במשך שנים התכוננו בצה"ל ובמוסד לרגע הזה, שאין שני לו בהיסטוריה של מדינת ישראל. המלחמה בה החלה ישראל לפנות בוקר היא אירוע תקדימי בכל קנה מידה: התקפה מאסיבית על מדינת אויב רחוקה מרחק 1,500 ק"מ מכאן. זהו איננו רק ניסיון חד-פעמי לנטרל כור גרעיני, אלא תכנית גרעינית מורכבת ומבוזרת ומוסתרת, ובמקביל, לקטום עד כמה שניתן את יכולתה של הרפובליקה האיסלאמית להגיב.
איראן איננה חיזבאללה ואינה חמאס. היא לא סוריה של בשאר אל אסד. היא מדינה, ציביליזציה וראש חץ של הפונדמנטליזם האזורי ובמידה מסוימת - העולמי. הרפובליקה האסלאמית היא משטר מהפכני עם יומרות היסטוריות, עומק אסטרטגי ומשאבי אנרגיה עצמאיים. אל מול המעצמה האזורית הזו יצאו למלחמה טייסי ונווטי חיל האוויר, סוכני המוסד, קציני המודיעין והטכנולוגיה שלנו; לפי מדדי ההישגים הראשונים, מדובר בהצלחות יוצאות דופן למכת פתיחה. חלקים גדולים מצמרת משמרות המהפכה, ובכלל זה צמרת חיל האוויר, חוסלו. בנתנאז, המתקן הגרעיני, התוצאות טובות מהמצופה. בחיסול מדעני גרעין, ההישג רחב ממה שפורסם עד כה. מערכות ההגנה האווירית המתוחכמות של איראן לא קיימות עוד, ברובן המוחלט. משגרים מוכנים לשיגור טילי קרקע-קרקע הושמדו. שאלה מרכזית היא יכולתה של ישראל להשמיד את מאגרי טילי קרקע-קרקע. ובמילים אחרות: כמה מתוך כ-2,000 הטילים יושמדו לפני שישוגרו. אין תשובה לשאלה הזו, בשעת כתיבת שורות אלה.
במארס 2024 פרסמתי באתר הזה וב"ידיעות אחרונות" את המידע שהגיע לצה"ל על ניסיונות חדשים של טהרן להגיע לרכיבים המשמשים להרכבת פצצה גרעינית ממש; גורם בטחוני בכיר ומשמעותי אמר לי שמדובר ב"התפתחויות מטרידות ביותר", והצביע על האפשרות שקבוצת הנשק, ההתארגנות להכנת פצצה, כבר פועלת. החל משלב זה, החלו בצה"ל ובמוסד בהכנת מערכים, יכולות ותכנית מקיפה להתקפה באיראן. חלק מהיכולות המבצעיות נצברו בשנים שלפני כן, ואחרות פותחו במהירות. בחודשים האחרונים גילה אמ"ן ראיות הממחישות התקדמות יוצאת דופן בתחום השגת רכיבים לראש נפץ גרעיני. בשלב מסוים אמרו אנשי המודיעין לדרג המדיני – אנחנו תיכף נכנסים למרחב אי וודאות.
יהיו דברים שעוד מעט לא נוכל לדעת, כי הפרויקט האיראני מתרחב ומשתרג. ולכן חלון ההזדמנויות לתקיפה אפקטיבית ייסגר בקרוב. סיבה אחרת היא ההתמקדות האיראנית, תוך כדי המלחמה, בהצטיידות בטילי קרקע-קרקע. משמרות המהפכה זיהו את נושא הטילים והנזק שלהם בישראל כבטן רכה אסטרטגית; גם כאן, החשש היה שבקרוב יהיו יותר אתרי טילים וטילים באיראן. מרכיב שלישי שאמ"ן חשף הוא פרטים על התכנית האיראנית – שנראית בעיני המשטר כממשית ואמיתית – "להשמדת ישראל". לאור הסיבות הללו, המטכ"ל היה בהסכמה - בניגוד לשמועות מסוימות – שחייבים לפעול. בהנהגת הרמטכ"ל אייל זמיר, ותחת אלופים שהחלו לעמול על התכנית בתקופת הרמטכ"ל הלוי – ראש אגף מבצעים עודד בסיוק, ראש אמ"ן שלומי בינדר, מפקד חיל האוויר תומר בר ואחרים – נבנתה תכנית רב-שלבית. הביטחון שהדרג הצבאי שידר לראש הממשלה ולממשלה היה משמעותי בקבלת ההחלטה הסופית.
בין החלטות ובין ביצוע ממש נמצאים האתגר, הקושי. אחת הבעיות הקשות, לדוגמה, הייתה המחסור במטוסי תדלוק הנחוצים לגיחות באיראן. בצה"ל ובמוסד מצאו דרך להתגבר על כך– בין היתר, כפי שפורסם, ברחפנים ואמצעים שהוטמנו באיראן ופעלו נגד בסיסים איראניים, בייחוד בתחום ההגנה האווירית, בשעת הש'. כל מרחבי היצירתיות והפיתוח בישראל באו לידי ביטוי בהכנת המתקפה הזו, ובשלביה הבאים.
בצה"ל היה חשש גדול שברגע שתישמע האזעקה בישראל ב-3 לפנות בוקר, יתחילו מייד השיגורים לכיוון ישראל מאיראן, ואולי גם מחיזבאללה. עצם ההשהייה, מתן האפשרות לציבור הישראלי להתארגן, להיכנס לאווירת חירום, להצטייד, איננה מובנת מאליה. הרבה מאוד מזה קשור להיבריס שנחשף בטהרן. במשך עשרות שנים האיראנים מנסים להגיע ליכולת גרעינית שאין לה כל תכלית לבד מפיתוח נשק גרעיני. הם היתלו בעולם, והיו מוכנים להקריב קורבנות ולספוג סנקציות כדי להמשיך בדרך הזו. במקום להסתער בנפש חפצה על ההצעות שהציע ממשל טראמפ, המשטר נאחז בתפיסת "הריבונות", בהקשר להעשרה, והאמין שישראל והאמריקנים יחששו לפעול. לפני כמה ימים כבר התברר לגמרי שישראל נערכת לפעולה; האמריקנים, פחות-או-יותר, הודיעו את זה לכל העולם בהוצאת צוותים דיפלומטיים מהאזור. היו סימנים רבים נוספים, כולם פומביים למדי. אך האיראנים, למרות זאת, המשיכו לנהוג בשאננות; הם הודיעו על תרגיל צבאי שלא מן המניין כדי "להיערך". מי שהודיע, הרמטכ"ל, חוסל בידי צה"ל בלילה. מפקד משמרות המהפכה חוסל. מדעני גרעין שהיוו את הליבה של הפעולה האיראנית חוסלו. כמו נסראללה, בן חסותם, האיראנים לא הבינו מה קרה לישראל ב-7 באוקטובר. הם לא הבינו את מה שכל ישראלי מבין: שמה שהיה, לא יהיה עוד. שקמה כאן תפיסה שחורגת מהמחלוקות הפוליטיות שלנו, שאיומי השמדה יש להסיר, בנחרצות.
בשורש הדברים עומד (מה שנראה) כתיאום אמריקני-ישראלי. במלחמה הזו, ישראל היא השוטר הרע, הממשל האמריקני הוא השוטר הטוב. ישראל תוקפת, האמריקנים אומרים לאיראנים – אנחנו לא בעסק, ונשמח להגיע להסכם. זה מה שהתרחש בלילה האחרון. ההיגיון ברור: ישראל אמרה לממשל טראמפ מה שאמרה לממשל ביידן על חיזבאללה. "כמובן שהנושא ייגמר בהסכם. כל עימות נגמר בהסכם, בסוף. אבל עדיף לקחת לאיראנים יכולות נרחבות, ואז להגיע להסכם – ולא לרוץ להסכם, כאשר טהרן חשה שידה על העליונה".
מדובר בהישג מובהק ויוצא דופן של הדרג המדיני בישראל וראש הממשלה נתניהו. אין ספק שהוא מימש בפעולה הזו את האג'נדה הפוליטית החשובה ביותר עבורו, מזה עשרות שנים
כפי שנכתב פה בעבר, אף ראש ממשלה ישראלי לא היה יוצא למבצע כזה בלי אור ירוק – אולי מוסתר, אולי סודי – מהבית הלבן. שימו לב להבדל בין תגובתו הראשונית של מרקו רוביו, שר החוץ האמריקני, שהתכחש לפעולה והדגיש שישראל פועלת לבדה, ובין מה שאמר הנשיא טראמפ מאוחר יותר: שארה"ב מוכנה להגן על האינטרסים שלה ועל מדינת ישראל אם איראן תגיב. זו אמירה קריטית מצד הנשיא, שגם עדכן שהוא לא הופתע, והוסיף בצהריים: "נתתי לאיראן את ההזדמנות לעשות הסכם. עדיין יש זמן לעצור את הטבח הזה – לפני שיתממשו המתקפות הבאות, שצפויות להיות אף אכזריות יותר. איראן חייבת להגיע להסכם, לפני שלא יישאר כלום". זו גם המחשה לתיאום מלא. אם הדברים יישארו כך, מדובר בהישג מובהק ויוצא דופן של הדרג המדיני בישראל וראש הממשלה נתניהו. אין ספק שהוא מימש בפעולה הזו את האג'נדה הפוליטית החשובה ביותר עבורו, מזה עשרות שנים.
במקביל, נתניהו הוא מנהיג שסובל מחוסר לגיטימיות נרחבת ציבורית. מלחמה כמו זו שישראל פתחה בה דורשת אחדות ואמון מצד הציבור. האמון הזה, לפי כל סקר, לא נמצא שם. נתניהו אומנם עדכן את ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לפני התקיפה, אך לא הציע לו או לרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט להצטרף לממשלתו, רגע לפני התקיפה. עם גנץ ואיזנקוט נתניהו לא נועץ וגם לא עדכן אותם, למרות ניסיונם יוצא הדופן. אני לא משוכנע שכל אלה היו מצטרפים גם אם היו מציעים להם, אבל כל אחד ינסה להבין בעצמו מדוע נתניהו בחר לא לעדכנם. אפשר לצפות כי בימים הקרובים, אם הדברים יסתבכו, לפתע תקום הקריאה הזו.
רצוי לשמור פה על פיכחון רב. לאיראן יש יכולות רבות, וקטלניות. יש לה גם סבלנות, כל עוד המשטר יציב. מספיק שהיא תעסיק את ישראל בכמה עשרות טילי קרקע-קרקע בכל יום, כדי לגרור אותנו למלחמה ארוכה
רצוי לשמור פה על פיכחון רב. לאיראן יש יכולות רבות, וקטלניות. יש לה גם סבלנות, כל עוד המשטר יציב. מספיק שהיא תעסיק את ישראל בכמה עשרות טילי קרקע-קרקע בכל יום (בהנחה שחיל האוויר לא ישמיד את כולם), כדי לגרור אותנו למלחמה ארוכה. יש לה כלים אחרים לגרימת נזק, גם מול נציגויות ונקודות יהודיות בעולם.
בצה"ל ההנחה היא שתהיה תגובה קשה ומשמעותית, והיא תפגע בעורף. הרפובליקה האסלאמית ספגה את המכה הקשה בתולדותיה מאז מלחמת איראן-עיראק; היא תשאף להסב נזק קטלני בכל מחיר. למי מאיתנו שלא זוכר, מלחמת איראן-עיראק נמשכה 8 שנים, היו בה מיליון הרוגים. המנהיג העליון חומייני הסכים לסיים אותה ו"לשתות את כוס הרעל" כלשונו, כי הוא סבר ששרידות המשטר היא שיקול עליון לכל אחד אחר (כולל הדתי). נכון, ישראל יכולה להסב מכות מרהיבות וחריפות לאיראן, ולשלול יכולות. המערכת הביטחונית שלה המחישה ביממה האחרונה תעוזה, תושייה ויכולת תכנון מבצעית עילאית; חיל האוויר הוא הזרוע האסטרטגית של ישראל, ואמ"ן הוא המוח הצבאי שלה. אך את מה שאנחנו התחלנו, רק אמריקה יכולה לסיים באמת. רק ארה"ב יכולה להפעיל מספיק לחץ על האייתוללות כדי שאלה יספגו את המהלומות העזות, ויחליטו לשתות שוב את כוס הרעל – למען שרידות המשטר.
