בשנים האחרונות יש הרבה שיחות, דיונים וויכוחים על שינויים בדמוקרטיה הישראלית. אך כל השינויים האלה מתבססים על המערכת הקיימת, מציעים שינויים מתוך המסגרת המוכרת – בין אם הם גדולים או קטנים. אני רוצה להציע שאולי, בנוסף לשאלות האלה, כדאי שנחשוב על הדמוקרטיה שלנו בצורה רחבה ועמוקה יותר.
במקום רק לתקן או להתאים את מה שיש, אולי הגיע הזמן לשקול שינוי מהותי יותר – כזה שיכול לחזק את הדמוקרטיה ולהפוך אותה למשהו שיותר אנשים יאמינו בו וישתתפו בו. והשינוי הזה, שמעורר בי הרבה אופטימיות, הוא הרעיון של ועדות אזרחיות.
דמיינו לעצמכם מצב שבו יום אחד אתם מקבלים מכתב ממדינת ישראל. המכתב מודיע לכם שנבחרתם, ביחד עם עוד 299 אזרחים, להשתתף בתהליך חשיבה מעמיק על אחת הבעיות הגדולות שעומדות בפני המדינה. השאלה שעל שולחנכם יכולה להיות תחבורה ציבורית, יוקר המחיה, מערכת המשפט או אפילו שאלות של ביטחון וזהות.
אתם לא לבד – יחד איתכם נבחרו אנשים מכל רחבי הארץ, מגזרים שונים, דעות מגוונות. אתם נפגשים פעם בשבוע למשך שנה. בהתחלה, פשוט לומדים להכיר זה את זה, מבינים את נקודות המבט השונות, שומעים סיפורים אישיים. בשלב הבא, נחשפים לעמדות השונות – לומדים מהן הטענות המרכזיות של כל צד, מדוע אנשים מחזיקים בעמדותיהם ומהן הדילמות האמיתיות שמקשות על מציאת פתרונות.
לאחר מכן, מגיעים המומחים. אבל לא מומחה אחד עם דעה נחרצת, אלא מגוון של קולות מכל קצוות הקשת – כלכלנים, משפטנים, אנשי צבא, רבנים, פעילים חברתיים. אתם שואלים שאלות, מתעמקים בנתונים, ומבינים את המורכבות האמיתית. לאט-לאט, דרך הדיונים, מתגבשות הבנות משותפות. אולי לא תמיד מסכימים על הכול, אבל מוצאים מכנה משותף רחב יותר ממה שדמיינתם בהתחלה.
זה לא תיאוריה – זה כבר עובד בעולם
בשנים האחרונות, יותר ויותר מדינות מבינות שהדמוקרטיה הייצוגית לבדה אינה מספיקה, ושכדי לקבל החלטות טובות יותר, יש צורך לשלב אזרחים מן השורה בתהליך קבלת ההחלטות.
באירלנד, ועדות אזרחיות הצליחו לפתור מחלוקות קשות בנושאים כמו נישואים חד-מיניים והפלות – נושאים שבעבר פילגו את החברה האירית. התהליך התחיל בכך שאזרחים נבחרו באקראי, קיבלו גישה לנתונים ולמומחים משני הצדדים, ולאחר דיונים מעמיקים, גיבשו המלצות שהובילו למשאלי עם שקיבלו תמיכה רחבה. הוועדות הללו לא רק סייעו לשינוי מדיניות, אלא גם הפחיתו את הקיטוב הציבורי, כי הציבור ידע שההמלצות גובשו מתוך תהליך הוגן ושקוף.
בצרפת, הנשיא עמנואל מקרון יזם ועדה אזרחית בנושא משבר האקלים. 150 אזרחים קיבלו משימה להציע פתרונות אמיתיים למשבר. בסוף התהליך, הם הגישו הצעות למדיניות סביבתית מקיפה, כולל חוקים להורדת פליטות פחמן והגבלות על רכבים מזהמים. רבות מההצעות אומצו על-ידי הממשלה והפכו לחקיקה מחייבת.
בישראל נדמה שכל צד משוכנע שהשני מסכן את המדינה. הדיאלוג הפך לרעיל, ויכולת ההקשבה כמעט נעלמה. אבל המחקר מראה שאם תושיבו אנשים מכל הקבוצות בחדר, הם יצליחו להגיע לפשרות
בגרמניה, ועדות אזרחיות נבחנו כדי לפתור אתגרים במערכת הבריאות והחינוך. במקום ויכוחים פוליטיים חסרי תכלית, אזרחים קיבלו אחריות אמיתית והשפעה ישירה על עיצוב מדיניות. המחקרים הראו כי התהליך לא רק הוביל להחלטות חכמות יותר, אלא גם חיזק את אמון הציבור במערכת הפוליטית, שברוב המדינות המערביות נמצא בשפל חסר תקדים.
למה זה כל כך חשוב עכשיו?
בישראל, המשבר הפוליטי, החברתי והערכי הגיע לנקודת רתיחה. נדמה שכל צד משוכנע שהשני מסכן את המדינה. הדיאלוג הפך לרעיל, ויכולת ההקשבה כמעט נעלמה.
אבל המחקר מראה שאם תושיבו אנשים מכל הקבוצות בחדר, תנו להם זמן ללמוד זה על זה ולהבין את הנתונים, הם יצליחו להגיע לפשרות – ולא פחות חשוב מכך, יתחילו לראות זה את זה כבני אדם.
אם כל מה שאדם יודע על מתנגדיו הפוליטיים מגיע מרשתות חברתיות ומהכותרות הלוחמניות בתקשורת, קל מאוד לחשוב שהם אויבים. אבל כאשר אנשים יושבים יחד, מקשיבים באמת, ולומדים את הנתונים לפני שהם מגבשים דעה – הקסם מתרחש. זה לא אומר שהפערים ייעלמו, אבל ייווצר תהליך שבו אנשים יכולים לשתף פעולה ולחפש פתרונות משותפים.
האם אנחנו מוכנים לחשוב אחרת על דמוקרטיה?
לא מזמן נפגשתי עם מומחה גרמני שחוקר ועדות אזרחיות. הוא אמר לי שיש תפיסה רווחת בדמוקרטיה הייצוגית, לפיה פעם בארבע שנים אנחנו הולכים לבחור, וזה מה שנחשב ללקיחת אחריות אזרחית. אבל לדבריו, האמת היא בדיוק הפוכה – ללכת להצביע פעם בארבע שנים זה לא לקחת אחריות, אלא לוותר עליה.
דן אריאליצילום: יונתן בלוםדמוקרטיה אמיתית, הוא הסביר, היא מצב שבו האזרחים משתתפים באופן אקטיבי בחיים הציבוריים, בתדירות גבוהה ובצורה מעמיקה. לא רק ברשתות החברתיות, לא רק בהפגנות, אלא בתהליכים מסודרים שבהם הם יכולים ללמוד, להבין ולהשפיע. ויותר מזה – ועדות אזרחיות הן אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת.
הגיע הזמן לנסות
אני לא טוען שוועדות אזרחיות הן פתרון קסם לכל בעיה, או שהן יעלימו את הקיטוב ברגע. אבל הן מציעות דרך אחרת – דרך שמבוססת על ניסיון עולמי מוכח, על מחקר ועל האמונה שאנשים מסוגלים, בתנאים הנכונים, למצוא מכנה משותף ולפעול יחד.
אני מאוד מקווה שנחשוב ברצינות על הרעיון הזה. אולי הוא לא פתרון לכל בעיותינו, אבל הוא בהחלט יכול להיות כלי שיחבר מחדש את החברה שלנו, יפחית את הפילוג ויוביל אותנו להחלטות טובות יותר – יחד.
