הערב של ה-26 ביוני 1991 היה אמור להיות עוד ערב רגוע עבור האורחים במלון הסירות "גן העדן השמיימי" על שפת הנהר בחבל קשמיר בהודו. נכון, החודשים האחרונים בחבל הארץ הזה היו מאוד מתוחים, והושפעו מאוד מההתנגשויות בין הארגונים המוסלמים באזור לצבא ההודי, אבל הזרים שטיילו באזור העריכו שהם מחוץ לסכסוך המקומי הזה, ולכן הם בטוחים. ההנחה הזאת התבררה כטעות ענקית, כפי שיגלו עוד מעט 6 צעירים וצעירה ישראלים.
עיתונות חופרת
פרק 30- השבוע עם הישראלים שנחטפו בקשמיר וחילצו את עצמם
46:57
כי באותו הערב נכנסו למלון הצף שלהם כ-10 מחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב. תוך דקות הם הצליחו לאסוף קבוצה של 8 מטיילים - השביעייה מישראל ותיירת הולנדית נוספת - והורידו אותם אל סירות קטנות שכבר חיכו על גדת הנהר. היעד היה עיר סמוכה שנחשבה למעוז עבור אותם מורדים קיצוניים, ולאזור שאליו הצבא ההודי לא מתקרב בכלל.
"עיתונות חופרת": החטיפה בקשמיר
עם ההגעה ליעד החליטו החוטפים לשחרר את הנשים שבחבורה, וכך אלה קוטלר הישראלית והתיירת ההולנדית מצאו עצמן מופרדות מהגברים, בליבה של עיר זרה, אבל לפחות עם ההבנה שחייהן ניצלו. גורלם של הגברים, מאידך, היה אמור להיות שונה לחלוטין. יאיר פריש, אלי ממן, ארז כהנא, חגי כספי, יאיר יצחקי וקובי שמש, התבקשו להסתדר בשורה אל מול החוטפים, ונאלצו לענות על שאלה פשוטה, אבל הרת גורל: "האם אתה יהודי?".
בהמשך תהו החוטפים האם השבויים שלהם יסכימו להתאסלם כדי להציל את חייהם, ובאופן כללי נדמה היה שהם לא לגמרי סגורים על התוכניות של עצמם, אבל די ברור שהסיפור הזה לא הולך לכיוונים של כופר או משא ומתן כלשהו, ושתוך דקות תתחיל פה הוצאה להורג מזעזעת.
זה אולי הזמן להזכיר כי ששת הישראלים - יחפים, כפותים בידיים ומבועתים - כללו בעצם שישה חיילים משוחררים. שני צנחנים, שיריונר, גולנצ'יק ושני משוחררים נוספים מחיל האוויר. ארז כהנא, בן 22 מרמת אפעל, היה זה שהחל לרקום בלחישות קטנות את ההסתערות על המחבלים. הוא שם לב שחלקם הצליחו לשחרר את כפות ידיהם מהחבלים, אבל השאירו אותם שלובות מאחורי גבם.
ארז כהנא ז"ל שנהרג בקשמיר
(צילום רפרודוקציה: מיכאל קרמר)
שניות לפני שהמחבלים מאבדים סבלנות מול הישראלים שפתאום מתלחשים בשפה זרה, צעק ארז כהנא לחבריו את קוד ההפעלה "עכשיו!", וביחד עם שאר החברים הסתער על המחבלים החמושים. במכות, בבעיטות, בידיים חשופות, הסתערו השישה על המחבלים והחדר הסגור שבו שהו התמלא בזעקות שבר. די מהר עבר אחד הקלצ'ניקובים לידיים ישראליות, וכשהתפזר העשן התברר ששלושה מחבלים חוסלו, השאר נסו על נפשם, אבל גם שארז כהנא נהרג במהלך ההסתערות.
ארבעה מתוך חמשת הישראלים האחרים נפצעו גם הם בדרגות חומרה שונות מקליעים ומרסיסים, וכך בעודם מדממים ונסערים מצאו עצמם ברחובות העיר העוינת. רק שם הם בעצם שמו לב שהם חסרים את יאיר יצחקי, שבתום ההסתערות נמלט מהמקום למיקום לא ידוע.
יאיר יצחקי מתקבל באהבה עם שובו לארץ
(צילום: שאול גולן)
אלי ממן מקבל טיפול רפואי לאחר חזרתו ארצה
(צילום: שאול גולן)
התושייה שגילו עד כה הובילה אותם למצוא מחסה בבית מקומי, משם הצליחו הארבעה ליצור קשר עם כוחות הביטחון ההודיים. אלה הצליחו להגיע אל הרביעייה ולפנות אותם לבית חולים צבאי סמוך. מעט אחר כך התברר שבמהלך ההימלטות שלו נפל יאיר יצחקי לידיים של מחתרת מוסלמית מקומית אחרת, וגם הוא זקוק לחילוץ.
הימים הבאים היו בסימן דיפלומטיה. לחצים ישראליים ואמריקניים על הרשויות בתת היבשת, ביחד עם החשש של המקומיים שישראל עלולה להתפתות למשימת חילוץ נועזת על אדמת הודו, הובילה לשחרור של כל החמישה משני המוקדים שבהם שהו. חמשת הישראלים חזרו ארצה כגיבורים. שר החוץ דוד לוי, וסגנו בנימין נתניהו נשאו נאומים מרגשים, בזמן שהחמישה השתתפו בהלוויה של חברם האמיץ, ארז כהנא.
