המלחמה שמנהל צה"ל ברצועת עזה, אינה מלחמת קיום וגם לא מלחמת תקומה אבל היא מלחמה צודקת ומעל הכול הכרחית. אפשר וצריך להגדיר אותה "מלחמת שלום הדרום" - מפני שכל עוד חמאס ועוד כחצי תריסר ארגוני ג'יהאד איסלאמיסטיים חמושים עדיין פעילים ברצועה ויכולים להשתקם - לא יהיה ביטחון פיזי לתושבי הנגב הישראלי ואלו לא יוכלו לחיות חיים נורמליים.
הצהרת דובר צה"ל אחרי נפילת ארבעת הלוחמים בקריסת מבנה, אתמול
(צילום: דובר צה"ל )
בהקשר הזה צריך לראות את נפילת ארבעת הלוחמים אתמול בבוקר, ופציעתם של חמישה לוחמים מחטיבת הקומנדו ומיחידת יהל"ם של חיל ההנדסה. שמותיהם של שניים מההרוגים בקריסת מבנה סמוך לחאן יונס, הותרו לפרסום: רס"ם במיל' חן גרוס, בן 33 מגן יאשיה, לוחם ביחידת מגלן, וסמ"ר יואב רוור, בן 19 משדה ורבורג, לוחם ביהל"ם.
מותם לא היה לשווא, הם נפלו כדי שישובו החטופים ובעיקר כדי שתושבי הדרום יוכלו לגדל את ילדיהם ולהתפרנס. כשבוחנים את מה שקורה כעת בעזה, צריך לנסות לנתק את הפוליטיקה מהמעשה הצבאי.
האיום הקיומי עדיין מתחת לקרקע
אנחנו חיים עם האיום העזתי מאז הקמת המדינה - הוא גבה מחיר דמים ומפעם לפעם שיבש את חיינו. אבל בשנים האחרונות, כפי שראינו בטבח 7 באוקטובר, עזה הפכה לאיום שכבר אי-אפשר לחיות לצידו ובצילו. זה קרה בין היתר בגלל הטכנולוגיה הצבאית שהתפתחה והפכה נגישה לכל מחבל; ובגלל הסיוע מאיראן ומקטאר, שהפך את חמאס והג'יהאד האיסלאמי לצבאות טרור היברידיים.
עזה הפכה לאתר ייצור עצמי של אמצעי לחימה וחומרי נפץ ולמחסן עצום שלהם - והעיקר - כל זה התרחש מתחת לקרקע. מערך המנהרות המסועף מכל הסוגים שנחפר בכל שטח הרצועה עשה את צבאות המחבלים חסינים במידה רבה בפני היתרונות היחסיים של צה"ל במודיעין, באש אווירית מדויקת ובצוותי קרב משוריינים.
במבצעי התמרון הראשוני עד יוני 2024, הצליח צה"ל לפרק את מסגרות הלוחמים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. הצבא חיסל לוחמים מנוסים ומיומנים של שני הארגונים והשמיד את רוב המנהרות האסטרטגיות הגדולות והרקטות ארוכות הטווח - אבל גם כעת, עדיין נשאר בידי חמאס 70% מהמערך - מנהרות הלחימה חפורות כמעט מתחת לכל שכונה ברצועת עזה ובהן מאות רקטות, RPG, ומטעני נפץ.
ברצועה יש גם המון חומר נפץ זמין מנפלים של צה"ל, וכל אלה מאפשרים לארגוני הטרור לנהל מלחמת גרילה באמצעות כמה מאות לוחמים מנוסים שנותרו, ועשרות ילדים שגייסו ונתנו להם נשק - אותם הם שולחים כבשר תותחים להטמין מטענים.
המסקנה היא שחמאס, הג'יהאד האיסלאמי ו-וועדות ההתנגדות העממית עדיין מסוכנים ואם יצליחו להשתקם, תוך 10-5 שנים יקום מחדש מתחת לקרקע ברצועה איום בלתי נסבל על יישובי ותושבי הדרום. בין אם תקום מדינה פלסטינית ובין אם יהיה זה שלטון בינלאומי - כל זה לא משנה. אם חמאס יצליח לשמר בתום הלחימה את המערך התת-קרקעי שלו או אפילו חלק ממנו הוא יהווה איום בלתי נסבל על מדינת ישראל בכלל ותושבי הדרום בפרט.
לכן צה"ל, במקביל ללחץ הצבאי שהוא מפעיל ברצועה למען השבת החטופים, חייב לפרק לגמרי ולהוציא מכלל שימוש את המערך התת-קרקעי של חמאס בצורה שלא יהיה ניתן לשקמו. זו המשימה הראשונית והעיקרית שצה"ל צריך לבצע, תוך שהוא נזהר שלא לפגוע בחטופים. אפשר להניח שאם צה"ל יצליח לנטרל את המערך, חמאס לא יהיה מסוגל לשגר רקטות ופצצות מרגמה ארוכות טווח או להופיע בהפתעה על צירי תנועה.
חמאס למד את השיטה
כיום לצה"ל אין בעיה לנוע בכל מקום ברצועה. כמעט ואין התנגדות ונכונות של חמאס להתעמת עם כוחותינו אבל כדי להגיע למנהרות ולהשמידן, צריכים לוחמי צה"ל למצוא ולחשוף את פירים המוליכים אליהן, ואלו לרוב נמצאים בתוך בתים ומוסווים היטב. לכן ההנחה היא שבכל בית, ובלשון הצבאית –"איתור", שצה"ל מזהה בו פעילות של חמאס צריך להעריך שמתחתיו נמצא פיר או אפילו כמה פירים שמוליכים לארץ לחימה מתחת לאדמה.
חמאס למד את שיטות הפעולה של צה"ל ויודע שהכוחות יגיעו לבתים האלה, ולכן ממלכד אותם ואת סביבתם במטענים. לפעמים זה מטען אחד גדול על הציר שמוליך ל"איתור", ולפעמים זו זירת מטענים בבית ומסביב לו. פעמים רבות המטענים מוסלקים בתוך קירות הבית ומיועדים להפעלה אלחוטית או באמצעות גלאי-נפח.
תיעוד: תקיפת מחבלים עם מטען ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
אין טעם למנות את כל השיטות היצירתיות שהמחבלים פיתחו להטמנת מטענים על צירי התנועה ולמלכוד הבתים שחמאס מעריך שצה"ל ייכנס אליהם. לרוב המחבלים מחזיקים תצפית על ה"איתור", שממנה מפעילים את המטענים באמצעות תיל חשמלי או הפעלה אלחוטית. במקרים נדירים יותר, חוליה של מחבלים אורבת לכוחות באחת הקומות של המבנה, שאליו הם עולים במדרגות צרות.
הדרך הפשוטה לשמור על הכוחות היא להרוס את המבנה בהפצצה מהאוויר או בעזרת דחפור D9 וכך לנטרל את המטענים. הבעיה בשיטה הזו היא שאחרי שהמבנה קורס קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, למצוא את הפירים שנמצאים מתחתיו. לכן צה"ל נמנע מלהרוס את הבתים שלפי מידע מודיעיני עלולים להיות מתחתיהם פירים, והוא שולח את הכוחות לסרוק את המבנים. כך קרה גם אתמול, כשלוחמי מגלן ויחידת יהל"ם נכנסו למבנה שבו היו אמורים לאתר פירים.
בצה"ל ערים לסכנה העצומה שבכניסה למבנה שבסביבתו ובתוכו מוסלקים מטענים. לכן, בצבא נוקטים באמצעים שונים, בין היתר בירי כבד לעבר המבנים מבלי להרוס אותם כליל, שימוש בכלבים וברחפנים זעירים שנכנסים ל"איתורים", ברובוטים ובאמצעים נוספים שאי-אפשר להרחיב עליהם את הדיבור.
לא תמיד מצליחים הכוחות לחשוף את המטענים ולהשמידם, והם גובים חיים יקרים. בעיית המטענים תהיה איתנו עוד זמן רב והיא לא ייחודית לעזה. כך למשל, צבא ארה"ב נתקל בבעיה דומה בעיראק ובאפגניסטן, ולא ממש הצליח להתגבר עליה. לכן הוא הסתמך בעיקר על מיגון כלי הרכב שנסעו בצירים והיו חשופים למטענים וכך הצליח להקטין את האבדות.
3 צפייה בגלריה
צה"ל נמנע מלתקוף בתים שמתחתיהם הפירים, לטובת המטרה - השמדת המערך כולו
(צילום: דובר צה"ל)
בעזה, כאמור, הבעיה היא המטענים שבתוך הבתים, שהמחבלים יודעים להטמין במהירות הבזק כשהם רואים את כוחות צה"ל מתקרבים, והם עושים זאת גם בצירי התנועה שצה"ל פותח מפעם לפעם. הקרקע ברצועה עשויה חול וחרסית ולכן קלה מאוד לחפירה ולהטמנת מטענים. המחבלים מתכסים בשמיכות כדי שהכטב"מים והרחפנים של צה"ל לא יזהו את חתימת החום שלהם, משליכים לבורות את המטענים על מטען חבלה עם הפעלה פרימיטיבית ומכסים אותם בעפר. לעומת הצירים, המחבלים יכולים לגלות יותר יצירתיות כשהם ממלכדים בתים, בגלל שאז הם לא חשופים לתצפית אווירית ויש להם זמן להתכונן.
חומרי נפץ בעזה יש למכביר, בין אם מתוצרת מקומית, אם המחבלים מייצרים אותם מחומרים כימיים פשוטים שעדיין נמצאים ברצועה ובין אם הם מוציאים אותם מנפלים של צה"ל. הצבא נעזר בשורת אמצעים טכנולוגיים, לעיתים כדי לראות טוב יותר את התצפית של אנשי חמאס שאמורים להפעיל את המטענים או פשוט כדי להרעיד את הבית החשוד מבלי לגרום לקריסתו כדי שלא לכסות את הפירים.
כל השיטות האלו לגילוי מטענים ולנטרולם עדיין לא מונעות קורבנות ובעיקר מצריכות המון זמן וסבלנות. לכן התקשורת והציבור נושפים בעורפו של צה"ל מבלי להיות מודעים לכך, ועלולים לסכן את פעילות הלוחמים ולהביא להאצת הלחימה.
עזה היא לא לבנון
בעניין זה צריך להדגיש - צה"ל חייב להשמיד את המערך התת-קרקעי של חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועה. בלי זה תוך שנים בודדות הארגונים הרצחניים האלו עלולים לשקם את מערך הייצור שלהם מתח לקרקע, ולחפור מנהרות לחימה חדשות. שום גורם זר או גורם פלסטיני שישלוט ברצועה לא יוכל לעשות את זה במקום צה"ל - ומה שקורה בלבנון מעיד על כך.
בלבנון השמדנו את עיקר המערך התת-קרקעי של חיזבאללה, גם סמוך לגדר וגם בעומק השטח בבקעת הלבנון. לכן, אפשר כעת לתחזק ולהשלים את הפעולה בהפצצות מהאוויר של מה שלא הושמד או שארגון הטרור השיעי עדיין מנסה לשקם. בעזה עוד לא הגענו למצב הזה, שכן כאמור 70% מהמערך שלהם עדיין קיים - ולכן צריך להשמיד אותו לפני שאפשר לעבור למהלך של פעולה מרחוק.
ברצועה, גם אם ב"יום שאחרי" יהיה שם כוח ערבי-אמריקני מהלך כזה יהיה הרבה יותר קשה, בעיקר בגלל הקלות הבלתי נסבלת שבה הקרקע הרכה מאפשרת לחפור ולהקים מערכים תת-קרקעיים.
אין ספק שאם יש ביטחון שחמאס מוכן לשחרר את כל החטופים החיים והחללים תמורת הפסקת אש צריך להסכים לכך בחריקת שינים, אבל בה בעת צריך לוודא שהמערך התת-קרקעי שכולל אמצעי ייצור ומנהרות לחימה - יושמד.
כל עוד ממשלת ישראל לא מצליחה לייצר בערוצים דיפלומטיים את התנאים להשבת כל החטופים צה"ל צריך להמשיך ולפעול בעוצמה כדי להשמיד את רוב המערך שמתחת לרצועה. הצבא יפתח שיטות חדשות נוספות לשמור על כוחותינו מפני המטענים, ובהקשר זה, אסור בשום פנים ואופן להקריב את ביטחונם לטובת מהירות הפעולה.
