ציוני הבגרויות בכל התיכונים בשנים 2022 ו-2023 נחשפים לראשונה - והם שוב ממחישים את גודל הפערים בין המרכז לפריפריה, בין השכבות המבוססות לחלשות, בין החינוך הממלכתי-דתי לממלכתי ולחרדי ובין יהודים לערבים (שהולך ומצטמצם). הנתונים מראים גם עד כמה גדולים הפערים הללו בין תיכונים שנמצאים ממש באותה העיר, במרחק דקות בודדות של נסיעה זה מזה.
הנתונים נחשפים במסגרת מיזם מיוחד של ynet והתנועה לחופש המידע, שחושף את הציונים זו השנה החמישית. במסגרת המיזם ניתן לבדוק את הציון הממוצע במקצועות החובה בכלל היישובים ובתי הספר בישראל בין השנים 2023-2017, אף להשוות ביניהם. הציונים של 2022 ו-2023 מתפרסמים כאן לראשונה, בעקבות בקשת חופש מידע שהוגשה למשרד החינוך על-ידי התנועה לחופש המידע. אז מה הממוצע ביישובים השונים, מי בצמרת ומי בתחתית?
איך חושבו ודורגו ההישגים?
בהתאם למדיניות עיבוד הנתונים של משרד החינוך, לא חושבו ולא נספרו בתי ספר שבהם נבחנו פחות מ-11 תלמידים בבחינה מסוימת (לדוגמה בבחינת 5 יחידות במתמטיקה). חישוב הממוצע בכל אחד מהיישובים נעשה כך: איגדנו בנפרד את הציון הממוצע בכל בית ספר והכפלנו אותו במספר הנבחנים שניגשו באותו מוסד לימודים. את התוצאה שהתקבלה מכל בתי הספר של אותו יישוב חילקנו במספר הנבחנים שניגשו לבחינה באותו יישוב. (למשל: בתל אביב ישנם 42 בתי ספר שניגשו לבחינה ב-2 יח' אזרחות - הכפלנו כל ממוצע של בית ספר במספר הנבחנים. את הסכום שיצא חילקנו במספר התלמידים הכולל מתל אביב שניגשו לבחינה).
הצמרת והתחתית של 2023
כאן ניתן לראות. בין היתר, אילו יישובים נמצאים בראש הטבלה והצטיינו במקצועות השונים, ואילו יישובים צריכים חיזוק. כדי לתת משקל סטטיסטי סביר בדירוגי הצמרת והתחתית של בחינות הבגרות במקצועות החובה המשותפים לכלל הזרמים במערכת החינוך, חושבו יישובים שבהם ניגשו יותר מ-200 תלמידים לבחינה. המקצועות שבהם חושב המדד: מתמטיקה (כל היחידות), אנגלית (כל היחידות), אזרחות (2 יחידות), ספרות (2 יחידות) והבעה עברית (2 יחידות). הציון חושב ללא נקודה עשרונית, גם אם היא גבוהה במיוחד.
בשאר המקצועות החישוב נעשה בהתאם לכל היישובים שנתוניהם חושבו על-ידי משרד החינוך, ללא נקודה עשרונית. בחלק מהמקצועות לא מופיע דירוג מלא, או בכלל, בשל העובדה שהתקבלו נתונים של פחות מ-20 יישובים.
מה מלמדים הנתונים?
השנה, נעזרנו בחברת מדלן כדי להכין ציון משוקלל לכל בתי הספר, על בסיס שלושה מקצועות: אנגלית (40% מהציון המשוקלל), מתמטיקה (40%) ועברית (20%). הניתוח התחשב גם באחוז התלמידים שניגשו לבחינה בכל אחת מרמות הלימוד (2 יחידות בעברית, ו-5,4,3 במתמטיקה ואנגלית). אם בית ספר מסוים קיבל ציון גבוה מ-100, הוא נורמל כלפי מטה ל-100. הממוצע המשוקלל הארצי שהתקבל הוא 62.
כך, ניתן לראות כי בצמרת נמצאים רשימת המצטיינים בתי הספר בערים הגדולות, במרכז, בתל אביב, וגם בתי ספר ממיינים שגובים תשלומי הורים גבוהים - לצד ישיבות תיכוניות ואולפנות. נציין כי הבחינות התקיימו עוד לפני שהתחילה המלחמה, כך שניתן לשער שבשנת 2024 היו הפערים בין המרכז לדרום והצפון המפונים היו גדולים עוד יותר.
ניתוח הממצאים מלמד על פערים בין מרכז הארץ לפריפריה, עם הבדלים של כ-21% בשיעור הנבחנים למסלולים בבגרות מוגברת של ארבע וחמש יחידות ופערי ציונים של כ-12 נקודות. הנתונים חושפים כי למחוזות תל אביב והמרכז יש יתרון מערכתי מובהק המשפיע על כל רמות המדידה, בעוד המחוזות הדרומיים והצפוניים מתמודדים עם אתגרים מצטברים בתשתיות, נגישות למשאבים ושיעורי השתתפות נמוכים.
מחוז תל אביב ומחוז המרכז מובילים בציון המשוקלל של מדלן עם 68 נקודות, מול 59 במחוז הדרום ו-56 במחוז הצפון, שלו הציון המשוקלל הנמוך ביותר. למעשה, המחוז היחיד בפריפריה הגיאוגרפית המצליח לחצות את הממוצע הארצי הוא מחוז יהודה ושומרון עם ציון משוקלל של 66, נתון המלמד על קיומם של מודלים חינוכיים ייחודיים הקשורים בהרכב האוכלוסייה. במחוז חיפה התקבל ציון משוקלל של 62, ובמחוז ירושלים של 60.
במבט ראשון נראה שהפערים הם גיאוגרפיים, שכן בפריפריה לרוב הציון המשוקלל היה נמוך יותר מבמרכז. כך למשל, בבאר שבע, התיכון המצטיין מגיע לציון משוקלל של 76. באילת - 71; בנהריה - 79; בקריית שמונה - 73. אלא שצלילה לעומקם של הנתונים חושפת תמונת מצב מטרידה עוד יותר, שמלמדת כי הפערים הגדולים מתקיימים גם בתוך הערים עצמן - כך שהסיבה העיקרית להם היא סוציו-אקונומית.
כך למשל, בתל אביב, שהמחוז שלה ממוקם גבוה במדדים, הציון המשוקלל של התיכון המצטיין (פלך) הוא 100 - ואילו בתחתית נמצאים לא פחות מ-13 בתי ספר שהציון שלהם נמוך מ-60. בחיפה, בית הספר המצטיין הוא ישיבת בני עקיבא יבנה - עם ציון משוקלל של 90 - אבל בתחתית ישנם 11 בתי ספר עם ציון נמוך מ-50. בירושלים, תשעה בתי ספר עם ציון ממוצע מעל 90 (בנות פלך במקום הראשון עם 97) - ואילו 28 בתי ספר עם ציון נמוך מ-40.
בנוסף, בחלוקה לפי פיקוח ממלכתי, ממלכתי-דתי וחרדי, התמונה שוב משתנה. ראשית, בחינוך הממלכתי-דתי הציונים גבוהים במיוחד, והפערים קטנים יותר: 74 במחוז חיפה והמוביל, ואחריו מחוז המרכז עם 73, מחוז ירושלים עם 72, ומחוז הדרום מחוז תל אביב ומחוז יו"ש עם 68 ומחוז הצפון עם 66. הציון הממוצע בחינוך הממלכתי-דתי הוא הגבוה ביותר: 70.
בחינוך הממלכתי, מחוזות תל אביב ויהודה ושומרון נמצאים בצמרת עם ממוצע משוקלל של 70, ואילו אחריהם מחוז המרכז עם 68, מחוז חיפה עם 61, מחוז ירושלים עם 58, מחוז הדרום עם 56 ומחוז הצפון עם 54 - כלומר, פער גבוה מאוד של 16 נקודות בין הצמרת לתחתית. הממוצע הכללי הוא 61.
בפיקוח החרדי של משרד החינוך הפערים גדולים גם כן: ציון של 60 למחוז תל אביב, לעומת 44 למחוז הצפון, עדות להשפעה הכפולה הן של המיקום הגיאוגרפי והן של הפרופיל הדמוגרפי. עוד בחברה החרדית: ציון של 57 למחוז הדרום, 50 למחוז חיפה, 59 ליהודה ושומרון, 54 לירושלים ו-58 למרכז. הממוצע הכללי עומד על 55.
במקצוע האנגלית, ממוצע הציונים במחוזות השונים אומנם דומה, אך שיעור הנבחנים חושף קיטוב. כך למשל, בעוד שבמחוז תל אביב נבחנו 55% לבגרות 5 יחידות והגיעו לממוצע 87, במחוז הדרום נבחנו 36% בלבד - והגיעו לציון ממוצע כמעט דומה של 83. במחוז הצפון נבחנו 37% מהתלמידים ל-5 יחידות, והשיגו ציון ממוצע של 86.
הפערים הללו מדגישים את הקושי שקיים להנגיש מסלולי לימוד מוגברים בפריפריה, חרף העובדה שהביצועים הפרטניים של התלמידים עשויים להיות דומים. במחוז ירושלים, למשל, השיגו התלמידים שנבחנו ל-5 יחידות אנגלית את הציון הגבוה בארץ (88), אך שיעור הנבחנים נמוך ועומד על 40% בלבד. תופעה דומה ניכרת במחוז חיפה, שם שיעור הנבחנים באנגלית (44%) נמוך ב-11 נקודות אחוז ממחוז תל אביב, למרות ציון ממוצע דומה (86).
הפערים ב-5 יחידות מתמטיקה חמורים יותר: הציון במרכז (84) גבוה ב-6 נקודות מהדרום (78), עם פער כפול בשיעורי הנבחנים (16% מול 8%). במחוז הצפון, למרות ציון 81 הסביר, שיעור הנבחנים עומד על 11% בלבד.
בתמונה הארצית, לפי הנתונים, בשנת 2023 חלה ירידה בשיעור הזכאות לתעודת בגרות מצטיינת מ-13.5% ל-12.4%. תעודת בגרות מצטיינת היא תעודת בגרות ברמת 5 יחידות לימוד באנגלית ולפחות 4 יחידות לימוד במתמטיקה, שממוצע הציונים שלה הוא לפחות 90 – וכוללת הצלחה מרובה בתוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית קהילתית.
הממצאים מראים עלייה בשיעור הזכאות לבגרות ברמה של 5 יחידות לימוד באנגלית – מ-44.6% בשנת 2022 ל-46.2% בשנת 2023. לצד זאת, חלה ירידה בשיעור הזכאות לבגרות ברמה של 5 יחידות לימוד במתמטיקה – מ-17.3% בשנת 2022 ל-16.2% בשנת 2023. בנוסף, הפער בין התלמידים הערבים ליהודים הולך ומצטמצם - ובשנת 2023 עמד על 0.6% בלבד לטובת תלמידי המגזר היהודי, לעומת 6.4% בשנת 2020.
עו"ד אור סדןצילום: עידן גרוסעו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, שמנחה את הקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל, אמר כי נגישות לממוצעי הבגרויות בחתך בית ספרי מאפשרת לציבור להבין טוב יותר את פערי החינוך בין אזורים שונים בארץ ובתוך הערים עצמן - ומהווה כלי משמעותי לקידום שוויון במערכת החינוך. "כאשר מידע כזה גלוי וזמין, הוא יכול לסייע בזיהוי פערים, בהפניית משאבים לאזורים מוחלשים ובקידום מדיניות שתצמצם אי-שוויון חינוכי", הסביר. "מעבר לכך, המידע יכול לאפשר גם למשפחות התלמידים לפעול לשינוי מדיניות בית ספרית באופן שיאפשר לבחון את הסיבות לממוצעים נמוכים".
אז מה כל זה אומר?
ד"ר עידית פסט מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב אומרת כי "הפערים בין האזורים הגיאוגרפיים ובין המגזרים השונים בהישגים בחינוך הם משמעותיים ובעלי השלכות כבדות משקל לעתיד של התלמידים במסגרות השונות". לדבריה, על אף שהגורמים להבדלים האלו מרובים, יש שניים מרכזיים.
הגורם הראשון, לפי ד"ר פסט, הוא ההבדלים הכלכליים-חברתיים בין האזורים השונים, והמשאבים שיש למשפחות במרכז לתמוך בהישגים של ילדיהן - לעומת הפריפריה החברתית-כלכלית. "אומנם יש בישראל מדיניות תקצוב פרוגרסיבית, שבה בתי ספר המשרתים אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך מקבלים תקציב גדול יותר לעומת בתי ספר המשרתים אוכלוסייה מבוססת, אך היא אינה מספיקה כדי לענות על הפערים הכלכליים בין המשפחות והמשאבים הקיימים בסביבה החברתית והגיאוגרפית של התלמיד", היא מסבירה.
ד"ר עידית פסטצילום: אלבום פרטילדבריה, הגורם השני הוא הפער בהשקעה בין המגזרים השונים. "לא לחינם רבים מהתיכונים המובילים הם תיכונים ממלכתיים-דתיים", היא טוענת. "דוח של מכון טאוב מראה כי מגזר זה נהנה מתקציבים גבוהים יותר ממגזרים אחרים באופן עקבי ב-15 השנים האחרונות. בין השאר, מגזר זה מקבל תקציבים לשעות נוספות וכן בתי הספר והכיתות בו קטנים יותר בגלל החלוקה בין בנים לבנות. במפגש שבין הורים שמגיעים ממעמד כלכלי חברתי גבוה יותר ובתי ספר שנהנים מתקציבים גבוהים, נוצרים תנאים טובים יותר ללמידה".
לפי ד"ר פסט, "התשובה לבעיות האלה היא קבועה: העברת תקציבים לפי צרכים של תלמידים, משפחות, וקהילות, השקעה בהבאתם של מורים טובים ואיכותיים לפריפריה, ובהבאת תוכני לימוד רלוונטיים לכל התלמידים, ולא רק לכיתות מצוינות נבחרות - דברים שתלויים בהחלטות מדיניות ותעדופים".
פרופ' טל גלעד מבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס באוניברסיטה העברית, אומר כי הנתונים "מלמדים אותנו על יצירתם של איים של מצוינות בתוך מערכת החינוך הישראלית. בולט במיוחד הוא המקרה של ירושלים. למרות הימצאותה של ירושלים בתחתית הממדים הסוציו-אקונומיים, שבעה מתוך עשרים בתי הספר המובילים נמצאים בה. תבנית דומה נמצאת גם ברמה הארצית כאשר מחוזות מסוימים, ובמיוחד מחוז מרכז, מציגים ביצועים טובים הרבה יותר בקטגוריות שנבחנו. הצלחתם של החרדים במחוז זה היא אינדיקציה חשובה לתועלת שמופקת מהימצאות באותם איי מצוינות".
"כשלעצמה, יצירתם של איי מצוינות חינוכית אינה דבר שלילי, להפך", הוא מוסיף. "הכלכלה המודרנית מתבססת על חידושים ופריצות דרך טכנולוגיות ומדעיות שאיים אלו תורמים להם רבות. מנגד, התאוריה הכלכלית שהתפתחה בשנים האחרונות מראה שקיומם של איי מצוינות אינה מספיקה. אם בעבר הייתה ציפייה שבאופן כמעט אוטומטי, החזקים ימשכו את המתקשים למעלה, היום אנו מבינים שלא כך הדבר. פערים אינם נסגרים מעצמם ונדרש מאמץ ממוקד ומאורגן לצורך כך. לפערים, באופן לא מפתיע, יש מחיר כלכלי, חינוכי וחברתי כבד מאוד".
לדבריו, "מהנתונים שפורסמו נראה כי כיום המעבר בין איי המצוינות לבין מערכת החינוך שמחוץ להם הוא חד-כיווני. איי המצוינות הללו מושכים אליהם את החזקים ביותר, ומשאירים את המערכת חלשה יותר. על מנת שמערכת החינוך תוכל לעמוד במשימותיה הרבות בעתיד נדרש לבנות חיבורים שונים בין איי המצוינות החינוכית והמערכת הכללית מאלו שיש. חשוב גם שהדרכים שיימצאו יבטיחו שעצם קיומם של איי מצוינות יתמוך במערכת הכללית ולא יבוא על חשבונה".
מנכ"ל מדלן טל קופל צילום: אורית פנינימנכ"ל מדלן, טל קופל, מדגיש כי "הנתונים מראים בבירור שמיקום גיאוגרפי הוא רק חלק מהמשוואה המורכבת. הפערים הניכרים בין מחוזות המרכז והצפון, למשל במתמטיקה, מצביעים על בעיה עמוקה של נגישות למשאבים איכותיים - אך מצד שני, יישובים מסוימים כמו כפר ורדים כן מצליחים להעניק לתושביהם חינוך ברמה גבוהה. זה מראה שמדובר בעניין חברתי-כלכלי יותר מאשר גיאוגרפי".
לדבריו, "גם העובדה שמחוז יהודה ושומרון מצליח להתעלות מעל הממוצע הארצי מדגישה כי ניתן לגשר על פערים גיאוגרפיים, אך זה מצריך השקעה ממוקדת ותכנון ארוך-טווח. עלינו לשאוף ליצור מערכת חינוך שוויונית ושקופה, המאפשרת לכל תלמיד, ללא קשר למקום מגוריו, למצות את מלוא הפוטנציאל שלו ולהגיע להישגים גבוהים. התיכון הוא התחנה האחרונה בדרך לתעודת הבגרות, אך מאז ביטול בחינות המיצ"ב להורים אין איך לבדוק את ביצועי בתי הספר של הילדים בשלבים מוקדמים יותר. כפועל יוצא מכך כשהם מגיעים לתיכון - לרוב אין גם זמן לתקן".
