מאז שנפרד מחברו הטוב איתי רגב, ועד שלושה ימים לפני שהשתחרר, היה שורד השבי עומר שם טוב לבדו במנהרות החמאס, קרוב ל-450 יום - מהם 50 ימים במה שהוגדר "צינוק". "היו לנו הערכות לפני שזה המצב", סיפר ל-ynet היום (שני) מלכי, אביו של עומר, בריאיון ראשון מאז שחרור בנו, "אבל לא ידענו בוודאות. כשאמרו לנו את זה, זה כאב. זה הדבר הכי קשה שהיה שם - המחשבה שאתה לבד שם, לבד לגמרי".
משפחת שם טוב בראיון לאחר שחרורו של עומר
(צילום: עידו ארז )
במהלך עסקת החטופים הראשונה עומר לא ידע שחברו לשבי ואחיו הקטן של חברתו הטובה מיה, איתי, משתחרר. "זה הפתיע אותם, איתי לא ידע שהוא משתחרר. באו ואמרו להם שמפרידים ביניהם. עומר אמר שאחרי יומיים הוא הבין שכנראה איתי שוחרר. בנקודה הזו מעבירים את עומר למנהרה אחרת, עמוקה וארוכה. הוא מוכנס לתא מאוד קטן, בו הוא לא יכול אפילו לעמוד או לפרוש ידיים. תא קטן, חשוך, מתחת לאדמה, בלי חשמל. נתנו לו פנס קטן, ומדי פעם הסוללה הייתה נגמרת והוא היה נשאר בעלטה מוחלטת.
"בהתחלה נתנו לו פיתות, אבל באיזשהו שלב הוא קיבל רק ביסקוויטים", הוסיף האב. "המים שקיבל היו מלוחים, לא ראויים לשתייה. זה היה מאוד קשה. הוא מספר שבכמה הימים האחרונים היה לו קשה מאוד נפשית ופיזית להחזיק".
מלכי סיפר את הדברים מסלון ביתו, ונראה כאילו דיבר על עולם מקביל. "זה קשה להבין את זה ככה, אבל תנסו לדמיין מה זה להיות בצינוק, בלי אור, בלי אוויר, מעט מאוד אוכל, תלוי לחלוטין בשובים שלך שנכנסים פעם ב... בימים האחרונים הוא התפלל הרבה, ביקש מאלוהים שיקרה משהו, שהוא יזוז משם. ואז, אחרי בערך 50 ימים, הגיעו אליו והעבירו אותו למקום אחר".
עומר שם טוב נפגש עם הוריו אחרי השחרור
(צילום: דובר צה"ל)
7 צפייה בגלריה
"התפלל לצאת מהצינוק". עומר שם טוב מניח תפילין אחרי שחרורו מהשבי
(מתוך עמוד האינסטגרם של שלי שם טוב)
עומר עבר למנהרה אחרת. גם בה הוא היה לבד, אך היא הייתה רחבה יותר, ומרוצפת באריחים לבנים שנותנים אשליה של אור. "כנראה שגם בגיהינום יש דרגות, שלבים של גרוע וגרוע יותר", צחק מלכי בעצב.
במנהרה הזו שהה עומר עד ששב הביתה בשלב הראשון של עסקת החטופים השנייה. "המזל שלו זה שבאמת נתנו לו לעבוד שם", הסבירה דנה, אחותו הגדולה - "לבשל להם, לנקות אחריהם, להיות סַבָּל של דברים".
"הם היו מעבידים אותו, וככה הוא היה מעביר את הזמן", המשיך אותה מלכי, "ובחלק מהזמן הוא היה במחשבות עם עצמו. השובים שלו מצאו ספרים שחיילי צה"ל השאירו, והם הביאו לו אותם. רומן בשם 'הנערה שבעטה בקן הצרעות' שהוא קרא חמש פעמים, ספר עם פרשות שבוע ואפילו סודוקו ותשחץ שהוא לא השלים. היה חסר לו אינטרנט לגלות חלק מהדברים".
לפי האב, "לעומר יש כישורים חברתיים מאוד-מאוד גדולים. יש לו קסם אישי, יש לו. הוא יודע להתחבר, הוא פשוט כובש. מהר מאוד הוא הבין שכדי לשרוד הוא צריך להתחבר אליהם, הוא היה לבד איתם ונוצרה ביניהם דינמיקה שחיברה. הם כן השפיעו עליו בטרור פסיכולוגי, וכן כשהגיעו שומרים חדשים שלא הכירו אותו אז הוא סבל מהם, אבל מרבית הזמן הוא היה איתם ושבה אותם בקסמיו".
בזמן הזה, כשעומר נאבק לשרוד, משפחתו נאבקה על השבתו ארצה. מלכי ושלי, דנה ועמית, נסעו ברחבי העולם ודיברו מעל כל במה, בציפייה שאולי עומר שומע ויודע שהם לא שכחו אותו. "במנהרה הייתה להם טלוויזיה, והוא צפה באל-ג'זירה ואל-ערבייה, אבל הערוצים האלה שידרו רק את ההצהרות וההפגנות שהיו בשער בגין, אז הוא לא ראה את התמונה שלו ואותנו, כי אנחנו היינו רוב הזמן בכיכר החטופים", הסביר אביו. "השובים שלו הפעילו עליו טרור פסיכולוגי, הם אמרו לו: 'הנה, תראה, גם ההורים שלך לא מחפשים אותך'". דנה הוסיפה: "הוא לא האמין, אבל זה צבט לו בלב. הוא מאוד רצה לראות אותנו באיזשהו מקום".
השובים של עומר כן חשפו אותו לרשתות חברתיות, כמו אינסטגרם, והוא צפה ביום ההולדת שציינה לו משפחתו, וגם ראה את התמונה והריאיון שערכו מלכי ושלי ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" כבר באוקטובר 2023. "השובים הראו לו את התמונה ואמרו לו - 'ההורים שלך זקנים'. נראינו כל כך אפורים ואבודים", סיפרו בני משפחתו.
כמו משפחתו, גם עומר גילה על חזרתו הקרבה מפרסום רשימת 33 החטופים של הפעימה הראשונה בעסקה. "יום אחד הוא ראה את השם שלו בטלוויזיה", המשיך מלכי. "השובים שלו אמרו לו שזה לא נכון, אבל לאט-לאט הוא ראה שחרורים בטלוויזיה, ובעצם פשוט המתין משבת לשבת. הוא ראה את הטקסים, את המעבר לצלב האדום, עד שיום אחד באו ואמרו לו שהוא משתחרר".
שלושה ימים לפני השחרור שלו הובילו מחבלי החמאס את עומר לנקודה שבה שהה עד ששוחרר. "קשרו לעומר את העיניים והכניסו אותו לרכב", סיפרה דנה. "פתאום הוא שומע ערבית, אבל עם מבטא ישראלי. הוא היה בהלם. הוא הבין שיש לידו ישראלי, מישהו משלנו. זה היה אלי-ה כהן. בהתחלה עומר לא הצליח להגיד לו כלום, אבל אחרי כמה שעות הם הפכו להיות באמת אחים. עומר מספר שכל יום שם זה עולם שלם, אז בשלושה ימים שבהם הם החליפו חוויות ולמדו להכיר אחד את השני הם מאוד התקרבו - עומר, אלי-ה, טל שהם ועומר ונקרט".
באותם הימים, גם משפחת שם טוב חשה ציפייה בלתי נסבלת. "פתאום גם אצלנו כל יום הוא חתיכת יום", הסבירה דנה. "ארזנו לו את הבגדים שלו, לא דברים חדשים, שתהיה לו תחושה של בית".
בבסיס ברעים חיכו לו שלי ומלכי. הם פרסו על המיטה בחדר את הבגדים שהביאו לעומר, את הנעליים האהובות עליו, הכובע שלו, והניחו ליד פתקים קטנים מהם שבהם כתבו "הבגדים שאתה אוהב" ו"כמה חיכינו לרגע הזה". הם המתינו בסבלנות שעומר יתקלח ויתארגן, ואז סוף-סוף, אחרי 505 ימים, זכו לחבק אותו.
"באנו לחדר הזה וראינו אותו יושב עם הפנים בין הידיים", נזכר מלכי. "רצנו אחד לשני וחיבקנו אותו. המשפט הראשון שהוא אמר היה 'איזה כיף שאתם ההורים שלי', ואחר כך כל כך שמח לראות שאנחנו בסדר. גם איתי סיפר לנו ששניהם, בזמן שהם בגיהינום בשבי, בעיקר עסקו בהורים. קיוו שאנחנו בסדר, שאנחנו לא דואגים להם". דנה הוסיפה: "כשאנחנו נפגשנו הוא אמר לי: 'איזה מזל שאני זה שנחטפתי. אם הייתי בצד השני, אני לא יודע איך הייתי מחזיק מעמד, איך הייתי שורד את זה'".
ובנקודה הזו, עומר התחיל את שיקומו ואת סגירות המעגל. אחת הראשונות שבהן הייתה כבר בבית החולים, כשנפגש עם ההורים של אורי דנינו ז"ל. "הם הגיעו לפגוש אותו ואת אלי-ה, שהיה עם אורי תקופה מסוימת", אמר מלכי. "זה היה מפגש מאוד-מאוד עצוב. עומר פגש את ההורים של מי שהציל את חייו. הוא חשב שאורי נרצח ב-7 לחודש, כי הוא נעלם להם פתאום. הם לא ראו אותו, אז הוא חשב שאורי נרצח. רק כשהוא הגיע לפה הוא התוודע לכך שאורי שרד בשבי כמעט שנה עד שנרצח על ידי המחבלים. הוא לא הכיר את זה".
"כל מפגש עם כל אדם הוא מרגש נורא", סיפרה דנה. "עם איתי ומיה (רגב - י"צ) הייתה באמת סגירת מעגל מטורפת, הם כל כך חיכו לרגע הזה. היו שם דמעות, צחוק, בכי. הם באמת מבינים אחד את השני. אומנם הם היו שם 50 יום מתוך ה-500 שעומר היה, אבל כל יום שם הוא עולם, והשהות של עומר עם איתי הייתה מאוד משמעותית עבורו".
כשעומר ואיתי שהו יחד בשבי, הם היו עוסקים בהתחלה בדמיון מודרך שבו עומר ממלצר לאיתי כמו שהיה עושה בבית, במסעדת הבשרים שבה עבד עם מיה. לאחר זמן מסוים הפסיקו השניים בדמיון, הרעב הקשה עליהם. ועדיין, סיפר מלכי, עומר חלם על מאכל אחד - המבורגר.
"מצאו מחברת שלו שהביאו לנו, והיו שם הרבה שרבוטים, ואחד מהם היה המבורגר", שיתף. "זה מה שהוא חלם עליו 505 ימים. הוא כתב את זה על הלוח במסוק גם, ובאותו הערב הגיעו אלינו לבית החולים עשרות המבורגרים, וסוף-סוף הוא הגשים את החלום הזה ואכל את ההמבורגר הזה בהנאה. זו הייתה עוד סגירת מעגל נוספת. מסתבר גם שהמסעדה שהוא עבד בה שמרה את הטיפים שלו, אז גם קפצנו לקחת את המעטפה משם, והוא סגר את פרק המלצרות".
כעת נמצא עומר בדרכו אל הבית הלבן בוושינגטון, כדי לפגוש את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ואת שליחו סטיב וויטקוף, על אף שלא הספיק להיות בביתו בהרצליה יותר מכמה ימים. "שלשום התקשרו אלינו לשאול אם עומר יהיה מוכן להצטרף לנסיעה, והוא ישר נרתם. הוא רוצה והוא מוכן לעשות הכול כדי להשפיע, כדי להחזיר את החטופים. זה מעסיק אותו, הוא מבין מה הם חווים, מה הם עוברים, והוא רוצה לעשות כל מה שאפשר. הוא נסע להעביר את המסר הבוער הזה לטראמפ ולאחרים, כדי שיעשו הכול להשיב את כולם הביתה".
