מאות הגיעו לבית עלמין ירקון להשתתף באזכרה הראשונה שנערכה לעדן ירושלמי, שנחטפה מאזור עוטף עזה ב-7 באוקטובר ונרצחה במנהרה ברפיח בידי מחבלי חמאס, לצד חמישה חטופים אחרים. גופתה של עדן חולצה מרצועת עזה במשקל 36 ק"ג בלבד, יחד עם הרש גולדברג-פולין, אלכס לובנוב, כרמל גת, אלמוג סרוסי ואורי דנינו. היא הותירה אחריה את הוריה שירית ונאור, ושתי אחיות מאי ושני.
אמה של עדן באזכרה: "נזכור אותך תמיד"
האם שירית אמרה באזכרה בבית העלמין ירקון: "עדן ילדה יפה שלי, שנה עברה ואני עדיין לא מצליחה להבין שאת לא כאן. הכאב לא נתפס, רק מתעצם, ואת חסרה לי בכל נשימה. שום דבר כבר לא אותו הדבר. אין יום שאני לא חושבת עלייך, על הלב הרחב, על הדרך שבה חיית את החיים. אני מתגעגעת לקול שלך, למבט, לחיבוק, ולדרך שבה היית אומרת אמא. אני מתגעגעת לשיחות שלנו, לסודות שלנו, לביחד שלנו".
"את לא היית רק הבת שלי. היית האור שלי, חברה שלי. הבת שצחקה, שרקדה, שחלמה בגדול", הוסיפה. "במשך חודשים ארוכים היית בשבי בתנאים שאי-אפשר לדמיין, ואת החזקת, לא נשברת, נלחמת. היית בקבוצה חזקה עם חמישה גיבורים נוספים שאני מאמינה שחיזקתם אחד את השנייה. הגבורה שלך מהדהדת בלב של כולנו, אבל בסוף לקחו אותך, גזלו אותך ממני, מאיתנו, מהחיים שהיו אמורים להיות לך, ומאז העולם ממשיך, אבל בשבילי הוא נעצר".
בהמשך אמרה האם בכאב: "את כל כך חסרה לי. הבית שקט מדי. הלב שלי מלא בצעקה שאי-אפשר לשמוע מבחוץ. אני עומדת פה היום מעל הקבר שלך ומסרבת לקבל שזה הסוף. אני מעולם לא אשכח את המילים האחרונות שאמרת בחטיפה: 'תמצאו אותי, טוב?'. עדן שלי, אני מבטיחה לך - נזכור אותך תמיד".
"ולכם, חברים ומשפחה יקרים, אני רוצה לומר: עדן השאירה לנו צוואה של חיים וביקשה שיזכרו אותה. לא רק בכאב, אלא גם באור, בחיוך, בריקוד ושמחת החיים שהייתה בה", ציינה. "עדן היא לא רק סיפור של שבי ואובדן, היא סיפור של אהבה, של חופש, של חיים מלאים. אני אוהבת אותך, מלאכית יפה שלי, ואת האהבה הזאת אני נושאת איתי כל יום מחדש. תודה שאת שלי לנצח. תנוחי על משכבך בשלום, גיבורה של אמא".
מאי, אחותה של עדן, הוסיפה: "אני מתגעגעת לשמוע את הצחוק המתגלגל שלך, מתגעגעת לשיחת טלפון שלעולם לא אקבל ממך. אני מתגעגעת לריב איתך ולהשלים איתך כאילו כלום לא קרה. אני מתגעגעת לצאת איתך למסיבה. תמיד אתגעגע למגע, לחיוך, לצחוק. אני זוכרת אותך כמו שהיית. אני לא שוכחת לחייך ולשמוח. אני לא פוחדת יותר מכלום כי אני יודעת שאחותי המלאך שומרת עלי".
האחות שני אמרה: "עדן שלי, זה כבר שנה בלעדייך. בעצם שנתיים. בשנה הראשונה הייתה לי תקווה. חזרת אלינו עטופה בדגל ישראל - לא ככה היית צריכה לחזור. אני עדיין לא מצליחה לקלוט, ובטח שלא להבין את כל מה שקרה לך ואת כל מה שעברת, וכנראה שגם לא הייתי מצליחה. אבל אני רוצה שתדעי שאת הגיבורה שלי. בזכותך אני לא מפחדת יותר מכלום, כי כל דבר שעלול לקרות - ולא משנה מהו - תמיד יתגמד לעומת מה שאת עברת".
"בשנתיים האחרונות כל כך הרבה דברים השתנו לי בזכותך", סיפרה, "ראיתי, למדתי, חוויתי, הכרתי והרגשתי באוצרות כמו שמעולם לא קרה לי לפני כן. למדתי כמה חזקה כוחה של אהבה, כמה שמשפחה היא חשובה. למדתי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. ראיתי כמה אנשים טובים יש בעולם וכמה הם אוהבים אותך ומתאבלים עלייך, כאילו הכירו אותך כל חייהם".
לסיכום, שיתפה: "חוויתי כעס, פחד, תקווה, רגעי אושר כמו שמעולם לא חוויתי לפני. הכרתי אלפי אנשים מדהימים מהארץ ומהעולם שכל כך רציתי שתכירי, והקשר ביני לבין מאי התחזק כמו שמעולם לא היה. אנחנו תמיד האחת בשביל השנייה, ואני לא יודעת איך הייתי עוברת את תקופה הזאת בלעדיה. אחותי המלאכית, היום יש לי בקשה אחת ממך - אני מבקשת שתתני לי להרגיש אותך איתי בכל מקום ובכל רגע בחיים שלי, עד הרגע שבו הנשמות שלנו יפגשו שוב. אני אוהבת אותך".
גם כרמית, דודתה של עדן, אמרה כמה מילים: "עדן, את מלמדת אותי מתוך הגעגוע לבחור באור ולא בחושך. את תמיד מלווה אותי ואני מבטיחה לא לשכוח אותך. תבואי אלי בכל זמן. אוהבת אותך יפה שלי, נשמה שלי. תשמרי עלינו מלמעלה".
