בוועידת התחבורה, התשתיות והאנרגיה של ynet ו"ידיעות אחרונות" שנערכה היום (שני) הציגו נציגי ענף האוטובוסים תמונה מטרידה: נהגים מותשים, שחוקים, מותקפים, עובדים בתנאים בלתי אפשריים ומנסים לתפעל מערכת שממילא סובלת ממחסור עצום בכוח אדם.
ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי האוטובוסים, עו״ד אמיר שניידר מהתאחדות חברות התחבורה הציבורית, ויוני קריספין, יו״ר ועד אלקטרה-אפיקים ונהג ותיק, תיארו את מה שעובר על אלפי נהגים מדי יום - ואת המחיר שמשלם הציבור שנוסע איתם.
ועידת התחבורה: מצוקת ענף האוטובוסים
בפתח דבריו, גנון חזר אל הימים שבהם נהג אוטובוס היה מקצוע נחשב. ״נהג היה כמו טייס״, אמר. ״הייתה הילה סביב המקצוע״. לדבריו, הכול השתנה עם תחילת הרפורמות בענף: ״שכחו את המשאב האנושי. הנהג, שהוא האדם שעליו נשענת כל המערכת, נשאר מאחור״. גנון הדגיש כי מדובר במקצוע אזרחי עם אחריות כבדה ביותר על חיי אדם, אך המדינה — לדבריו — לא עשתה די כדי למשוך אליו כוח אדם איכותי. ״אם נהג יעצום עיניים לשנייה, 50 אנשים תלויים בזה״, אמר, וסיפר: ״יש לנו נהגים מנתניה שעדיין מונשמים במצב קשה אחרי אירועי אלימות״. הזנחה, תשתיות לקויות, אלימות כלפי נהגים, תנאי עבודה מתישים ושכר לא מספק — כל אלה, לדבריו, גרמו להידרדרות במעמד המקצוע.
עו״ד שניידר אמר בפאנל כי ״מתוך כ-20 אלף נהגי אוטובוס בישראל, חסרים כ-5,000. רבע מהמערכת פשוט איננו. תדמיין חנות שרבע מהעובדים שלה לא מגיעים״, אמר. ״היא מתפרקת, ובתחבורה הציבורית מדובר במיליוני נוסעים״. לדבריו, המחסור גורם ישירות לביטולי קווים, עיכובים, קיצור הפסקות, עומסי עבודה בלתי־אפשריים ותחושת תסכול שנשפכת על הנהגים עצמם. שניידר תיאר גם את הפערים בין חברות מונופוליסטיות לחברות תחרותיות, הנאבקות על קיומן בתוך תקציב ענקי של תשעה מיליארד שקלים — פער שמייצר מציאות לא אחידה בענף, ומשפיע על תנאי העבודה ועל איכות השירות.
יוני קריספין, נהג מזה 25 שנה, שיתף: ״אני נהג פוסט-טראומה, כל סרטון של אלימות מחזיר אותי לאירוע האלימות שאני עברתי״. הוא תיאר מציאות שבה נהגים חוששים להגיע לעבודה, לא מהנהיגה - אלא מהנוסעים. לדבריו, אלימות הפכה לעניין שבשגרה והיא כוללת התקפות פיזיות, איומים, צעקות, קללות. הוא תיאר כיצד נהגים מגיעים למשמרות ארוכות בלי לדעת אם יצליחו לצאת להפסקה, ואפילו בלי אפשרות להגיע לשירותים.
״כל נהג מגיע עם בקבוק מים ובקבוק נוסף למשהו אחר״, אמר. ״זה המצב״. הוא סיפר על נסיעות של עשר שעות ברצף, וכ-400 שעות בחודש, על פקקים בלתי פוסקים ועל אלפי נהגים שעוזבים את המקצוע מדי שנה. ״אחרי עשר שעות כאלה אני מגיע הביתה ולא מבין איפה אני״, סיפר, ״ולמחרת, ב-05:00 בבוקר, אני שוב חוזר להגה״.
הפאנל עסק גם בתופעת אי־התיקופים שעלתה לאחרונה ברשתות, כלומר באי-תשלום של נוסעים. שניידר הגדיר זאת כ״אקט אלים״, והסביר שהוא פוגע דווקא באנשים הלא נכונים. ״רוצים למחות על מחירים? תמחו מול השרים. אבל לצלם את עצמך גונב נסיעה זו פגיעה ישירה בנהג וב-40 אלף עובדים״, אמר. לדבריו, התופעה מעודדת אלימות ומעבירה לנהגים מסר שהם ה"חזית" של מערכת שלמה — למרות שהם כלל אינם האחראים למדיניות התמחור.
לצד הביקורת, עלו גם כמה צעדים שמשרד התחבורה והרשויות מנסים לקדם. גנון ציין את הפיילוט ליחידות אבטחה באוטובוסים, שהחל כבר במשחק הכדורגל של בית״ר ירושלים והביא לירידה באירועי אלימות באותו ערב. בנוסף, ב-2026 אמור להיכנס לשימוש מכשיר דיגיטלי לניהול שעות נהיגה, שיסדיר הפסקות וזמני עבודה ויחלץ נהגים ממצב שבו הם ״קורסים״ בתוך המשמרת. גנון ציין גם את חדרי ההתרעננות שתוכננו והם בשלבי מכרז — שאינם ״מותרות״, לדבריו, אלא צורך בטיחותי בסיסי.
שניידר נשאל על האפשרות להבאת נהגי אוטובוס מחו״ל, בדומה לענף הסיעוד. הוא השיב שכולם מעדיפים עובדים ישראלים, אך המציאות חזקה מהרצון. ״“כשחסרים 5,000 נהגים, אין ברירה אלא לחשוב יצירתית״, אמר. לדבריו, פיילוט של 1,000 נהגים זרים יכול להקל מעט, אך עדיין ירסק את הענף אם לא תושג תוספת משמעותית נוספת.
בסיום נשאל קריספין מה בכל זאת גורם לו להמשיך במקצוע למרות הקשיים. הוא ענה בכנות: “יש לי אמונה ואופטימיות. אני רואה שההסתדרות, הארגון והחברות מנסים באמת לפתור את זה. אני מקווה שלא נהיה כמו בני ישראל שנשארו 40 שנה במדבר. אולי זה ייפתר כבר עכשיו”״. לאחר מכן שיתף בתחושות על עומסי התנועה, העומסים הפיזיים והנפשיים, וביקש דבר פשוט: עוד נת"צים, עוד תשתיות, פחות עונשים לנהגים על תקלות שאינן באחריותם, והרבה יותר הבנה מצד המדינה.
הפאנל הסתיים בתקווה זהירה, אך מציאותית: בלי כוח אדם, בלי הגנה על הנהגים, בלי אכיפה של אלימות ובלי שינוי משמעותי בתנאי העבודה - התחבורה הציבורית בישראל לא תצליח לספק שירות סביר. ״הציבור נפגע, הנהגים נשחקים, והמערכת כולה על סף קריסה״, סיכם אחד המשתתפים. ״אם המדינה לא תתערב עכשיו — בעוד שנה נשב כאן שוב ונדבר על אותם דברים בדיוק״.
