בצל האסון בבית חאנון, אימהות ללוחמים המשרתים ברצועת עזה שיתפו את ynet בנזק העצום שמסבות השמועות שנפוצות סביב אירועים שכאלו. ״הלילה שמענו על אירוע קשה וכבר דובר על הרוגים ופצועים, עוד כשהמיקום, הפעולה והיחידה לא היו ברורים. נכנסנו לסחרור לקבל עוד פרטים״, סיפרה עו״ד איריס שפירא, חברה בתנועת ״אימהות בחזית״ שבנה הוא לוחם בשירות סדיר ביחידה מובחרת. ״חייבים לעצור את ההודעות האלה בקבוצות וברשת. לא ישנתי לרגע, זה לא נורמלי, לא אחזיק ככה את כל השירות שלו, כשברקע כל הזמן שמועות שמטלטלות אותנו״.
איריס אמרה עוד כי ״ה׳הותר לפרסום׳ קורע לנו את הנשמה והרחם, זה בוקס בבטן בכל פעם. שיעצרו כבר את המלחמה, יחזירו הביתה את החטופים, יוציאו את החיילים. יש לוחמים סדירים ברצועה עוד מתחילת השירות, הם שחוקים, הכלים שלהם שחוקים, אי אפשר להמשיך ככה״.
ורד פימה, חברה בתנועת ״אמהות בחזית״, היא אם לשני לוחמים - חייל סדיר בצנחנים, המשרת כיום בעזה, ומילואימניק שהשלים יותר מ-400 ימי שירות, ונמצא כעת בלבנון. היא סיפרה כי ״עבר עלינו לילה קשה. זה התחיל מטלפונים של 'בדיקה' מאנשים מהסביבה - שאלו אותי אם שמענו משהו. הבנתי שיש איזשהו אירוע חריג והתחלתי לחפש אחרי פרטים.
"ראיתי את כל ההודעות חסרות האחריות שרצות בטלגרם - 'אירוע קשה', 'קרבות עזים' - משפטים שכבר למדתי להכיר בשנתיים האלו. חצאי דברים לא ברורים, אבל הראש כבר מתחיל לעבוד - אתה מחפש מי החטיבה, מי הפלוגה שם, באיזה אזור אם אתה יודע איפה הבן שלך נמצא. ואם מגלים שזה קרה באזור שלו - פשוט מפסיקים לנשום.
״בעלי ואני לא נכנסנו בכלל לישון במיטה, היינו בפחד נוראי. אתה קופץ מכל אוטו שמתקרב, צמרמורות בכל הגוף, סטרס נוראי. אתה מחכה רק לעדכון״. על הלחימה הממושכת של בנה בעזה סיפרה ורד כי ״כבר שבועיים שלא דיברתי איתו, והוא מציין היום יום הולדת 20. גם את יום ההולדת הקודם שלו הוא חגג בעזה. שבועיים אחרי זה הוא נכנס עם הצוות שלו ראשון ללבנון ואיבד את המפקד שלו, סרן בן ציון פלאח ז״ל. חייבים להבין, לפני שהם הם חיילים - הם ילדים״.
2 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: רס"ל במיל' בנימין אסולין, סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן, סמ"ר מאיר שמעון עמר, סמל משה נסים פרש וסמ"ר משה שמואל נול
בקריאה לעצירת התופעה של הפצת השמועות באירועים קשים כמו אלו אומרת ורד: ״קחו אחריות, תבינו מה הנזק שהדיבורים עושים. יש אנשים שהלב שלהם בפנים, תיתנו רגע למי שצריך להודיע בצורה מבוקרת ואחראית, וכשזה יֵצא – זה יקרה. אנחנו גם ככה לא ישנים שנתיים, אין לנו את הפריבילגיה הזו, בקושי מתפקדים. תנו לנו את השקט הזה לפחות עד שיוצאות העובדות המסודרות, שנוכל להכניס קצת אוויר לריאות״.
גבי ויטלה, אם למפקד בחטיבת הנח״ל החברה בתנועת ״אמא ערה״, הוסיפה: ״חבר של הבן שלי נפצע. בוודאי שהדיווחים מטלטלים את כולם, כל מי שיש לה ילד לוחם מתעלפת מהדברים האלו״. היא סיפרה על ההתמודדות המשותפת של האימהות, שתומכות זו בזו לאורך הלחימה: ״בקבוצת של אימהות הלוחמים אנחנו חולקות בינינו טיפים לנשימות והתמודדות עם המצב, תרופות שאנחנו נוטלות. יוצרות קבוצות תמיכה, פגישות עם יועצים שעוזרים לנו. זה פסיכי, 24/7 אנחנו בלי שנייה אחת של רוגע. ואם יש רגע רגוע - את אחרי שנייה שוב בחרדה, שהבן שלך בזוועות שם.
״לא יכול להיות ילד שנלחם 21 חודשים והוא לא פגוע נפש. אצל כולם הדריכות המבצעית נפגעה, ועם המחסור באמצעים טכנולוגיים, לצד השחיקה והעייפות, עולה רמת הסיכון לחיים שלהם. הזמן הממושך שלהם שם זה סיוט אחד גדול, אין מילה אחרת לתאר את זה. אני רק מחכה שזה ייגמר, ומנגד יושבת ממשלה מנותקת ומבטלת להם את חופשת השחרור והתרעננויות, ומקדמת את חוק ההשתמטות״.
באסון בבית חאנון נפלו חמישה לוחמים ו-14 נוספים נפצעו, שניים מהם באורח קשה, עקב פיצוץ זירת מטענים על-ידי מחבלי חמאס. הנופלים הם סמ״ר מאיר שמעון עמר (20) מירושלים, סמל משה נסים פרש (20) מירושלים, רס"ל במיל' בנימין אסולין (28) מחיפה, סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן (20) מירושלים וסמ"ר משה שמואל נול מבית שמש (21).
אחד הלוחמים בכוח שהגיע לזירה בבית חאנון אחרי האסון סיפר על הרגע שבו ראו את הטלפון הנייד של רס"ל אסולין מצלצל, כשאימו ניסתה להתקשר אליו. הוא שיתף בהשתלשלות האירועים, וכתב: "מגיעים לזירה. רוב החללים כבר פונו. חלל אחד ממתין לטיפול ופתאום מצלצל הטלפון בכיס שלו. אנחנו מסתכלים אחד על השני. רועי ניגש לכבות לו את הטלפון. על הצג 'אמא' 💔".
אימו של רס"ל אסולין, איידה, סיפרה כי בערב ישבו בני המשפחה בסלון והבינו שהייתה תקרית בעזה. "בחצות צלצלתי אליו, אבל הוא לא ענה. צלצלתי בלי סוף, אחר כך היה תפוס. עכשיו אני יודעת שזה כבר לא היה הוא, אלא מישהו שראה שאני מצלצלת ולא רצה לענות", סיפרה. בשתיים בלילה נכנסתי למיטה לישון. שתי דקות אחרי שהנחתי את הראש, דפיקות בדלת. אמרתי 'זהו, בני נהרג'. קראתי לבעלי, פתחנו את הדלת וראינו את הנציגים של הצבא".
