אביטל דקל חן, אשתו של שגיא דקל חן ששוחרר משבי חמאס אחרי 498 ימים, התראיינה היום (חמישי) לאולפן ynet, וסיפרה על מסע השיקום של המשפחה. בזמן ששגיא מתאושש מניתוח ראשון, היא דיברה על הטראומה המשפחתית, הסבירה מדוע חזרה לניר עוז אינה אפשרית עבורה, ושיתפה בנושא שמעסיק אותה ״כל יום, כל הזמן״ - והוא השבת כל החטופים הביתה. "העם שלנו יכתיב את מה שהוא רוצה", אמרה, "וזה את 58 האנשים שלנו שעדיין נמצאים שם״.
אביטל דקל חן בריאיון ל-ynet
(צילום: ליאור שרון)
״אנחנו מתרגלים למציאות חדשה״, היא סיפרה, ״שגיא פתאום מגלה את בר, שהיא כבר ילדה גדולה, ויש לנו ילדה בת ארבע וילדה בת שנה וחצי. היא קוראת לו אבא, זה אפילו קצת מעליב אותי שהיא קוראת לו ולא לי, הוא הרגע חזר. הכול מאוד חדש לו, ועם זאת גם מאוד טבעי. כל יום נראה קצת אחרת, בסוף אנחנו גם בתהליך שיקום. אנשים חושבים שברגע שמשתחררים מהשבי, אז זהו, חוזרים לחיים. אבל הכול צף. כל מה שאתה מחזיק במשך תקופה ארוכה, פתאום עולה חזרה. בשבוע שעבר שגיא עבר את הניתוח הראשון שלו, והוא בהחלמה. אנחנו מסתכלים קדימה.
״השיקום הוא גם נפשי, בעיניי זה אפילו יותר קשה, אבל זה גם להשתקם פיזית, וזה לפחד מכל דבר קטן, לפחד שהניתוח יעבור בשלום, לשגיא גם בעצמו יש פחדים. היו פחדים סביב הדבר הזה, גם כתוצאה ממה שהוא עבר שם״, היא הוסיפה.
על האפשרות לחזור לניר עוז אמרה אביטל: ״שואלים אותי את זה, ואני חושבת, לא חלילה בקטע ביקורתי, אבל אני באמת חושבת שאנשים לא מבינים מספיק את גודל הטראומה שחווינו, ועדיין. היום בבוקר, הבת שלי שהיא עדיין לא בת ארבע, התעוררה ואמרה לי בדרך לגן, ׳אימא, אני מפחדת שהרעים יבואו ויהרגו אותי׳. אז אני שואלת, האם חושבים שמשפחות צעירות עם ילדים קטנים שהיו בשדה קרב, עם מחבלים בבית, האם הם יכולים לחזור למקום כזה? האם אני יכולה להבטיח לגלי שכשאנחנו נחזור לניר עוז אף אחד לא יפגע בנו יותר? אי-אפשר. אי-אפשר באמת לעשות את זה. ולכן, התשובה שלי היא מאוד ברורה. אני לא חוזרת לניר עוז, לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאני לא יכולה. אין בי שום אמון שהדבר הזה לא יקרה שוב, ואני לא יכולה לאפשר לילדות שלי לחוות עוד חשש מעבר למה שהן כבר חוות כרגע״.
"אני חושבת שאנשים לא מבינים מספיק את גודל הטראומה שחווינו, ועדיין. היום הבת שלי התעוררה ואמרה לי בדרך לגן, ׳אימא, אני מפחדת שהרעים יבואו ויהרגו אותי׳. אז אני שואלת, האם חושבים שמשפחות צעירות עם ילדים קטנים שהיו בשדה קרב, עם מחבלים בבית, האם הן יכולות לחזור למקום כזה? האם אפשר להבטיח שלא ניפגע יותר?"
אביטל התייחסה גם ללחימה בעזה, ולניסיון החיסול של מוחמד סינוואר. ״תראי את החיסול של יחיא סינוואר, האם זה שינה משהו? אני לא יודעת, אני לא חושבת. חיסולים של אנשים בכירים לא אומרים שלא יביאו בכירים אחרים שיחליפו אותם. האויב תמיד יהיה. כל פעם מתעסקים בשאלה אם חיסול של מישהו, אם לחימה חזקה, תוביל לזה שלא יהיה יותר דבר כזה, אני לא מאמינה שהאויב לא יהיה קיים יותר. ולכן התשובה שלי היא ברורה - נושא החטופים קודם כל חייב להיפתר, כי הם לא אשמים והם לא חלק מהדבר הזה. הם נלקחו מהבתים שלהם, זה עלול לקרות מחר גם במקום אחר, ולכן אני חושבת שבוודאי שצריך ללכת לעסקה. למה הבנות של עמרי מירן, או הילדות של דוד קוניו, או הילדים של תמיר אדר, צריכים לקום כל בוקר למציאות לא הגיונית, לא שפויה, לראות שלטים של אבא ברחובות ולשאול למה הוא לא חוזר?
״עצם העובדה שממדינת ישראל לא מצליחה להחזיר את החטופים מחשש לפגיעה ביטחונית, בעיניי זו חולשה. זו לא חוזקה של ישראל, כי אם המדינה הייתה מספיק חזקה, היא הייתה אומרת - אנחנו נחזיר את החטופים, ואז אנחנו נראה אם תעזו לעשות משהו או לפגוע בביטחון שלנו״.
אביטל סיפרה גם על העיסוק של שגיא בנושא החטופים. ״זה כל הזמן מעסיק אותו, אנחנו חיים את זה בבית. נכון ששגיא מגלה עוד ועוד פרטים על הדבר הזה, והוא עסוק גם בשיקום האישי שלו ובשיקום של הבנות שלו, אבל אנחנו חיים את זה, אני חיה את זה כל יום, אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר. מלבד האבות של הילדים הקטנים שנמצאים שם, מלבד החברות שלי, שנלחמנו באותה דרך והיינו באותן פגישות ודיברנו את כאבם של הילדים שלנו, שלא יכולים לזעוק את הזעקה שלהם, הם לא יכולים לעמוד בעצרת ולספר כמה קשה להם״.
לגבי הממשל האמריקני ומעורבותו במו״מ אמרה אביטל: ״אישית, אני לא מפנה אליהם קריאה, אבל אני בוודאי ובוודאי יודעת שמשפחות חטופים פונות לנציגיו כל הזמן. זה באמת מדהים לראות כמה הם קשובים ומכילים את זה. אני הייתי רגע לפני טקס ההשבעה של טראמפ, הלכתי לספר את הסיפור שלי בפני אדם בוהלר וסטיב וויטקוף ומייק וולץ וכל האנשים החשובים האלה, והם באמת קשובים לזה, וזה באמת אכפת להם. עצם העובדה שמקבלים אותך ורוצים לעזור לך, זה המון. לארה״ב יש כוח ענק והיא הוכיחה את זה, אז מן הסתם משפחות חטופים יודעות שצריך להפנות את הקשב אליהן. כן, זה לא אומר שממשלת ישראל חפה מאחריות ואין לה יכולת בחירה. זה רק אומר שאנחנו פונים למי שיכול להקשיב לנו.
״אנחנו מחכים לכולם, ואני באמת מאמינה שהם יחזרו הביתה״, היא אמרה, ״אין דרך אחרת, כי זה מה שהעם שלנו רוצה, ולא משנה מה יגידו אחרים ומה הממשלה תרצה, העם שלנו יכתיב את מה שהוא רוצה, וזה את 58 האנשים שלנו שעדיין נמצאים שם בתנאים לא אנושיים״.
