ביום ראשון התייחס הנשיא הרצוג לניסיון חזרת המהפכה המשפטית, ואמר בטקס האזכרה לבן גוריון כי "זה לא הזמן" למה שכינה "גל חקיקה שנוגע ביסודות הדמוקרטיה". לדבריו, "כל טלטלה לא-אחראית של המארג הדמוקרטי היא איום על הלכידות שלנו. הקשיבו לציבור, הורידו את הלהבות ועשו הכול כדי להגיע להסכמות".
עכשיו נזכרים? לפני כמה שבועות אמר השר קרעי כי ישנה את שיטת המשטר כאילו הייתה זו אמירה רגילה, שאין בה שום דבר פסול או לכל הפחות מדאיג. מה שלא מסתדר משנים. מה זה לשנות שיטת משטר כשגם ככה כל יום עולים עוד ועוד חוקים שנויים במחלוקת. מבט ברשימה הארוכה מראה כי הקואליציה לא מפספסת שום דבר מהמסמך "איך למוטט דמוקרטיות".
עד כה היא פועלת במרץ תוך כדי מלחמה לחוקק חוקים שנותנים כוח נוסף לפוליטיקאים. חוקים שפוגעים בזכויות מיעוט או בשוויון בנטל, וחוקים שפוגעים בתקשורת ובחופש החיוני לה ככלב השמירה של הדמוקרטיה. גם היום ממשיכה הממשלה ומוסיפה את חוק השימוע, בניסיון לשלוט בתוכני התאגיד. זאת בתוספת לחוק הרייטינג, הפרטת התאגיד, חוק האינטרנט ועוד.
השיא, אם יש כזה, כי הרי שיאים טבעם להישבר, קרה בשיחה בין חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד לערוץ הכנסת, שבה הוא טען שדמוקרטיה זה שלטון הרוב. כשהכתב מציין מולו שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, ממשיך עמית הלוי ואומר 'אני 30 שנה במדעי המדינה, ואני לא מכיר את זה שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב'. ברגע הזה נחתה עליי ההבנה שאנחנו בצרה צרורה. האם לא למדנו מאותם ספרים? האם דמוקרטיה היא דבר שנתון לפרשנות בהתאם לעמדה פוליטית, שמאל או ימין?
ההתבטאות של קרעי על שיטת המשטר, בליץ החוקים והפרשנות המעוותת שדמוקרטיה היא שלטון הרוב ותו לא היו צריכות כבר ממזמן לזעזע את המדינה, אבל איך אפשר לזעזע מדינה כשהיא מזועזעת כבר מעל לשנה, ואין מי שעוצר את הרכבת שדוהרת וירדה מהפסים. המדריך לריסוק הדמוקרטיה בשיאו - תתעוררו, אנחנו כבר בפרק 5, אנחנו לא בעמודים הראשונים.
נבחרים על פי רוב
הטענה של הנבחרים, שממשיכה להצדיק את פעולתם לדעתם, היא שהם הנבחרים על פי רוב, אבל להבדיל ממה שטוען עמית הלוי או חושב השר קרעי - הכרעת הרוב איננה המשמעות הבלעדית של הדמוקרטיה, ושינוי שיטת משטר הוא לא דבר שגם בתור נבחר קיבלת עליו את האישור הברור מאליו.
להבדיל ממה שטוען עמית הלוי או חושב השר קרעי - הכרעת הרוב איננה המשמעות הבלעדית של הדמוקרטיה, ושינוי שיטת משטר הוא לא דבר שגם בתור נבחר קיבלת עליו את האישור הברור מאליו
הטענה כי הרוב הוא הנבחר, ומתוקף כך הוא המושל ויכול לעשות כל העולה על רוחו, היא שגויה. זו טעות להתייחס לדמוקרטיה רק בתור שלטון הרוב. דמוקרטיה היא שלטון העם באמצעות הכרעת הרוב, וזה שיש לו את הרוב אינו יכול להתנהל כשהוא מתעלם מהמיעוט, פוגע בו או דורס אותו. זו כבר עריצות הרוב. כשרוב מנצל לרעה את המנגנון הדמוקרטי, ומפרש את הכרעת הרוב ככזו שמאפשרת לו להתעלם מזכויות האדם ומאלו שלא בחרו בו, כשהוא הממונה עליהם (מעצם בחירתו), זו פגיעה בדמוקרטיה.
אם חשבתם שכאן זה הסוף אז ממש לא. באותו סרטון ממשיך חבר הכנסת עמית הלוי, ולאחר שהוא נשאל אם הוא מכיר את רעיון הפרדת הרשויות, הוא טוען שכן, ושידוע שהרשות הנבחרת היא העליונה. אולי לא הבינו את הרעיון, כי הפרדת הרשויות היא כשמה - הפרדת רשויות כדי שלאף רשות לא יהיה כוח בלתי מוגבל.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידרבתוך בליץ החקיקה נדמה לי שיש לי גם הצעת חוק, והיא יכולה להיות דווקא מהותית מאוד וחשובה. אם כבר מדובר על הרחבת עילת הפסילה למועמדים או לרשימות לכנסת, להבדיל מההצעה הנוראית שעלתה לאחרונה, אני חושבת שיש מקום להרחיב את עילת הפסילה למי שלא יראה ויוכיח הבנה עמוקה באזרחות. מי שאינו בקיא באזרחות ייפסל, ולא יוכל להיות נבחר. חושבים שלחוק הזה יהיה רוב?
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו.
