לאכזבתה ואולי תדהמתה של שרת התחבורה, ישראלים וישראליות שנתקעו בחו"ל בזמן מלחמה עם איראן לא יכולים פשוט ליהנות מהעובדה שהם לא בארץ. אנשים, תתפלא מירי רגב לשמוע, לא התכוננו למצב של שהות ארוכה הרחק מבתיהם ומשפחותיהם בזמן חירום חסר תקדים, המדינה לא מתקצבת את הלינה והכלכלה שלהם ויש כאלה שמתקשים לעשות סלפי ולצלם מנות במסעדה עם ילדים שחזרו להרטיב, הורים חולים וסתם רצון להיות עם יקיריהם בשעה של פחד ואימה.
לכן, על פניו אפשר להבין מדוע אלוף (במיל') עמוס ידלין עלה יחד עם מזכירתו למטוס הרקולס, שהמריא מאתונה במאמץ להשיב לוחמים ארצה - כפי שפורסם אמש בערוץ 14. זאת לא התנהגות אצילית במיוחד, אבל היא אנושית וטבעית. גם אין צורך להיתמם: ידלין הוא לא היחיד שעולה על טיסה בנסיבות מוזרות, מהן נודף הריח המוכר של ויטמין P. מן הסתם, הטענות בהקשר הזה גם צריכות להיות מופנות למי שאפשרו את הצטרפותו לטיסה, קרי גורמי הצבא. שם, כמיטב המסורת, הבטיחו ש"האירוע יתוחקר והנהלים יחודדו". כפי שניתן ללמוד מכל יתר 7,263,874 הפעמים שבהן הובטח ש"האירוע יתוחקר והנהלים יחודדו", לא מומלץ לעצור את הנשימה.
אבל מה שבאמת בלתי נסבל בסיפור הוא התגובה שמסר ידלין. "חשוב שהציבור ישמע אותי ולכן חשוב שאעלה למטוס ואגיע לארץ". אין ספק, היעדרותו של ראש אמ"ן לשעבר מהמסכים הגבירה באופן אקספוננציאלי את מידת החרדה והפאניקה בציבור. טרוט עיניים ודואב לב, זעם העם היושב בציון וצעק כאיש אחד על המסך: "מילא הטילים, ההרס, החורבן, סכנת המוות, השבתת הלימודים, הפגיעה במשק, ביטול החופשות - איך אפשר לעבור מלחמה עם איראן בלי עמוס ידלין?!". ולא זאת בלבד: נוכחותו של ידלין – ובל נשכח את המזכירה, החיונית בפני עצמה - כה דרמטית, מועילה, מחכימה ומרגיעה, שאסור לאבד אפילו גרם מהאפקט שלה. על-כן, ולמרות שהשנה היא 2025, יש לדאוג כי ידלין יופיע במלוא הדרו באולפן, אחרת חלילה עוד יפקפקו הצופים והצופות כי אין זו אלא הולוגרמה מתוצרת AI, אשר נועדה לסמא את העיניים ולתמרן את המוח במטרה להשקיט את הקריז.
ובאמת, ברור מדוע ידלין סמוך ובטוח במעמדו המקצועי: הרי זה לא שהוא שגה לאורך השנים האחרונות בהערכותיו הרבות כלפי חמאס וחיזבאללה, באופן שאמור לגרום לפרשן סביר לא רק שלא למהר למסך אלא לשקול להאריך את שהותו בחו"ל. מה פתאום? בסך הכול ידלין קבע במאי 2021 לגבי חמאס ש"מבחינה צבאית הוא מובס" ושנתיים אחר כך (כחצי שנה לפני 7 באוקטובר) ש"חמאס מורתע מאז שומר החומות". שלושה ימים לפני הטבח, בכנס לציון מלחמת יום כיפור, ידלין הכריז כי "היכולת להפתיע היא לדעתי פחותה מזו שהייתה לפני 50 שנה". ואלה רק מקצת הציטוטים (העיתונאי ישי שנרב אסף עוד רבים ורעים ב"מקור ראשון" - הקריאה מומלצת, מהנה ומדכאת בו-זמנית) שמסבירים מדוע התירוץ של "חשוב שהציבור ישמע אותי" מעיד בעיקר על דמיון מצמרר בין רמת המודעות העצמית לאיכות הפרשנית.
עינב שיףמצד שני, ניואנס לשוני משאיר בכל זאת מרחב של אמינות בדבריו של ידלין: באומרו ש"חשוב שהציבור ישמע אותי", שם התואר "חשוב" נותר ללא שייכות. האם כוונתו שחשוב למדינה? חשוב לעם? חשוב ליונית לוי? או שאולי לעמוס ידלין חשוב שהציבור ישמע את עמוס ידלין. לפחות באפשרות הזאת טמון היגיון כלשהו.
