בקריות השליטה של חיל הים מילאו תפקיד מכריע במהלך מתקפת 7 באוקטובר, כשהיו הראשונות לזהות את חדירת מחבלי הקומנדו הימי של חמאס דרך הים. כך גם צוין מפורשות בתחקיר חיל הים שפורסם בשבוע שעבר. סגן ס' בת ה-21, ששירתה כאחראית משמרת באותו בוקר, הייתה זו שהכריזה בקשר על חדירה ודאית לישראל, מה שאפשר לכוחות חיל הים ופלגה 916 מבסיס אשדוד להגיב במהירות ולמנוע אסון גדול יותר.
הודות לערנותה ולהתרעות ששלחה יחד עם חברותיה למשמרת, כוחות הביטחון נערכו בזיקים והצליחו למנוע חדירה חמורה יותר לקיבוץ. חיל הים הצליח להשמיד חמש מתוך שבע סירות התקיפה של חמאס, אך למרות זאת - 16 מחבלים הצליחו להגיע לחוף, לבצע טבח באזרחים ולרצוח 17 בני אדם.
תיעוד החדירה לחוף זיקים ב-7 באוקטובר
בריאיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" תיארה סגן ס' את רגעי הלחץ וההתמודדות עם האירוע יוצא הדופן שחוותה יחד עם עוד תשע בקריות. לדבריה, ההכרזה על הפריצה הימית הייתה רגע בלתי נשכח שבו הבינה את גודל האחריות המוטל עליה. לצד שיתוף הפעולה ההדוק עם הלוחמים בים, בקריות השליטה פעלו ללא הפסקה כדי לכוון את הכוחות ולנסות למנוע אסון גדול יותר. בעקבות החוויה המטלטלת החליטה סגן ס' להישאר בצבא ולהפוך לקצינה, מתוך רצון ליישם את הלקחים ולחנוך את הדור הבא של בקריות השליטה שיגנו על מדינת ישראל.
״זו משמרת רגילה לגמרי, משמרת לילה רגועה לחלוטין ואין שום דבר חריג״, סיפרה סגן ס'. "בשש וחצי התחילו אזעקות וצבע אדום בעוטף ומתחילים להרגיש שמשהו קורה. אחרי כמה דקות גילינו מטרות שמתקדמות במהירות צפונה. בשנייה הראשונה חשבנו שאלה סירות דיג עזתיות שאנחנו רגילים אליהן ביום-יום. אבל אז ראינו שהן חוצות את הגבול. באותו רגע הכרזתי בקשר שיש אירוע חדירה, ומשם זה מתגלגל. גילינו עוד ועוד מטרות שמגיעות האחת אחרי השנייה״.
"התקשרנו והקפצנו כוחות״, סיפרה סגן ס'. ״התקשרנו לרבש"ץ של זיקים כמה פעמים והתרענו על חוליה שהייתה בדרך לזיקים. אומנם אנחנו אחראים על הגבול הימי אבל גם בחוץ יש הרבה נכסים שעלולים להיפגע מזה, וניסינו לתת מענה לכל אירוע ולהתריע ובכך נחלנו הצלחה מסוימת, כי במרחב של זיקים הם היו ערוכים שם בכיתת כוננות בזכות ההתרעה שלנו, והכנו אותם להגעה של המחבלים וגם את שאר המוצבים בחוף״.
לדבריה, בהתחלה הייתה היסטריה ובהלה, אבל מהר מאוד הם התעשתו על עצמם והחלו בפעולה: ״בתור אחראית משמרת ניסינו להשתלט על האירוע ביחד עם קצין שליטה באותה משמרת בחמ״ל. ניסינו להבין מה קורה, להרגיע את הבנות ולהשתלט על המצב", שחזרה.
אולם כאמור, סגן ס׳ וחברותיה למשמרת לא איבדו עשתונות והיו נחושות למנוע את כניסות מאות המחבלים. ״כבר ברגע הזיהוי של המטרות הכוונו את הדבורה שנמצאת בים שהתחילה ליירט את המטרות וגם לספוג אש. המטרות המשיכו להתקדם צפונה, ויש מטרות שעצרנו אותן רגע לפני שהגיעו לאזורים רגישים שנמצאים על החוף", סיפרה. "הצלחנו לעצור סירות אבל אחרות נחתו בחוף. מטרה אחר מטרה נחתה בחוף זיקים והמטרה האחרונה נחתה במוצב ארז על החוף, והמחבלים ירדו מסירת הגומי ואיימו על הכוח שנמצא במוצב וגם בירי נ״ט בים.
"גילינו סירות גומי אחרות של חמאס שנחתו באזור של סוכת המציל, ששם זה ריכוז אזרחי ושם גם היה כוח חי"ר. זיהינו את הסירות נוחתות ומתחילות לבצע את הטבח באזרחים. עקבנו אחרי כל סירה וסירה והכוונו את הכוח שלנו שייכנס ליירוט. חלק הצליחו ליירט וחלק לא, עשינו את מרב המאמצים. זו גזרה מאוד גדולה וזה אירוע שנמשך הרבה מעבר לנחיתה של הכוחות הימיים של החמאס. בשבע וחצי הגענו לסיטואציה שכל המחבלים נחתו ואנחנו ביצענו מסע ציד אחריהם כדי לחפש אותם אחרי כל קו החוף של ארבעה קילומטרים. הם הסתתרו בין השיחים ואנחנו סיימנו ליירט אותם בעזרת הדבורות בים״.
"שום דבר לא מכין אותך לרגע הזה"
״מה שאני הכי זוכרת מאותו בוקר שזו נקודת אל-חזור, שעכשיו קורה האירוע וזה לא רק משהו שמטריד את הגזרה, אלא שמטרות חוצות צפונה״, היא סיפרה על הרגעים באותה שבת שחורה. ״הרגע שהכרזתי על החצייה של הגבול והפשיטה לחוף הוא רגע שלא אשכח. זה רגע שאני מנסה לעשות את הכי טוב שלי כי אני מבינה שאזרחים עלולים להיפגע, ובשביל זה אני עושה את התפקיד״.
סגן ס' סיפרה: ״לא ציפיתי לזה, בטח לא במשמרת שגרתית שהתחילה מאוד רגילה, ושום דבר לא מכין אותך לרגע הזה ונותן איזה סימן שיקרה משהו אחר במשמרת הזו. לא חשבתי שאהיה עדה לסיטואציה כזו בשירות כי זה לא אירוע שקרה ולא היה לאחרונה. התמודדנו בשגרה עם איומים אחרים כמו דייגים עזתים שפולשים למרחבים שאסור להם להיות בהם. לא חשבתי שאהיה במשמרת שהכול בה ישתנה בצורה כזו דרסטית. אף אחד לא ציפה לעוצמה כזו״.
תיעוד חיסול חוליית מחבלים בזיקים, 8.10.23
(צילום: דובר צה"ל)
למרות שבקריות השליטה מנעו אסון גדול יותר ונחלו הצלחה גדולה בחלק מהמקרים, כך על-פי תחקירי צה״ל, עדיין לדבריה יש תחושת אחריות גדולה ואשמה. ״במהלך האירוע קשה להבין שחדרו את הגבול שלי ואני אחראית שהגבול הימי לא ייפרץ. כשהמטרות חדרו את קו הגבול אני הכרזתי בקשר והבנתי שהן הולכות לנחות בחוף, וזה מאוד קשה לקבל את זה שנחדרתי ולא הצלחתי לעמוד במשימה. עשינו את הכול הכי טוב שאנחנו יכולים אבל נכשלנו בקצה. עשינו את הכי טוב שאנחנו יכולים אבל תחושת האשמה לא משתנה, כי זה בסוף לא משנה אם היה אדם אחד על החוף שלא חזר משם או 18. בסוף אלה אנשים שהייתי אמורה להגן עליהם ולא עמדתי במשימה, ולא משנה אם יגידו לי שעשיתי את זה בצורה טובה. זה כיף לדעת שמנעתי אסון גדול יותר אבל זה לא מוריד מהאשמה, וזה קשה. המשמרת הסתיימה, והבנתי שזו התוצאה״.
"היה לנו שיתוף פעולה מול הלוחמים בים שהבינו את האירוע מאוד מהר וממש חתרו למגע״, היא ביקשה לזקוף את ההצלחה גם ללוחמים בשטח. ״הם איתנו על האירוע והיה לנו שיתוף פעולה גדול שבסוף אחרי ההנחיות שהם קיבלו מהמב״ס, ואחרי שהוא הכריז על פח"ע ודאי, הם עשו הכול כדי לחסל את המטרות שהכוונו אליהם. אנחנו העיניים שלהם והם הכוח שלנו. בקריות שליטה תמיד יבואו עם לוחמים בים. זה בלתי נמנע״.
סגן ס׳ התגייסה בתור בקרית שליטה ימית, אך בעקבות 7 באוקטובר היא החליטה להישאר בצבא והפכה לקצינה במקום שבו שירתה באותה השבת.״תמיד רציתי להיות קצינה ובמהלך השירות חשבתי שזה לא יסתדר", סיפרה. "אחרי 7 באוקטובר פתאום הרבה דברים נופלים בראש, והבנתי שאני לא מוכנה להשתחרר ורוצה לתת עוד מעצמי ועוד ממה שיש לי לתת למערכת, מקצועית ופיקודית. החלטנו אני ועוד חברה שהייתה באותה משמרת לצאת ביחד לקצונה והבסיס מאוד תמך בנו. יצאנו לקצונה אחרי שכבר היינו בקבע והכול בשביל לחזור לפה כדי להביא את כל המסקנות והלקחים, ולקחת חלק מהדור הבא של הצבא והביטחון של מדינת ישראל״.
