איך נראה הרגע שאחרי פיגוע חדירה? הפנים נופלות, העיניים מסתכלות סביב בחשש וההליכה קפוצה ומהוססת. העיניים יורדות אל תוך הנייד, מה קרה? כמה הרוגים? איפה בדיוק? הדיווחים מלמדים על הפרטים - רכב גנוב, שני פלסטינאים, ומאבטח דקור בכניסה לקניון.
המאבטח שנדקר היה שליו זבולוני ז"ל, בן 22 מקריית-ארבע. “הוא נפל כשהוא מגן בגופו על קונים שלא הכיר”, כתבה משפחתו. מותו הפך את שמו לגשר חי בין הצומת הסואן לקהילות שביקשו רק לקנות לשבת. הקהילות עצמן הוטחו לרגע מהבועה שבה חיו. שבת חתן, ישיבת צוות, תור לרופא – הכול קופא. הטלפון הראשון תמיד לאמא: "אנחנו בסדר, אל תדאגי". וברגע אחד חוזרת השאלה העתיקה: האם הבית הזה בטוח לנו?
פיגוע טרור אינו רק אירוע ביטחוני. הוא התקפה ישירה על החוסן הקהילתי שלנו. פרופ' דניאל אלדריך, שחקר קהילות לאחר אסונות, טוען כי עוצמתה של קהילה נמדדת ב"הון החברתי" שלה. פיגוע כזה הוא ניסיון מחושב לפורר את ההון הבסיסי ביותר, ההון המגבש. הוא מפורר את האמון שלנו במרחב המשותף, את תחושת הביטחון בשגרה ואת הקשרים בינינו לבין שכנינו. הפחד גורם לנו להסתגר, והחשדנות מאיימת לפרק את המרקם העדין של חיינו.
השאלה הגדולה: מהי התשובה לפחד? כיצד בונים מחדש את האמון?
שבע שנים חלפו מאז נרצח ארי פולד, ממש באותה הנקודה. אז עוד הופתענו. התרגלנו ליחסים הקרים אך קיימים. עכשיו כבר אין הפתעה, הדריכות נוכחת. צומת גוש עציון הוא אזור מלחמה. המתח מורגש בכל נסיעה, אפילו בשעות שקטות. זו לא הימנעות כתוצאה מטראומה, ניסיתי להסביר לקולגה שחיה בין גדרה לחדרה, זה ניהול סיכונים.
בזמן שהמלחמה בעזה מאותתת על סיום מיוחל שאולי בא, ביהודה ושומרון ובקעת הירדן אין קו סיום צפוי. רק קרבות על קרקעות ופיגועים מזדמנים
בזמן שהמלחמה בעזה מאותתת על סיום מיוחל שאולי בא, ביהודה ושומרון ובקעת הירדן אין קו סיום צפוי. רק קרבות על קרקעות ופיגועים מזדמנים. יום חמישי, רגע לפני שסוף השבוע מגיע, וההודעה: "הוראת מח"ט נא לא לצאת מהיישובים". הפקודה הותירה את הכפרים סגורים והכבישים ריקים. זה מצור? זה מצוד? אי אפשר לדעת מי במנוסה על חייו ומי חי במנוסה.
למרות הפיגוע, אחרי כשעה הסדר חוזר על כנו. חמישי אחה"צ נראה פחות חגיגי, כשאני נזכרת שמאוחר יותר יש הופעה של אביב גפן במזרח גוש עציון. הדרך לשם לא נעימה בין כפרים ערביים, ששוב מרגישים עוינים. למרות הכול, ההופעה לא הייתה מנותקת מהמציאות. גפן אמנם הגיע, אבל חצי מהלהקה נמנעה. בניגוד לברק, פיגוע יכול להכות פעמיים. הזמר עצמו הקדיש שיר לזבולוני והסביר מדוע בחר להגיע: "לא משנה כמה דעותינו יהיו שונות – אני נגד חרמות... אנחנו באותו התדר. אני ואתם, וזאת הפעולה האמיתית לחבר גשרים בינינו. הגעתי להופיע בפניכם הערב בהמון אהבה".
תירא-אל כהןבמעשה הפשוט הזה, גפן עשה יותר מלהופיע. הוא יצר, הלכה למעשה, גשר של הון חברתי עבור המשתתפים בהופעה. הוא חיבר בין תל-אביב לגוש עציון, דווקא אחרי פיגוע. אבל הוא גם קישר את עצמו, כדמות בעלת מעמד ציבורי לאומי לקהילה המקומית ברגע של שבר והראה לנו, תושבי הגוש, שאנחנו לא לבד.
לרגע אחד המוסיקה המיסה בליבי את הציניות. מעשים שווים יותר מדיבורים. להגיע למרות הפיגוע זה מעשה. פיגוע הטרור ניסה לזרוע פחד ובידוד; המענה האמיתי לו היה המפגש האנושי, החם והבלתי אמצעי. הפיגוע שובר שגרה, אבל הגשרים שנבנים אחריו חזקים מכל פחד והם האחריות המשותפת של כולנו.
הכותבת היא נשיאת ומייסדת "קדמה - התיישבות צעירים"
