היום אני רוצה לדבר על שני נושאים שנשמעים רחוקים זה מזה — המלחמה הקרה ונקמה. איך שני אלה מתחברים? חכו רגע, ותראו.
נתחיל מהמלחמה הקרה. מה הייתה הלוגיקה של המלחמה הקרה? פשוטה יחסית: אם לשני הצדדים יש את היכולת להשמיד זה את זה, אף אחד מהם לא יתחיל את הקרב. מדינה א’ מפתחת נשק גרעיני. מדינה ב’ מפתחת נשק גרעיני. עכשיו, מדינה א’ יודעת שאם היא תשלח טיל, מדינה ב’ תגיב מיד - וכולם יושמדו. לכן, אף אחד לא לוחץ על הכפתור. התוצאה היא לא מלחמה אלא הרתעה. לא התקפה אלא מניעה.
זאת לוגיקה של המלחמה הקרה, ובתורת המשחקים היא אפילו קיבלה שם מכובד: השמדה הדדית מובטחת (MAD - Mutually Assured Destruction). אבל מה שמרתק הוא שלפני שזו הייתה לוגיקה צבאית - זו כבר הייתה לוגיקה אנושית. למה אני מתכוון? יש בנו מנגנון פנימי שפועל בצורה דומה: נקמה.
דמיינו מצב פשוט: אתם ישנים בשלווה מתחת לעץ, ואני עובר לידכם, לוקח לכם את העוגייה שעבדתם כל כך קשה ואפיתם מוקדם בבוקר ובורח. אתם מתעוררים, רואים שהעוגייה נעלמה, ומיד מתמלאים בתחושת נקמה. אתם לא רק רוצים את העוגייה חזרה - אתם רוצים לפגוע בי. להעניש אותי. אתם רודפים אחרי, לוקחים גם את העוגייה שלי, את המנגו שלי, ואולי גם נותנים לי סטירה. למה? כי נקמה היא תגובה לא פרופורציונלית. היא לא אומרת "עשית לי משהו - אני מחזיר באותו מטבע", אלא "עשית לי משהו - עכשיו תשלם מחיר כבד".
מלאך יורד מהשמיים ומדבר עם חקלאי שנמצא בסכסוך עם השכן שלו, והמלאך אומר לחקלאי: "אני אתן לך מה שאתה רוצה, רק תדע שמה שתבקש השכן שלך יקבל פי שניים יותר". החקלאי חושב כמה דקות ואומר: "תוציא לי עין אחת"
למעשה, נקמה היא הרצון לפגוע באחר גם במחיר אישי כבד. באנגלית יש ביטוי שממחיש את זה היטב: cutting off your nose to spite your face. הרעיון הזה גם משתקף בבדיחה הידועה שבה מלאך יורד מהשמיים ומדבר עם חקלאי שנמצא בסכסוך עם השכן שלו, והמלאך אומר לחקלאי: "אני אתן לך מה שאתה רוצה, רק תדע שמה שתבקש השכן שלך יקבל פי שניים יותר". החקלאי חושב כמה דקות ואומר: "תוציא לי עין אחת". אז מה הרעיון פה? אנחנו כל כך רוצים לפגוע במישהו אחר שאנחנו מוכנים לפגוע בעצמנו (באופן לא רציונלי כמובן). רק בשביל האפשרות לפגוע בצד השני.
ובחזרה לקשר בן נקמה והמלחמה הקרה. מה שחשוב להבין הוא שנקמה משרתת שני תפקידים שונים. האחד ברור - היא תגובה לפגיעה. עשית לי רע, אני מחזיר לך. אבל התפקיד החשוב יותר הוא הרתיﬠה מראש. כשאנחנו יודעים שמישהו נוקם ונוטר, אנחנו פשוט לא מתחילים איתו. אם אני יודע שאתם מהאנשים האלה שלא שוכחים ולא סולחים, אני בכלל לא אגע בעוגייה שלכם. בדיוק כמו שלא אשלח טיל גרעיני, כי אני יודע שתשיבו באותו מטבע - ואף גרוע מזה. במובן הזה, הפונקציה החשובה באמת של נקמה היא לא שהנקמה תתרחש, אלא שהפחד ממנה ימנע מראש את ההתנהגות הרעה.
בעוד שהרתיﬠה היא השימוש הבריא, היעיל, האבולוציוני של נקמה - מה שאנחנו רואים היום בחברה זה דווקא הצד ההרסני שלה: הביצוע בפועל. תחשבו רגע על מה שקורה בארץ
אבל כאן מגיעה הטרגדיה. כי בעוד שהרתיﬠה היא השימוש הבריא, היעיל, האבולוציוני של נקמה - מה שאנחנו רואים היום בחברה זה דווקא הצד ההרסני שלה: הביצוע בפועל. תחשבו רגע על מה שקורה בארץ. על הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. כמה מהפעולות שנעשות נובעות לא ממחשבה רציונלית על השגת מטרות, אלא פשוט מתוך נקמה. מישהו פגע בי? אני חייב לפגוע בו יותר. והוא מצידו מגיב - לא בשיקול דעת, אלא בנקמה.
וזה לא נגמר. כי כל פעולה כזאת שוב יוצרת תחושת נקמה בצד השני, ומתחיל לו מעגל שלא נגמר. אבל זה לא מה שהתפקיד האבולוציוני של נקמה נועד לו. האבולוציה לא בנתה אותנו כדי לפעול תמיד מתוך נקמה - היא בנתה אותנו כך שנשתמש באיום בנקמה כדי למנוע עוולות, לא כדי להגיב עליהן שוב ושוב.
ולכן אולי השאלה הכי חשובה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו — כחברה וכפרטים — היא: האם אנחנו משתמשים בנקמה כמו שמנגנון ההרתעה במלחמה הקרה עבד, כדי למנוע? או שאנחנו פשוט מגיבים פעם אחר פעם, מתוך כאב, מתוך כעס, ומנציחים את מעגל הסבל?
דן אריאליצילום: גבריאל בהרליההנה החדשות הטובות: אפשר לחתוך את מעגל הנקמה. זה לא פשוט, זה לא טבעי, אבל זה אפשרי. השלב הראשון הוא להכיר בתחושות הנקמה, לא לדכא אותן, לא להתכחש להן. להרגיש פגיעה זה אנושי. לרצות צדק - זה חשוב. אבל השלב הבא צריך להיות שאלה פשוטה אך עמוקה: האם הנקמה הזאת תקדם אותי, אותנו, או שהיא רק תגרום לנו להיתקע עוד יותר? במקום לשאול "איך אני מחזיר?", ננסה לשאול: "מה יגרום לדור הבא שלי לחיות טוב יותר?" במקום לשאול “איך אני פוגע בו בחזרה?”, אולי נשאל: “איך אני בונה עתיד שבו לא נצטרך לפגוע זה בזה מלכתחילה?”
כשאנחנו מצליחים להחליף את הדחף של נקמה בשיקול דעת של טוב ארוך טווח — אנחנו לא רק משחררים את עצמנו מהכאב, אנחנו גם נותנים לחברה שלנו סיכוי אמיתי לריפוי.
נקמה, בסופו של דבר, היא תחושת חנק. אבל בחירה מודעת. לשבור את המעגל הזה - זה אוויר לנשימה.
