בערב רביעי, בזמן שכמעט מיליון ניו-יורקרים התקבצו מול המסכים לקראת העימות הטלוויזיוני הראשון במרוץ לראשות העיר, רובם עדיין לא ידעו כיצד לאיית את השם זוהראן ממדאני. אבל כשהשאלה על אנטישמיות תפסה את מרכז הבמה, אנדרו קואומו – המושל לשעבר שמנסה קאמבק – לא החמיץ הזדמנות. קואומו התחייב לבקר בישראל, ואז הפנה אצבע לעברו של מועמד צעיר במרכז הבמה והצהיר: "הוא לא ייסע לישראל. זה מה שהוא מנסה לומר".
ממדאני, בן 33 בלבד, נותר שליו. "אני אתמוך ביהודים הניו-יורקרים, ואפגוש אותם בכל חמשת הרובעים. לא בארץ זרה", אמר. לשאלה הישירה אם הוא מאמין בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית, השיב לבסוף: "אני מאמין שישראל צריכה להתקיים – כמדינה עם זכויות שוות לכל".
ממדאני בעימות: "ישראל צריכה להתקיים – כמדינה עם זכויות שוות לכל"
כמה שעות לאחר מכן, הגיע פוש מה"ניו יורק טיימס" - חברת הקונגרס מהברונקס, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, מהקולות הבולטים במפלגה הדמוקרטית, הכריזה כי ממדאני הוא הבחירה שלה לראשות העיר. "הוא הראה יכולת אמיתית לבנות קואליציה של ניו-יורקרים ממעמד הפועלים, וזה הכלי הכי יעיל שיש לנו כדי להגן על מוסדות ניו יורק מפוליטיקת הבריונות של קואומו", אמרה AOC. ההכרזה, ששטפה את הרשתות החברתיות תוך דקות, סימנה תגובת-נגד ישירה למתקפות שספג ממדאני בעימות - במיוחד סביב עמדותיו כלפי ישראל.
מאתגר את ההגמוניה הממסדית
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה העיסוק בממדאני סוחף את מערכת הבחירות לראשות העיר. חבר האסיפה המדינתית הצעיר מקווינס, שמזוהה עם הסוציאליסטים הדמוקרטיים, זינק בשבועות האחרונים למקום השני בסקרים – מיד אחרי קואומו – כשהוא נהנה מזרימה של תרומות קטנות ותמיכה גוברת בקרב צעירים, איגודי עובדים וקהילות מיעוטים. המועמד המפתיע נחשב לבולט שבין המתמודדים המאתגרים את ההגמוניה הממסדית של קואומו, שזוכה לתמיכתם של איגודים ותיקים, תורמים עתירי ממון ונציגי 'קורפרט אמריקה’.
המתמודדים האחרים במרוץ - בהם מבקר העירייה היהודי בראד לנדר, קודמו היהודי אף הוא סקוט סטרינגר וחברת מועצת העיר אדריאן אדמס - מדשדשים מאחור, מתקשים לעבור את רף התמיכה החד-ספרתי. בפועל, הקרב מתנהל בין שניים: קואומו, שמוביל בסקרים עם כ-35%, וממדאני, עם כ-23%.
הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית יתקיימו ב-24 ביוני. המנצח יתמודד בנובמבר מול ראש העיר המכהן, אריק אדמס, שפוצץ את יחסיו עם המפלגה הדמוקרטית והכריז על מועמדות עצמאית לאחר האשמות שחיתות וצלילה חדה בפופולריות. לפי סקר אמרסון האחרון, אדמס זוכה לתמיכה של 19% בלבד – נתון נמוך משמעותית מהמוביל הדמוקרטי. אדמס, מי שנחשב לראש העיר הפרו-ישראלי ביותר שכיהן בניו יורק, שמר לאורך כהונתו על יחסים הדוקים עם הקהילה היהודית, אבל קשריו המתהדקים עם הנשיא דונלד טראמפ – והחנינה שקיבל ממנו – גרמו לרבים מבין תומכיו הדמוקרטיים להתרחק ממנו.
הפגין לצד סינתיה ניקסון, הודיע שיורה לעצור את נתניהו אם ייבחר
בחוגים פרו-ישראלים קיימת דריכות מובנת: עם יותר מ-1.6 מיליון תושבים יהודים, ניו יורק היא ביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, כפי שאדמס אוהב להזכיר. גם קואומו חוזר ומדגיש את תמיכתו בישראל בכל הזדמנות אפשרית ועונד בגאון את סיכת החטופים. ממדאני, לעומתם, מעולם לא הסתיר את העובדה כי הוא תומך ב-BDS, מגן בגלוי על הצהרות שהשוו את פעילות ישראל בעזה ל"רצח עם", והשתתף בהפגנות ושביתות רעב מול הבית הלבן לצד כוכבת "סקס והעיר הגדולה" סינתיה ניקסון, שהפכה לאחד הקולות הביקורתיים ביותר נגד ישראל בהוליווד. הוא גם הודיע חגיגית שכראש עיר ייתן הוראה לעצור את ראש הממשלה בנימין נתניהו אם ידרוך על אדמת ניו יורק, בשל צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי בהאג.
ממדאני נולד בקמפלה, אוגנדה, והיגר עם משפחתו לניו יורק בגיל שבע. אביו, פרופ' מאהמוד ממדאני, יליד אוגנדה ממשפחה הודית-מוסלמית, הוא חוקר אפריקה בעל שם עולמי מאוניברסיטת קולומביה, שנחשב לאחד המבקרים החריפים של הציונות באקדמיה המערבית. אמו, מירה נאיר, במאית עטורת פרסים מהודו - שחתומה על סרטים כמו "חתונת מונסון" ו״סלאם בומביי!״ - סירבה ב-2013 להזמנת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, בטענה שמדובר במדינת אפרטהייד. היא הבהירה שתסכים לבקר בישראל "רק כשהכיבוש יסתיים, ודת לא תזכה לעדיפות על פני דת אחרת".
לאורך השנים, ממדאני הופיע בתפקידי משנה בהפקות הקולנועיות של אמו - בין היתר בסרט "Queen of Katwe" משנת 2016, בו שימש כעוזר במאי ומפקח מוזיקלי. אחד הקטעים שחזרו לרדוף אותו בקמפיין הגיח מריאיון לקידום הסרט שנתן בדרום אפריקה: הוא נשמע בו מדבר במבטא דרום-אפריקאי מוגזם, למרות ששהה במדינה רק כשנתיים, כילד, בעקבות מינויו של אביו באוניברסיטת קייפטאון. באותו ראיון, גם הודה שקיבל את התפקיד בסרט בזכות קשרים משפחתיים - ואמר בחיוך: "נפוטיזם ועבודה קשה הולכים יד ביד".
ממדאני והמבטא המוגזם, בסרטון שרדף אותו
הסרטון הפך נשק בידי יריביו למירוץ: סמל לצביעות ולהתעסקות אובססיבית בתדמית על חשבון אותנטיות, במיוחד לאור הנימה הפרוגרסיבית שממדאני מטפח והדגש שהוא שם על ייצוג קהילות מוחלשות.
נחשב לאחד מיורשיו של ברני סנדרס
אבל ממדאני, כך נראה, נשם את החמצן החברתי-פוליטי של ניו יורק מאז ילדותו. הוא גדל בשכונות וושינגטון הייטס ובהארלם, בין קהילות שחורות והיספניות, למד בבתי ספר פרוגרסיביים וסיים את התיכון המדעי של הברונקס - אחד היוקרתיים בעיר. בקולג' הפרטי היוקרתי בודואין שבמדינת מיין הקים את סניף "סטודנטים למען צדק בפלסטין", ובכך – כפי שהעיד – החל מסעו הפוליטי. כסטודנט גם היה פעיל שטח בקמפיין של ברני סנדרס לנשיאות. “רוח ברני", כפי שהוא מכנה אותה לעיתים, עדיין מרחפת מעל הפוסטים שלו, ובעיני רבים הוא נחשב לאחד מיורשיו הפוליטיים הטבעיים.
עם סיום לימודיו חזר לניו יורק והחל לעבוד במרכז קהילתי בקווינס כיועץ לבריאות הנפש. הוא ליווה בני נוער מהרובע בהתמודדות עם טראומה, דיכאון, וחרדות - לרוב דרך שיחות, בדיחות ולא מעט כדורסל. את שעות היום העביר בקליניקה, ואת הערבים – בתחנות הסאבווי. תחת שם הבמה ״Mr. Cardamom״ (מר הל), על שם התבלין מהמטבח ההודי של ילדותו, הופיע כראפר מחאה, חמוש בשלטי קרטון בכתב יד עם מסרים לשוויון וצדק חברתי. באחד הסרטונים - גם הוא הפך ויראלי בשלב מסוים - נראה רוקד ביוניון סקוור עם שלט: "אם אנחנו יכולים לחלום על שוויון – למה שנקיץ לתוך עוני?”.
הוא גם שיחק קריקט בליגות מקצועיות – ספורט שלדבריו בחר בו כדרך לשמור על קשר עם מורשתו ההודית-אפריקאית. בתחילת השנה נישא לאמנית הסורית רמא דוואג'י, והשניים מתגוררים כיום באסטוריה.
ב-2020 החליט לרוץ לאסיפה המדינתית של ניו יורק, נגד חבר ותיק מהממסד הדמוקרטי. כמעט בלי תקציב, אבל עם צבא מתנדבים ונוכחות מאסיבית ברשתות החברתיות, הוא דפק על כל דלת - והדהים את הפוליטיקה המקומית. הוא נבחר ברוב מוחץ, הפך לחבר הצעיר ביותר באסיפה, ולשלישי בלבד בהיסטוריה של ניו יורק שהוא מוסלמי. "הקמפיין שלי נולד מתוך כאב”, אמר אז. "גדלתי בעיר הזאת, ראיתי אותה משתנה – וידעתי שאני לא היחיד שמרגיש שהגיע הזמן להילחם עליה”.
הוא נחשב לאחד המחוקקים הנמרצים ביותר באסיפה, וקידם בכהונתו עשרות יוזמות: הפחתת עלויות התחבורה הציבורית, העלאת שכר המינימום, חינוך חינם במכללות ציבוריות, סבסוד גני ילדים. אבל לא בזכותן הפך לשם דבר – אלא בגלל הצעת החוק השנויה במחלוקת שלו: Not On Our Dime. החקיקה, שהוגשה באביב האחרון בקול תרועה, ביקשה לאסור על עמותות אמריקניות להעביר כספים למימון התנחלויות, פעילות מעבר לקו הירוק, ויחידות צה"ל שנקשרו - לכאורה - לפשעי מלחמה והפרות של הדין הבינלאומי. ההצעה מוסמסה במהרה, אך ממדאני ממשיך להגן עליה עד היום ולגייס לטובתה תמיכה בשמאל האמריקני. לדבריו, המטרה אינה לפגוע בישראל, אלא לוודא שכספי ציבור אמריקניים לא משמשים להפרת זכויות אדם. אך עבור רבים, מדובר באיום עקיף על המוסדות היהודיים עצמם – וכתם אידאולוגי שקשה להתעלם ממנו.
אלפי שיתופים לכל פוסט
אבל ממדאני ממשיך לצבור תאוצה בקרב הדור הצעיר ולעורר קנאה בקרב המתמודדים האחרים. סקרים עדכניים מצביעים על כך שהוא נהנה מתמיכה בקרב בני 18–34, הרבה מעבר לכל מועמד אחר. קואומו מוביל בגילאים המבוגרים יותר, אבל בקרב הדור שגדל על טיקטוק ופוליטיקת זהויות – זה כבר סיפור אחר. התשדירים של ממדאני נראים הרבה יותר כמו מערכון של "סאטרדיי נייט לייב", מאשר קמפיין בחירות, וכל פוסט שלו גורף עשרות אלפי שיתופים. חשבון הטיקטוק שלו הפך מפעל ייצור לסרטונים ויראליים - למשל זה בו הוא שובר את צום הרמדאן בסבאווי, ואז מתנצל על הפרת כללי נימוס ברכבת. הופעתו בתוכנית של חסן פייקר – כוכב רשת אנטי-ציוני בולט – סייעה לו לפרוץ אל מחוץ למעגל השמאל הרדיקלי.
במאי האחרון - כשסירב לחתום על הצעת החלטה לציון יום השואה ולברכה לישראל לרגל יום העצמאות - הפכה הסערה סביבו למרכז מערכת הבחירות. במכתב הסבר שהפיץ כתב: "אני מתנגד לאנטישמיות בכל צורה – אך איני מאמין שעלינו לחגוג מדינה שפועלת בניגוד לזכויות יסוד". בראיונותיו הוא מקפיד להבהיר שהוא מבדיל בין מדינת ישראל לבין העם היהודי. "יש לי שותפים יהודים רבים למאבק לצדק חברתי", הוא חוזר ואומר. "אנטישמיות היא רעל שיש לעקור, אבל אסור להשתמש בה כדי לסתום פיות". ובכל זאת, הברית שכרת עם גורמים פרובוקטיביים כמו פייקר, שאמר ש"לא משנה אם חמאס אנס נשים ישראליות", פוגעות במאמציו לשכנע קהלים מתונים. גם תומכים פוטנציאליים שמבינים את הנימוקים החברתיים שלו, מתקשים לעכל את הדימויים והרטוריקה שמלווה את המחנה שהוא מושך אליו.
עבור הקהילה הישראלית בניו יורק – שכוללת עשרות אלפי תושבים – ממדאני הוא כמובן סיבה לדאגה. רבים מהם משתייכים למעמד הביניים, מנותקים יחסית מהקונפליקטים הפוליטיים הפנימיים של ארה”ב, אך מוצאים עצמם כעת מול מועמד שעמדותיו כלפי ישראל ברורות ונוקבות. "אני לא יכול להצביע למישהו שלא מכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית", אומר נמרוד, מהנדס תוכנה בן 36 שחי בעיר זה שמונה שנים. "זה לא עניין של ימין או שמאל – זו תחושת ביטחון בסיסית. אם הוא מנצח - הלך עלינו”.
אבל יש גם קולות אחרים. ״אני לא מסכימה עם כל מילה שהוא אומר, אבל אני מעריכה את הכנות שלו", אומרת יערה, סטודנטית בת 29 לתואר שני במינהל ציבורי. "והוא לפחות מדבר על מצוקת דיור, על תחבורה שקרסה, על יוקר המחיה בעיר הזאת. קואומו הרי היה כאן שנים – מה הוא עשה חוץ מלבנות לעצמו שם? בבחירה ביניהם, אני בוחרת בממדאני".
למעשה, בסקר שנערך לאחרונה בקרב בוחרים יהודים, ממדאני זכה ל-20% תמיכה, לעומת 31% לקואומו. בקרב יהודים פרוגרסיביים זוכה ממדאני לתמיכה מובהקת: ארגון JFREJ - יהודים למען צדק גזעי וכלכלי - הביע בו תמיכה פומבית. "אנחנו מאמינים שיהודים צריכים להיות שותפים בבניית חזון מוסרי לעיר הזאת, יחד עם שותפינו המוסלמים, הלטינים והאפרו-אמריקאים", נמסר מהארגון. גם ״קול יהודי לשלום״ (Jewish Voice for Peace), מהארגונים היהודיים הקולניים ביותר נגד ישראל מאז 7 באוקטובר, הצטרף לתמיכה. שני הארגונים תומכים בגלוי בתנועת ה-BDS. לעומתם, ארגונים יהודיים ממסדיים יותר – כמו הוועד היהודי האמריקני (AJC) והפדרציות של ניו יורק UJA – הביעו דאגה פומבית מעליית מועמדים כמותו.
"ראש העיר שלי יתמוך בהעמדת חיילי צה"ל לדין?"
יש תחושה ברורה שהמועמדות של ממדאני מסמלת יותר ממאבק אישי על לשכת ראש העיר. הוא נתפס כגרסה הגברית של AOC - סמל לפוליטיקה חדשה, "אנטי-קורפורייט", שמסרבת להתפרס בפני ממסדים, שלא מפחדת להגיד את המילה ״סוציאליזם״. התחבורה הציבורית צריכה להיות בחינם. מכולות ומזון בסיסי צריכים להיות מסובסדים. המשטרה צריכה רפורמה או להפחית את תקציבה ולהשקיע במערכות חברתיות חלופיות. מדינות שיפרו זכויות אדם – יש להחרים. פעם באמריקה רעיונות כאלה היו בגדר טאבו. היום הם נכנסים לזרם המרכזי בזכות מועמדים כמוהו.
אבל האם ניו יורק, כחולה ומזוהה עם הדמוקרטים ככל שתהיה, באמת מוכנה למנהיג כזה? למי שגם יהיה ראש העיר המוסלמי הראשון שלה? קואומו טוען שלא. "העיר הזאת זקוקה ליציבות, לא לאידאולוגיה מסוכנת", אמר. מאחוריו ניצבים איגודים חזקים, ארגונים יהודיים שמרניים, בילי ג'ואל - ואף חלק מהנציגים הוותיקים של הקהילות השחורות והלטיניות. גם שערוריית ההטרדות המיניות שהובילה להתפטרותו של קואומו בעבר לא הרתיעה את הממסד מלהתייצב שוב לצידו.
ועכשיו, עם הבחירות המקדימות באופק, נותר לראות האם ממדאני יצליח לתרגם את הכוח הדיגיטלי והשטח – לקולות של ממש בקלפי. "אני גר כאן, אבל כל המשפחה שלי בישראל", אומר אילן, בעל מסעדה באיסט וילג'. "קשה לי לדמיין שראש העיר שלי יתמוך בהעמדה לדין של החיילים שמגנים עליהם".
בעיני אחרים, הוא מייצג בדיוק את המפנה שהעיר הזו זקוקה לו. "אם אנחנו באמת רוצים להשתלב בחברה האמריקנית, לא נוכל לתמוך רק במי שאוהב אותנו בגלל ישראל", אומרת תמר, פעילה חברתית ישראלית-אמריקנית. "אנחנו צריכים לחשוב גם על איך נראית העיר שאנחנו גרים בה. ופה – לממדאני יש כמה רעיונות לא רעים בכלל".
