שלוש מפלגות המרכז בפוליטיקה הגרמנית - השמרנים, הסוציאל-דמוקרטים והירוקים - הבינו את גודל השעה והגיעו להסכמה בקשר לחריגה מהתקציב שאינה מותרת, לפי החוק הגרמני.
החריגה היא על סך 500 מיליארד אירו לבניית ההגנה והצבא, ולהשקעה בתשתיות. 100 מיליארד אירו ינותבו ל-16 הממשלות של המדינות בגרמניה, ועוד 100 מיליארד יתוקצבו למדיניות ירוקה, התוספת למשא ומתן שהשביעה את רצון הירוקים והביאה אותם להגיע לפשרה.
הממשלה הגרמנית הקודמת בהנהגתו של אולף שולץ מהסוציאל-דמוקרטים, נזכיר, קרסה בגלל חוסר הסכמה לגבי השגת התקציבים הדרושים מול הבעיות והאתגרים שמולם ניצבת גרמניה.
הקנצלר הנבחר, פרידריך מרץ מהשמרנים, היה חייב להגיע להסכם עוד לפני שהוכרזה ממשלתו והנבחרים החדשים נכנסו לפרלמנט: לפי החוק הגרמני, דרוש רוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט כדי לבצע חריגה מהחוק. מכיוון שמפלגת הימין אלטרנטיבה לגרמניה (AFD) ומפלגת השמאל דה לינקה מהוות ביחד יותר משליש מהקולות, ומאחר ששתיהן לא יצביעו בעד חריגה מתקציב עבור חימוש אוקראינה (כל אחת מסיבותיה), הרי שלא היה סיכוי שהפרלמנט הגרמני החדש היה יכול להעביר את החריגה הזו.
גרמניה הייתה חייבת את הפשרה לאור המצב הפנימי והגיאו-פוליטי החדש שנוצר בה, בעיקר לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. לבעיות המקומיות של גרמניה - כלכלה מקרטעת, בעיקר תעשיית הרכב שהייתה פעם הסמל לשגשוג ולתוצרת הגרמנית, ומשבר ההגירה והביטחון האישי של התושבים שהביא לעליית הימין הקיצוני - נוספו מאז מלחמות המכסים עם ארה״ב, ומהלכיו של טראמפ לגבי המלחמה באוקראינה, שהבהירו לגרמניה שהיא תצטרך לדאוג לביטחונה האישי בעצמה. זה גרם, כמו לכל מדינות האיחוד, למרוץ חימוש מחודש ורענון הצבא.
2 צפייה בגלריה
״המהלכים של טראמפ לגבי אוקראינה הבהירו לגרמניה: היא תצטרך לדאוג לעצמה״. הנשיא האמריקני וזלנסקי
(צילום: REUTERS/Brian Snyder)
״המרכז הדמוקרטי שילב כוחות כדי להניח את התשתית שתחזיר את גרמניה על רגליה״, אמר מרץ לאחר שהושגה הפשרה. ״ההסכם מתורגם ליותר ביטחון, יותר מקומות עבודה, יותר צמיחה ויותר הגעה למטרות אקלימיות. זהו מסר ברור לפרטנרים שלנו וגם ליריבים: אנחנו מסוגלים להגן על עצמנו״.
״הירוקים הם שוברי השוויון, הירוקים עובדים״, כתב ב-X רוברט האבק, סגן הקנצלר מטעם הירוקים. ההסכם יועלה, ככל הנראה, להצבעה בפרלמנט ביום שלישי.
מדובר בהצהרה משמעותית ובהישג פוליטי חסר תקדים עבור פרידריך מרץ, שהוכיח את עצמו כקנצלר דה-פקטו של גרמניה עוד לפני תחילת שיחות קואליציה רשמיות. הצלחתו לנהל את הדיונים ולהוביל החלטות פורצות דרך, מסמנת את הכיוון העתידי שבו הוא מתכוון להוביל את המדינה, ומדגימה את יכולתו ליצור שיתופי פעולה בין מפלגות עם חילוקי דעות רבים ומגוונים.
