אני עוקב אחר רג'פ טאיפ ארדואן במיקרוסקופ כבר 30 שנה. גזר הדין בן עשרה חודשי מאסר שהטיל עליו בית הדין לביטחון המדינה באפריל 1998 (בשל שיר שהקריא באחד מנאומיו) עורר סערה. כמי שחי את המציאות הטורקית דאז, לא סברתי שמאסרו חכם. הייתי משוכנע שממשלת טורקיה, החילונית, הפרו-מערבית, שכל כך אהבנו, שוגה. וכך אכן היה.
ארדואן יצא מהכלא, הקים את מפלגת "הצדק והפיתוח" ושינה את פניה של טורקיה, כנראה לדורות. איך ייתכן שאותו אסיר לשעבר ארדואן, עוצר, בחלוף שלושה עשורים, את היריב הפוליטי המשמעותי היחיד שיש לו? האם הוא חוזר בכך על השגיאה שעשתה הממשלה החילונית שאסרה אותו? האם אכרם אימאמאולו, ראש העיר העצור, יעשה בעתיד לטורקיה האיסלאמית מה שארדואן עולל לטורקיה החילונית?
ארדואן הוא אחד הפוליטיקאים והוותיקים על הגלובוס. מעולם לא הפסיד מערכת בחירות שהתמודד בה, בין לראשות הממשלה ובין לנשיאות. בעשור האחרון גם מצא לו שותף קואליציוני עימו יצר ברית דתית-לאומית שנראית כרגע בלתי שבירה
יש להניח שלא. ארדואן הוא אחד הפוליטיקאים והוותיקים על הגלובוס. מעולם לא הפסיד מערכת בחירות שהתמודד בה, בין לראשות הממשלה ובין לנשיאות. בעשור האחרון גם מצא לו שותף קואליציוני עימו יצר ברית דתית-לאומית שנראית כרגע בלתי שבירה.
באחרונה מתהווה לנגד עיננו גם חגורת ביטחון נוספת - טורקיה תחל בשיחות שלום עם המורדים הכורדים הנלחמים בה כבר 40 שנה. אם שיחות אלה יבשילו שני המנהיגים הכורדים הכלואים: עבדוללה אוג'לאן וסלהאטין דמירטש ישוחררו מהכלא ויעבו את חגורת הביטחון הפוליטית שתקיף את ארדואן, וזאת תמורת אוטונומיה תרבותית בדרום-מזרח המדינה. ייתכן אפילו שעבדוללה אוג'לאן, הכלוא למאסר עולם כבר 25 שנה, יהפוך בנסיבות מסוימות לסגן הנשיא. מול משולש איסלאמי-לאומני-כורדי אין לאימאמאולו סיכוי.
לא להתפעל מהכישרון הפוליטי של ארדואן
כדי להבין את אכזריותו צריך לחזור ל-2013. זו ללא ספק השנה הקשה בתולדותיו. שותפיו הפוליטיים לניצחון האיסלאמי, "הגולניסטים" (מאמיניו של פטוללה גולן), גילו שארדואן ושריו הבכירים מושחתים. לא עזרה להם התמיכה בו בעבר ואפילו לא האחווה האידיאולוגית - ארדואן החל לרדוף אחר מאות אלפי התומכים של גולן באכזריות שלא תיאמן. ה"בייס האיסלאמיסטי" שהעלה אותו לשלטון חולק לנאמניו ולאויביו.
שותפות אידיאולוגית לא שיחקה תפקיד. ארדואן דרש נאמנות אישית. עשרות אלפים פוטרו, נאסרו, הוגלו ונרדפו, תוך פגיעה קשה בחוט השדרה המקצועי של המדינה (כולל המשטרה ובתי המשפט) ובכלכלתה. טורקיה גם איבדה בדרך רבים מהמאפיינים הדמוקרטיים שהיו לה.
אלון ליאלומה לכל זה ולנו - אם נלך לפי העיקרון של "מקום תחת השמש" (החזק ישרוד) צריך לשמור על היחסים הדיפלומטיים עם טורקיה. לארדואן הייתה שנה מדינית מוצלחת מאוד – בין השאר: הנחת הנשק הכורדית; ברית ביטחונית עם סוריה; עליית טראמפ לשלטון והצורך הגובר של אירופה בחברות טורקיה בנאט"ו. טורקיה בהחלט התחזקה אזורית. אם לעומת זאת נלך על-פי שיקולים של מוסר, צדק וזכויות אדם, ארדואן הגיע לדרגת רודנות ועוינות לישראל המחייבות לנתק עימו את הקשר הדיפלומטי מיידית. אני הייתי בוחר בדרך השנייה.
ד"ר אלון ליאל שימש בעבר מיופה הכוח של ישראל בטורקיה, הוא מחבר הספר "דמו איסלאם" – דמוקרטיה איסלאמית בטורקיה (בהוצאת הקיבוץ המאוחד) ומרצה בבית הספר לממשל ודיפלומטיה של אוניברסיטת רייכמן
