חמאס לא התמהמה ולו לרגע, ומיהר להכריז על ניצחון עוד לפני שראש הממשלה נתניהו אישר בכלל שיש הסכם. האבידות שספג, מחיקת הנהגתו, ההרס ברחובות – כל אלו לא בלבלו את אגף ההסברה של ארגון הטרור. "מבול אל-אקצא יצר גאווה", הם טענו במבול של גרפיקות ברשתות החברתיות. אין ספק שמחלקת הקריאייטיב שם עובדת שעות נוספות.
מדובר באוכלוסייה היחידה בעולם שיכולה לטעון לרצח עם ולניצחון בעת ובעונה אחת. והמטרה ברורה: קיבוע התודעה הפלסטינית והמשך ביסוס השליטה החמאסית ברצועה. חמושים שהפציעו שם ברקע צהלות שמחה מיד עם תחילת הפסקת האש - הם הוכחה לכך. ועדיין, אחרי הגיחוך, יש פה תזכורת חשובה למערכה התודעתית שמתנהלת במקביל למערכה הפיזית. האפשרות שהתותחים יידמו בשבועות הקרובים לא בהכרח מבשרת על היחלשותה. להיפך. בהיעדר לחימה בעולם האמיתי, סביר שהיא רק תגבר.
במסרים של חמאס כלפי אוכלוסייתו שלו יהיה קשה להתחרות. אם בשלב הזה הפלסטינים טרם הבינו שמעשיהם הובילו אותם לאסון – אף קמפיין תודעה ישראלי לא יצליח לעשות זאת. לפחות לא בקרוב. אבל הציבור הפלסטיני אינו קהל היעד המרכזי של ישראל כאן. קודם לו הציבור הבינלאומי ששכח למה ישראל נלחמת מלכתחילה, ושהיא טרם השיגה ניצחון. שזקוק לתזכורת בנוגע לאכזריות האויב שמולה. שמוכרח להבין שהטראומה הלאומית שלנו לא תתחיל להתרפא עד שאחרון החטופים ישוב לביתו. עסקת החטופים, במובן הזה, היא לא רק מקור לאושר ותקווה (ודאגה) בקרב רבים. היא גם הזדמנות להציב בפני העולם מעט יותר הקשר.
בציבוריות הישראלית קיימת מחלוקת ערה בנוגע להמשך המלחמה או לטיב העסקה. אבל בשיח הבינלאומי המצב אחר. מבחינת כלי תקשורת רבים בעולם, המלחמה החלה ב-8 באוקטובר. שם המאבק הוא על עצם הלגיטימיות ליציאה למלחמה מראש. והנתונים מדברים בעד עצמם
לצד ההיערכות הצה"לית להחזרת החטופים, "כנפי דרור", ישראל צריכה לתכנן את מבצע "דרור לאמת". לתוך זרם הסיקור האדיר שממילא יהיה סביב העסקה, עליה לשלב את התוכן שיסייע לאינטרסים שלה. כזה שיאניש וייתן פנים ושמות למי שישוב הביתה, ויבהיר שלא ננוח עד שישובו כולם. שיסביר שהחטיפה שלהם לא מסמלת רק טרגדיה אישית אלא קטסטרופה קולקטיבית. שיחדד שחמאס עדיין קיים ושמלאכת השמדתו לא תמה. היערכות כזאת לא יכולה להתבצע בידי צה"ל בלבד. היא גם לא עניין לגוף מדיני בודד. זו מערכה לאומית שצריכה לשלב את כלל גופי המדינה שמתווכים מידע לקהל הבינלאומי, לעבודה משותפת כגוף אחד.
האמת צריכה להיאמר: בציבוריות הישראלית קיימת מחלוקת ערה בנוגע להמשך המלחמה או לטיב העסקה. אבל בשיח הבינלאומי המצב אחר. מבחינת כלי תקשורת רבים בעולם, המלחמה החלה ב-8 באוקטובר. שם המאבק הוא על עצם הלגיטימיות ליציאה למלחמה מראש. והנתונים מדברים בעד עצמם. לפי סקר הרווארד-האריס מאוקטובר האחרון, 44% משכבת הדור הצעיר בארה"ב (18-24) בעד הפסקת אש אף אם אינה כוללת שחרור חטופים. זה נתון מזעזע שמצביע לא רק על בעיה אסטרטגית למול ההנהגה העתידית של אמריקה. זו בורות מדאיגה ביחס לנסיבות וסכנה אמיתית לפעימות העסקה הבאות.
גדי עזרא צילום: אביגיל עוזיהעסקה הנוכחית היא הזדמנות למקם דברים בקונטקסט הנכון. על ישראל להניח לחטופים להתייחד עם בני משפחתם ולהגן עליהם מהתקשורת. באותה נשימה, אסור לה להניח לתקשורת הבינלאומית, ועליה להגן על עצמה גם מפניה.
גדי עזרא הוא מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר ומחבר הספר “11 יום בעזה”
