"כשחזרנו מעזה לא ידעו איך להגדיר אותנו, אני מרגישה את חרדת הקודש בטיפול בנו מצד גורמי המקצוע, והרגישות הרבה": כך סיפרה הבוקר (שלישי) שורדת השבי חן גולדשטיין אלמוג, ששוחררה בעסקת החטופים הראשונה יחד עם ילדיה אגם, טל וגל. חן אמרה את הדברים בפאנל ״שותפים לאתגרים״, שעוסק במסע לשיקום שורדי השבי בכנס אגף השיקום של משרד הביטחון. היא תיארה כי "יש המון אתגרים, עוברים הרבה מעברים, כל תוכנית היא זמנית ועוברת לעוד תוכנית זמנית״.
חן סיפרה על רצונה לחזור למעגל העבודה, וציינה כי ״כעובדת סוציאלית, אני זוכרת שכשליוויתי נפגעי נפש הייתה חשיבה שיחזרו למעגל העבודה, אבל גם על כך שקצבתם לא תיפגע״. היא אמרה שגם היא עצמה מתייחסת לנושא, אך הדגישה כי היא מרוצה מהטיפול שהקצתה המדינה: ״עם כל מה שעברנו, משהו באמון הבסיסי שלנו (במדינה) לא נפגע. אני חייבת לחשוב שיהיה לנו יותר טוב, בשביל הילדים ובשבילנו. מאמינה שצריך להיות יותר טוב״.
בפאנל השתתפו אתי קיסוס, סמנכ"לית בכירה במינהל השירותים החברתיים והאישיים במשרד הרווחה, עידית עוז, מנהלת השירות הסוציאלי במחוז חיפה של אגף השיקום משרד הביטחון; וסא"ל עוזי בכור, פסיכולוג קליני מומחה ומדריך, מפקד היחידה לתגובות קרב.
חן שיתפה על האסון שחוותה המשפחה ב-7 באוקטובר, וההתמודדות כיום: ״לפני שחטפו אותנו לעזה רצחו את בעלי, נדב. היינו יחד מגיל 15, 34 שנים. רצחו גם את הבת שלי ים, שהייתה בת 20 וחצי, חודשיים לפני שחרור מהצבא. בפרספקטיבה של כשנה וחצי מחזרתנו, הילדים גדלים ושואלים שאלות לא פשוטות. טל, בן 10, שאל השבוע אם הוא יהיה חייב להתגייס. עכשיו הוא מוטרד מהשאלה הזו".
חן תיארה כי "עם כל מה שעברנו, ניסיתי לומר לטל שאנחנו תורמים למדינה, אבל נתקעתי עם השאלה של הילד הצעיר הזה. הוא היה כמעט בן 9 כשהכל קרה. יש שאלות מורכבות, העצב והשכול, האובדן והמוחלטות של הסוף הזה הם מאוד קשים. אתה מרגיש שניצלת מ-7 באוקטובר ומהשבי ורוצה לחיות טוב. נדב וים היו חלק מהעוצמות שלי והכוח, ולמדתי לא להיבל מהקושי והכאב. גם לילדים אני מעבירה את המסר הזה, כמו שזה בא זה חולף, לא להילחץ מזה״.
במקביל, חן שיתפה את שאיפתה של בתה אגם להתגייס לשירות משמעותי: ״נעשה פה תהליך עם אגם, הבת שלי. היא נרשמה למכינה קדם צבאית חודש לפני הטבח. אגם הייתה מוטרדת אם יישארו הקצאות כשתחזור, אבל כששבה היא התקבלה לכל המכינות, מאוד הולכים לקרתה. זה תהליך להחזיר לה את האמון בצבא, ואני מברכת על מי שמלווה אותה. זה מרגש אותי, היא לא ראתה עצמה לובשת מדים כשחזרה מעזה, והיום היא רוצה לקבל תפקיד שתתרום בו״.
בצל חידוש הלחימה מול חמאס ברצועת עזה, חן אמרה כי "כשחזרה הלחימה ישבתי מול המסכים, הרגשתי קריסה תרתי משמע. המו״מ של העסקאות קרס, והתחושות מאוד קשות. אני מאוד דואגת למי שעוד שם. כשאתה בעזה תחת לחימה קשה - היה בא לי לצעוק, להרים את היד״. חן תיארה כי ״היה שבוע מזעזע לפני שהורידו אותנו למנהרה בסוף, שבוע שאגם ואני בחרנו לשים את הגוף במצב שכיבה. הגוף כולו דרוך, הבומים נכנסים לנשמה וללב. חייתי בעוטף, ידעתי להתמודד עם הבומים, אבל לא באופן הזה. על מה שזה עושה לגוף ולנפש - אני יכולה לדבר שבועות. זה מזעזע״.
על ההתמודדות עם הרעב בשבי החמאס סיפרה חן: "כשהיינו במנהרה היו בנות שהיו שומרות את האוכל, חיכו לפתוח אותו באירוע מיוחד. היה שיח על מתי יגיע אירוע מיוחד כדי שנפתח אותו. העוצמות והאחווה מיוחדת שהייתה שם בנינו - להתחלק ולהיות שם אחת בשביל השנייה, כשחלקן פצועות ופגועות מאוד״. היא הדגישה כי "אנחנו מדינה בטראומה מתמשכת. עד שלא יחזרו כל חטופינו ושחיילנו לא יפגעו ויהרגו - לא נוכל באמת להשתקם״.
חן הביעה ספק שתשוב לכפר עזה, בצל הטבח והחטיפה: "נאחל לי שאמצא את המקום הבטוח שנוכל לבנות את ביתינו. התחושה היא של חוסר שיייכות, שהכל מתערער. לאן אנחנו שייכים? קיבלו אותנו יפה במרכז, אבל אנחנו אורחים. העוטף והדרום היו הלב והנשמה שלי, מרגש אותי השיקום שעושים בכפר עזה, הוא מרשים ויפה. אני מגיעה לא מעט לקיבוץ, וזה מכה בי. מה עשו לנו, איך הכו בנו. אני מרגישה כאב מאוד גדול. אלו החיים שהיו לפני שלא יחזרו להיות כמו שהיו אף פעם.
"האם לחזור זו שאלת השאלות, כשחזרנו מהשבי היה לי חלום לראות את הבית שנדב ואני בנינו. הספקנו לחיות בו 4 שנים, נאחזנו בו. היה חלום לראות את הבית משופץ, אבל ככל שחולף הזמן אני מתקשה לראות את עצמי חוזרת לשם. מהשכונה שלנו רצחו וחטפו, זה לא פשוט. שתלנו שם עצי פרי לים ונדב, זה דיסוננס מאוד גדול. העצים פורחים ומלבלבים ליד בית כל כך מחולל. נדב וים קבורים זמנית בשפיים, צריכה לקבל החלטה אם להעביר אותם לכפר עזה. הכל טעון והכל מורכב, בתוך זה מנסים לייצר חיים טובים״.
"לא לנסות לחזר אחרי חמאס"
במקביל, עידית אהל, שבנה אלון עדיין מוחזק בשבי החמאס בעזה, סיפרה הבוקר לאולפן ynet על מצבו הקשה, בצל חידוש הלחימה ברצועה. "אני יודעת שאלון פצוע והוא בתנאי שבי מאוד-מאוד קשים, הוא בסכנת חיים. לכן אנחנו דורשים מהמדינה שעד שיהיה הסכם כזה או אחר, אלון יקבל טיפול רפואי. שכל מי שפצוע יקבל טיפול רפואי. אבל לא סתם, טיפול רפואי ידוע, מפוקח, במקום ראוי, כדי שאלון לא יתעוור גם בעין השנייה. בשביל שאפשר יהיה להציל את מה שאפשר להציל ולא ימשיך להידרדר מבחינת משקל הגוף שלו, וכל מה שמשתמע מזה".
הריאיון המלא עם אימו של אלון
(צילום: ליאור שרון)
הכותרת
הימור מושכל? מאחורי החזרה ללחימה והמעורבות של ארה"ב בהחלטה | רון בן ישי
23:49
עידית ציינה כי היא והמשפחה שומרים על קשר עם גורמים המעורים במו"מ, ואמרה כי "אנחנו כל הזמן מנסים להעביר את מה שאנחנו מרגישים לנכון. לפעמים אנחנו מקבלים מענה ישיר ומיידי, ולפעמים צריך לחכות רגע. אנחנו כל הזמן יוצרים איזשהו קשר כזה או אחר עם מי שצריך. אני חושבת שכל המשפחות עושות את זה. עידית התייחסה גם לפרסום סרטון הטרור הפסיכולוגי שבו צולמו החטופים אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה, ואמרה כי נמנעה מלצפות בו. "אני פשוט לא, לא. זה לא נועד בשבילי. אני לא יודעת למי זה נועד, אבל זה לא נועד בשביל שאני אצטרך לצפות בזה".
עידית הוסיפה כי מדובר ב"לחימה פסיכולוגית, אנחנו חיים בה כבר 536 ימים. אין לי צורך לראות דברים כאלו, יש לי צורך לדעת את המצב של הבן שלי ולדרוש שמשהו יקרה פה. אניי חושבת שאנשים לא מדמיינים מספיק את העניין הזה, איזה הורה היה מסוגל בכלל לדמיין שהבן שלו עובר עינויים, הרעבה, שיש לו פציעה מסכנת חיים והוא לא מקבל טיפול רפואי. אנחנו חיים במצב שאין לנו שליטה על מה שקורה לילדים שלנו. צריך להציל אותו, ואני דורשת את זה יום-יום מהממשלה וכל מי ששומע".
הריאיון המלא עם דודו של אבינתן
(צילום: ליאור שרון)
הרב שמעון אור, שאחיינו אבינתן אור חטוף בעזה, מתח ביקורת חריפה על הממשלה, בצל ירידת החטופים מסדר היום. הוא אמר לאולפן ynet: "יש כאן שני ערוצים שאנחנו מאוד מתוסכלים ומזועזעים מהם. ערוץ אחד זה ממשלת ישראל וראש הממשלה - כבר נכנסת לעזה, אתה מפעיל אולטימטום, אז שהאולטימטום הזה יהיה מוחלט. לא לנסות לחזר אחרי חמאס, לקבל עוד חמישה, שישה חטופים, אלא להציג את זה בצורה מוחלטת, לדרוש את כל החטופים. ולא רק לחץ צבאי, אלא לעשות מאזן אימה.
"כאשר עושים את כל הפעולות הצבאיות כשהמטרה היא לחזור למתווה ויטקוף, זה חיזור אחרי חמאס. כלומר בסופו של דבר הוא ממשיך להיות הגורם השלטוני בעזה. לא יעזרו כל ההפצצות, חמאס לא מפחד ולא משנה לו הפצצות והריגת אזרחים או הריגת מחבלים. הנקודה השלטונית - משילות מלאה בעזה - היא התנאי היחידי להחזרת כל החטופים, וכשאנחנו הולכים על מתווה ויטקוף, אנחנו למעשה משאירים את חמאס כגורם שלטוני".
