נציב שירות המדינה, ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה – שלוש דמויות ציבוריות מרכזיות, שכל אחת מהן ממלאת תפקיד חיוני בשמירה על ממלכתיות, מקצועיות ועצמאות שלטונית מחד וקשורה קשר הדוק להגשמת מדיניות הממשלה מאידך. ובכל זאת, הליכי המינוי והפיטורין של בעלי תפקידים אלה נותרו מעורפלים. פעמים רבות, החלטות בעניינם מתקבלות על בסיס תחושת "חוסר אמון אישי" או אי-יכולת עבודה משותפת, מצד הדרג הפוליטי – עילות עמומות וחסרות מעמד משפטי ברור.
נציב שירות המדינה מתמנה על-ידי הממשלה, בהמלצת ראש הממשלה, לתקופה של שש שנים – אך ללא קריטריונים ברורים למינוי וללא מנגנון פיטורין מוסדר. כך נוצר מצב שבו נציבים מודחים או מסיימים תפקידם בשל מתחים אישיים או פוליטיים, ולא בשל כשל מקצועי, דוגמה בולטת פיטורי פרופ' יצחק גלנור ב-1996 אחרי שנתיים בתפקיד. הנציב, שאמור לשמש חיץ עצמאי בין הדרג הפוליטי לשירות הציבורי, עלול להפוך לכלי משחק בזירה הפוליטית.
אם לא נגדיר את הגבולות, נמשיך לשחוק את השירות הציבורי ולפורר את יסודות הדמוקרטיה. זה הזמן להסדרה ברורה – שתשמור על האיזון העדין בין אחריות שלטונית לבין עצמאות ממלכתית
ראש השב"כ, תפקיד ביטחוני רגיש מאין כמותו, מתמנה גם הוא על-ידי ראש הממשלה באישור הממשלה ל-5 שנים. ההנחה היא שקיים צורך באמון הדדי מלא בין ראש הממשלה לראש השירות שהיא אף קובעת לו בחוק את היעדים, אך גם כאן – בהיעדר הסדרה חוקית של הליך פיטורין – כל ערעור על אותו אמון עלול להביא לסיום כהונתו, ללא דיון משפטי מספק.
היועצת המשפטית לממשלה נבחרת בהליך מסודר, הכולל ועדת איתור, ומכהנת במשך שש שנים. אומנם, קיימות מגבלות פורמליות על פיטוריה, והעובדה שהיא משמשת גם כראש התביעה הכללית בעייתית כשלעצמה, אך גם כאן העילה היא לא ברורה - חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל.
הלחצים הפוליטיים שהיא חווה – במיוחד כאשר עמדותיה אינן מתיישבות עם מדיניות הממשלה – מלמדים עד כמה התפקיד חשוף להתנגשות בין עצמאות משפטית לבין ציפיות פוליטיות.
"חוסר אמון אישי"
המכנה המשותף לשלושת בעלי התפקידים: "חוסר אמון אישי" ואי-יכולת עבודה משותפת, הפך לעילה דה-פקטו להדחה – מבלי שקיימת מסגרת נורמטיבית מחייבת או מנגנון ביקורת אפקטיבי. הליך המחויב על-פי כללי המשפט המנהלי המקובל.
בעידן שבו הציבור מצפה לשקיפות, עקביות וממלכתיות – המצב הקיים מערער את האמון במוסדות השלטון.
בעולם נהוגים כלים מבניים ברורים: כהונות קצובות שאינן ניתנות לקיצור אלא במקרי קיצון, ועדות בלתי תלויות למינויים ולפיטורין, ולעיתים גם אישור פרלמנטרי.
אסף מידני צילום: קובי קואנקסהשופט נעם סולברג הציע להקים ועדה מייעצת לפיטורין של נושאי משרה בכירים – רעיון ראוי שיש לשקול בכובד ראש.
בהקשר זה, ניתן אף להסמיך את ועדת גרוניס למינויים בכירים, להיות הוועדה הזו שתבחן את המינוי והפיטורין.
אם לא נגדיר את הגבולות, נמשיך לשחוק את השירות הציבורי ולפורר את יסודות הדמוקרטיה. זה הזמן להסדרה ברורה – שתשמור על האיזון העדין בין אחריות שלטונית לבין עצמאות ממלכתית.
פרופסור אסף מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, המכללה האקדמית ת"א יפו
