מורשת
במאבק המתמשך בכנסייה הקתולית בין שמרנים לליברלים, האפיפיור פרנסיסקוס שהלך לעולמו ללא ספק ייזכר כמי שבמהלך 12 שנות כהונתו היה קרוב הרבה יותר לאחרונים. הדבר התבטא בסדר היום שלו ובנושאים שביקש לקדם - בעיקר המאבק בשינוי האקלים, ההתנגדות לתעשיית הנשק העולמית בכלל ונשק גרעיני בפרט, הטפתו לצמצום פערים חברתיים בדגש על מניעת רעב והבטחת ביטחון תזונתי לכול, ועוד. הוא לא נרתע מלטפל גם בנושאים שנויים במחלוקת בכנסייה, תוך שהוא מעורר עליו את חמת השמרנים - למשל, גישה חיובית ומכילה יותר כלפי בני זוג מאותו מין (אבל לא עד ביטול ראיית נטייתם כחטא), מזעור השימוש בשפה הלטינית בתפילות (על חשבון שפות היום-יום) וחתירה לדיאלוג עם דתות אחרות וזרמים אחרים בנצרות שלא מתוך עמדה מוצהרת של עליונות הקתוליות.
הרגע הנוכחי, והצפי לעתיד
בחירתו במרץ 2013 לאפיפיור של חורחה מריו ברגוליו הארגנטינאי, הקרדינל של בואנוס איירס - הראשון להיבחר לכהונה מיבשת אמריקה ומחצי הכדור הדרומי - שיקפה מגמות של שינוי דמוגרפי בקרב המאמינים, מגמות שהעמיקו מאז. מול חילון ועזיבת הכנסייה באירופה, הצליחה הקתוליות להגיע אל קהלים מתרחבים בחצי הכדור הדרומי ובעולם המתפתח, באפריקה שמדרום לסהרה, באסיה, וכאמור באמריקה הלטינית. מדינות בולטות בהקשר זה הן ניגריה, הפיליפינים, ברזיל ועוד. כ-75 אחוז מתוך 138 הקרדינלים הזכאים לבחור את האפיפיור החדש בקונקלווה מונו על-ידי ברגוליו-פרנסיסקוס לאורך שנות כהונתו. רבים מהם באים מריכוזי הקתולים ה"חדשים", ולא מן הנמנע שהתוצאה תהיה בחירה נוספת של אפיפיור שישקף את הדמוגרפיה הקתולית המשתנה, אסיאתי או אולי אפריקני שחור עור.
מועמד מעניין אחד להחליף את פרנסיסקוס הוא הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה המתגורר בישראל מזה עשרות שנים, דובר עברית שוטפת וכמובן מכיר אותנו ואת אזורנו היכרות עמוק
עם זאת, ייתכן שלאחר כהונתו רוויית הקונפליקטים וה"קוצנית" של פרנסיסקוס, ולאחר ששני קודמיו היו אירופים אבל לא איטלקים, יחליט הפעם הגוף הבוחר, קולג' הקרדינלים, לטובת סוג של "שקט תעשייתי", לחזור דווקא לנתיב מסורתי יותר, למגרש הביתי, ולבחור איטלקי לתפקיד הרם. בהקשר זה ראוי להזכיר שני שמות בולטים: האחד הוא ראש מועצת הכנסיות באיטליה, הקרדינל מתאו זופי - אדם כריזמטי ורב כישורים שבין השאר תיווך, בהנחיית פרנסיסקוס, בין רוסיה ואוקראינה במטרה להחזיר קטינים אוקראינים למשפחותיהם; השני מעניין עוד יותר בהסתכלות מכאן: הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה המתגורר בישראל מזה עשרות שנים, דובר עברית שוטפת וכמובן מכיר אותנו ואת אזורנו היכרות עמוקה. לשניים עלול להיות חיסרון מסויים בראי הבוחרים: הם צעירים, בשנות ה-60 לחייהם, וייתכן מאוד שהבחירה תיפול על אדם מבוגר יותר כדי למנוע קדנציה ארוכה מדי.
היחסים עם ישראל והיהודים אחרי 7 באוקטובר
כמי שכיהן בתפקיד שגריר ישראל בוותיקן ב-7 באוקטובר 2023 ועוד כמעט שנה אחר כך, צר לי לקבוע כי ניתן היה לצפות לגישה הוגנת יותר מפרנסיסקוס ומהממסד הוותיקני. אני משוכנע שגישת האפיפיור המנוח ליהודים הייתה חיובית ביסודה והאשמות באנטישמיות שהופנו כלפיו היו מופרכות, אך יחד עם זאת הוא ראוי לביקורת נוקבת במספר נקודות, ביניהן חוסר התייחסות כמעט מוחלט לתוקפנות הרב-זירתית האזורית נגד ישראל, עמדה מעומעמת ביחס לזכות ההגנה העצמית של ישראל, שתיקה למול ביטויי שטנה אנטי-ישראליים ואנטישמיים מצד דוברים מוסלמים (כולל דברים שנאמרו במפגשים בוותיקן עצמו), ועוד. החריג החיובי היחיד היה ההתייחסות שלו לצורך בהחזרת החטופים, למרות שגם בנושא זה הרקורד שלו לא היה ללא דופי.
רפי שוץללא קרדיטיחסי ישראל והעולם היהודי עם הוותיקן שידעו שיפור איטי אך מתמשך מאז שינוי הדוגמה הקתולית כלפי היהודים, כפי שבאה לידי ביטוי במסמך "נוסטרה אטאטה" שהשנה ימלאו לו 60 שנה, אך ספגו מכה משמעותית בעקבות מדיניות הוותיקן לאחר 7 באוקטובר - ויהיה צורך בפעולת תיקון. מרבית האחריות לכך היא על הוותיקן, אבל גם בצד הישראלי יש להיאבק נגד תופעות מתגברות של שנאת נוצרים וביטוייהן המכוערים ברחובות ירושלים ומקומות אחרים.
רפי שוץ הוא דיפלומט בדימוס. כיהן בין השאר כשגריר ישראל בספרד, נורבגיה, קולומביה ועד לאחרונה בוותיקן
פורסם לראשונה: 12:02, 21.04.25
