ההתפתחויות האחרונות במשא ומתן הישיר בין טהרן לוושינגטון הן תמונת ראי למדיניות החוץ הכושלת של ישראל. איראן, סעודיה, טורקיה, מצרים - כולן עקפו אותנו בסיבוב ונמצאות במשא ומתן ישיר עם טראמפ, במקביל למערכות יחסים ענפות עם יריבתה סין. בירושלים לא רק "צריכים להיות הגיוניים בדרישות", כמו שדרש טראמפ מנתניהו בכל הנוגע לארדואן, אלא להפנים בדחיפות: איבוד מעמדנו כמתווכים יקירי האמריקאים משמעו נחיתות אסטרטגית, ביטחונית וכלכלית של ישראל במרחב. אם בירושלים לא יגבשו במהירות אסטרטגיה חדשה, שתאפשר לנו לשמר ולשדרג את מעמדנו בוושינגטון, נהפוך לגורם משני במזרח-התיכון.
הכותרת
מזרח תיכון חדש: התהפוכות באזור ואיפה זה שם את ישראל | לקט
40:25
סעודיה הפכה לציר משמעותי בשיח בין רוסיה לאוקראינה, עם אירוח שיחות שלום בג'דה, ויצרה נתיב דיפלומטי עצמאי בעבורה עם ביקורים רמי דרג בטהרן וחימום היחסים עם איראן. במקביל, עושה רושם שיורש העצר בן סלמאן נסוג מתהליך הנורמליזציה עם ישראל ופועל להסכם דו-צדדי ישיר עם ארה"ב, ובו העשרת גרעין ״למטרות אזרחיות״. טורקיה בהנהגת ארדואן חידשה קשרים אינטימיים עם הנשיא טראמפ, שקרא לו לאחרונה "חבר קרוב", וזאת למרות המחלוקת החריפה עם גרמניה ואירופה, כולל סנקציות בעקבות כליאת ראש עיריית איסטנבול.
החום מוושינגטון לאנקרה היה ניכר במיוחד כאשר הנהגת חמאס הגיעה השבוע לפגישות עם שר החוץ פידאן, ודרשה ממנו ״להפעיל את הקשרים בוושינגטון״ על מנת לקדם את האינטרסים של התנועה ואת סיום המלחמה בעזה. הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי, למרות קשיים כלכליים ופוליטיים ניכרים, הצליח לייצב את יחסיו עם ארה"ב ולשמור על ערוץ תקשורת ישיר מול הממשל האמריקני - בשעה שהוא מקיים תרגילים צבאיים ענפים עם לא פחות מאשר צבא סין.
עד לפני עשור, מעט מאוד זמן במונחים גיאופוליטיים, הדרכים לוושינגטון עברו בירושלים. שבועות לפני פלישת אוקטובר היינו כפסע, ״שבועות ספורים״, על פי שר החוץ הסעודי, מהסכם נורמליזציה ישראלי-סעודי שכלל גם ברית הגנה אזורית. ההתנקשות בג'מאל חשוקג'י הרחיקה את סעודיה מארה"ב, האביב הערבי החליש את מעמדה של מצרים, וארדואן, שחשב לרכוש סוללות הגנה אווירית מרוסיה ללא גביית מחיר מוושינגטון, מצא עצמו מחוץ לתוכנית מטוסי ה-F-35 ומול סירוב אמריקאי לנסיגה מסוריה. הפיכתה של ארה״ב לעצמאית אנרגטית, ובהמשך אף ליצואנית מרכזית, שחק משמעותית את מנוף האנרגיה של מדינות המפרץ.
עשורים של קרבה ואינטימיות בין ירושלים לוושינגטון אפשרו לישראל למצב את עצמה כשותפה אמיצה, ערכית וכמעין "שומרת סף", שדרכה היה צריך לעבור כדי לזכות באוזן קשבת בוושינגטון
עשורים של קרבה ואינטימיות בין ירושלים לוושינגטון אפשרו לישראל למצב את עצמה כשותפה אמיצה, ערכית וכמעין "שומרת סף", שדרכה היה צריך לעבור כדי לזכות באוזן קשבת בוושינגטון. ב-15 השנים האחרונות שיתופי הפעולה האקדמיים והטכנולוגיים האזרחיים גם הם הגיעו לשיא, שנמדד בין היתר בהקמת מרכזי פיתוח ענפים של ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות, השקעות עתק (20 מיליארד דולר בשנה אחת בשיא), עשרות הנפקות ישראליות בוול סטריט ורכישות אסטרטגיות אמריקאיות, כמו וויז על ידי גוגל ומלאנוקס על ידי אנבידיה. זאת במקביל לעדכון חבילת הסיוע האמריקאית, העברת ישראל לפיקוד המרכז של צבא ארה״ב וחיבורה לארכיטקטורת ההגנה שנבחנה בהצלחה בתקיפות בליסטיות איראניות. אספקת מערכות נשק מתקדמות, מטוסי F-35 וסיוע בפיתוח מערכות הגנה מפני טילים כמו כיפת ברזל ומגן אור הם חלק מרשימה ארוכה של שיתופי פעולה הדוקים.
יהונתן אדירישבע חזיתות מאז פלישת אוקטובר גרמו לשינויים טקטוניים באזור, והמציאות החדשה שמתהווה לפנינו מחייבת כלים חדשים להתמודדות. המחולל המרכזי של הנסיגה מול הממשל האמריקאי נובע מסירובה של תפישת ה״וילה בג'ונגל״, שטבע אהוד ברק ואימצו כולם אחריו, לגווע. החזון של מנהיגי ישראל לאזור מתמצה בדיכוי איומים צבאיים, מניעת גרעין איראני ועוד – במקום בחשיבה חיובית על עתיד רצוי, ועימות מתוחכם עם כוחות הגמוניים יריבים כמו טורקיה, איראן ובמידה מסוימת סעודיה. אין לישראל ברירה אלא להחליף את הווילה בג׳ונגל בתפישה אזורית מהודו ועד אתיופיה – שעיקרה ברית שתעצב מחדש את מקומנו במזרח התיכון, ותציב אותנו במקום קריטי סביב שולחן קבלת ההחלטות האזורי והבילאומי.
יהונתן אדירי הוא מומחה למדיניות חוץ ומייסד שותף של תנועת "עלינו - הנכדים המייסדים"
