זוכרים גם מעבר לים: מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נפלו 37 חיילים שבני משפחותיהם מתגוררים בחו"ל, רובם חיילים בודדים שבחרו להתנדב ולהתגייס לצה״ל. אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון מלווה את המשפחות בין היתר באמצעות קבוצות תמיכה ב"זום", טיפול באמנות לאחים וליתומים ומפגשים עם שליחים במדים, והמשרד יזם השנה גם תערוכת יצירה לזכר הנופלים, שתוצג בטקס יום הזיכרון בשגרירות ישראל ביפן ובמדינות נוספות.
8 צפייה בגלריה
יצירות האומנות שהוצגו בטקס יום הזיכרון ביפן
(צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון)
ביום הזיכרון צפויים להתקיים עשרות טקסי זיכרון ברחבי העולם בשיתוף שגרירי ישראל, הקונסולים, נספחי צה"ל, שליחי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית והקהילות היהודיות. בסך הכל מתגוררים כיום מחוץ לגבולות ישראל כ-3,000 בני משפחות שכולות, בהם אחים ויתומים. כשליש מבני המשפחות מתגוררים בארה״ב.
מנהלת מחוז טבריה באגף המשפחות, אפרת שפע דור, האחראית גם על שלוחת חו"ל של האגף, אמרה כי "אנו מלווים את המשפחות השכולות בהיבט הרגשי, הסוציאלי, הכלכלי והרווחתי. אנחנו עושים את זה עם אותה רוח של חזון כשם שאנו מלווים את המשפחות בארץ. מאז 7 באוקטובר בא האגף ואומר שבן משפחה שכולה, ולא משנה איפה הוא נמצא - טבריה, תל-אביב או אוסטרליה - יקבל את אותה מעטפת טיפול בכל מקום בעולם".
מתוך 37 הנופלים בחרבות ברזל שמשפחותיהם חיות בחו"ל, 18 היו חיילים בודדים. "המשמעות היא שאותם חיילים, הן בסדיר והן במילואים, עזבו הכל, באו להילחם ונפלו כאן במלחמה. הם הגיעו מכל העולם – ארה"ב, רוסיה, אוקראינה, ספרד, בריטניה ומדינות נוספות", מספרת שפע דור. היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון מטפלת בהבאת המשפחות השכולות לארץ עבור קבורת יקיריהם, ומביאה אותן גם ליום האזכרה האישי ויום הזיכרון. במקביל, לכל משפחה יש קשר אישי עם עובד סוציאלי ועובד רווחה שמלווה אותה משלב השבעה ואילך.
"מאז 7 באוקטובר עשינו מהפכה בטיפול", מסבירה שפע דור. "אם בעבר משפחה שכולה שחיה בתפוצות הגיעה לביקור התייחדות, חזרה ובזה נגמר הקשר, היום אנו יוזמים קשר, מתקשרים לאנשים. אנו אגף פרו-אקטיבי שיוזם פעילות ואת החיבוק למשפחה. אנו מאתרים את הצרכים, לא כולם מדברים עברית למשל ולכן זה מחייב אותנו גם להפעיל דוברי שפות שונות".
אפרת שפע דורבין היתר, חודשיים אחרי 7 באוקטובר הבינו באגף שיש רצון וצורך בהקמת קבוצות תמיכה מקצועיות של הורים שכולים דוברי אנגלית. כמו כן הוקמה קבוצה של אחיות ויתומות מהמלחמה שהוריהן מתגוררים בארץ, בעודן מתגוררות בחו"ל. הקבוצות האלה מתכנסות באמצעות תוכנת "זום". "אנחנו עוזרים לייצר קהילתיות, בשיתוף פעולה עם הסוכנות, ההסתדרות הציונית והקהילות היהודיות", מתארת שפע דור. "יש כמה פרויקטים השנה, כמו שליחי סוכנות והסתדרות ציונית שמגיעים למשפחות, נמצאים בטקסים, מסייעים בכל החיבורים ויחד כולנו עושים כדי שזה יאפשר לנו לתת טיפול מיטבי.
"משפחה שכולה היא משפחה שכולה, וזה לא משנה איפה היא נמצאת. היא תקבל את כל המעטפת - למשל טיפול פסיכולוגי, חלקם מעדיפים מטפל מהארץ באמצעות זום, וחלקם דורשים דוברי שפה. חלקם מעוניינים במטפל, אז אנו מאתרים ומוצאים. אנו דואגים שלכל בן ובת משפחה שתהיה המעטפת האישית המותאמת לרצונות ולצרכים". היא ציינה כי התווספות 37 משפחות שכולות המתגוררות בחו"ל תוך שנה וחצי מקבילה למספר הנופלים ב-20 השנה שקדמו ל-7 באוקטובר: "זה חייב אותנו להקים רשתות תמיכה, עם עובדים סוציאליים ועובדי רווחה".
"מקום לבטא את הכאב"
בין 37 הנופלים שהגיעו מחו"ל נמצאו שתי לוחמות קרביות, ו-36 מתוכם היו יהודים, למעט חייל שעבר גיור כדי שיוכל להתגייס. חלק מהמשפחות השכולות בחרו לקבור את יקיריהם במקום הולדתו ולא בישראל, ומשרד הביטחון סייע בהטסת הגופה וקיום ההלוויה בחו"ל.
"כשעדי נהרג, עולמנו קרס. אגף המשפחות של משרד הביטחון היה שם בשבילנו וממשיך להיות משמעותי מאוד עבור המשפחה שלנו, אם זה בכך שלכולם יש מטפל אישי שמתאים לו או ביזמות של תוכניות נהדרות", סיפרה קרן שני ליפראק, המתגוררת בארה"ב. קרן שני היא אחותו של עדי שני ז"ל, שנפל ב-6 בדצמבר 2023 במהלך הלחימה ברצועת עזה. "בזכות העבודה של שרון, גל ונעם שיוצרות תוכניות טיפוליות ותוכניות להנצחה, יש לנו מקום לבטא את הכאב ולדאוג לכך שהסיפור והזיכרון של עדי ימשיך בליבם של אנשים טובים מסביב לעולם".
היא סיפרה עוד: "פה קמים בבוקר והחיים ממשיכים כרגיל. בימים כמו היום, ביום הזיכרון, קשה להיות רחוק. אנשים אחרים הולכים לעבודה כהרגלם ואין צפירה ברחוב, אבל הקבוצה הזאת יצרה מקום שבו יש לנו אחד את השני וכולם באותו מצב, מבינים. בנוסף, העיסוק באומנות עוזר לבטא את הרגשות שעולים בכל רגע נתון תוך ציור או כתיבה. בסוף השנה שעברה הוצאתי בזכות זה שני ספרים: ספר שירה וציורים וספר ילדים, על מנת לשמר את זכרו ותכונותיו הנפלאות של עדי שלנו.
"אתמול היה לי הכבוד לשוחח עם כיתות בתיכונים בארבע מדינות שונות בארה״ב ולספר להם את הסיפור של עדי, וגם אצלנו הקראתי את ספר הילדים בבית ספר יסודי. זה אפשר לילדים להתחבר ליהדות ולישראל, ולשאול שאלות על עדי. ילד אחד בכיתה א׳, אחרי ששמע את הסיפור העצוב, אמר: 'אני מבין, זה כאילו שהנשמה שלו עדיין פה איתנו'".
"עזרו לי בשעות הכי קשות"
לקראת יום הזיכרון השנה הגיעו לארץ כמה מבני המשפחות השכולות, והן משתתפות בטקסים למען הנופלים. ז'אנה שבצוב, אמו של דניס שבצוב ז"ל (47), מתנדב של משטרת ישראל ונדרס למוות בעת מילוי תפקידו בשנה שעברה, הגיעה לארץ לאזכרה הפרטית ולאירועי יום הזיכרון. העובדת הסוציאלית של האגף שנמצאת איתה בקשר נפגשה עם ז'אנה בהיכל הזיכרון בירושלים.
"השבוע הזה מסמל עבורי פרק משמעותי וגדול בחיים שלי", סיפרה. "זה היה קשור לבן שלי, שעלה לארץ בשנת 2001 מאוקראינה. אני מרגישה אותו לידי ולא מקבלת את זה שהוא איננו. אני עדיין לא מאמינה לזה". ז'אנה סיפרה עוד כי "לפני 5 שנים דניס החליט להתנדב למשטרה. הוא בא לשם מרצונו ופעמיים בחודש היה יוצא לסיור בהתנדבות. שאלתי אותו, 'בשביל מה אתה צריך את זה?'. הוא ענה: 'אני רוצה להחזיר ולו במעט למדינה שנתנה לי הרבה. אני לא יכול לשרת במשטרה ובצבא בגלל מגבלות רפואיות, אבל את חלקי אני רוצה לתת'".
ז'אנה העידה על הקשר המיוחד עם שרון לאוטמן לב, העובדת הסוציאלית ממשרד הביטחון: "יש לנו קשה מאוד חזק. למרות שהיא לא מדברת רוסית אני מרגישה אותה אינטואיטיבית בלב. היא עוזרת לי מאוד ואני מרגישה נוח לפנות אליה. הם עזרו לי בשעות הכי קשות שלי, ואני אסירת תודה", הוסיפה ז'אנה.
ז'אנה ציינה שבהלווייתו של דניס השתתפו כ-1,000 שוטרים, בנוסף למפכ"ל המשטרה דאז יעקב שבתאי, שחיבק אותה והודה לה על האופן שבו גידלה את בנה. "זה ריגש אותי מאוד", סיפרה ז'אנה, שביקשה: "אתם בתקשורת, בבקשה שימו לב לחקירת הדריסה של הבן שלי, כי החקירה נמשכת. בינתיים אחד מילדיו של דניס התגייס לצה"ל ועומד לפני קצונה. ככה החיים שלי נראים. אני נוסעת בין שתי מדינות, שתי מלחמות, שני בנים. אחד שנפל והשני שאני שומרת עליו (באוקראינה). חשוב לי שיעשה צדק במי שפגע בבן שלי, שלקח את החיים שלו ושל עוד אדם שהיה איתו".
אזהרת שר החוץ: "תקופה מאתגרת במיוחד"
לאחרונה נרשם גידול בהתרעות ובאיומים על פיגועי טרור נגד מטרות יהודיות וישראליות, שנובע ככל כנראה מניסיונות של החמאס והג'יאהד האיסלאמי לחפש הישגים, בצל התגברות הלחימה בעזה. שר החוץ גדעון סער רמז לכך בטקס הזיכרון לנופלים בשירות החוץ שנערך במשרד החוץ. סער אמר: "אני חושש שהתקופה הקרובה תהיה תקופה מאתגרת במיוחד מבחינת היקף הסיכונים ליהודים ולישראלים בחו"ל בכלל ולנציגיה הרשמיים של ישראל בפרט. זה מחייב ויחייב אותנו ליתר זהירות, ערנות ואחריות".
מאז קום המדינה נפלו 16 עובדי ועובדות משרד החוץ במהלך שירותם, חלקם במתקפות טרור. בטקס השתתפו שר החוץ, מנכ"ל משרד החוץ, המשפחות השכולות, דיקנית הסגל הדיפלומטי וסלה מרדן קורץ', הנהלת המשרד ועובדי משרד החוץ. לפני הטקס שוחח השר סער עם משפחות נופלים בתערוכה לזכר הנופלים.
השר סער אמר בטקס: "הנופלים בשירות החוץ נרצחו ברובם הרחק מביתם וממולדתם. במדינות אחרות. הם נפלו כחיילים על משמרתם. הם נרצחו בגלל שהם ייצגו את המדינה, סימלו את המדינה, נאבקו על עניינה הצודק, קידמו את האינטרסים שלה. הדיפלומטים שלנו עומדים בחזית. החזית המדינית. החזית המדינית היא שדה מערכה של ממש, בוודאי כשאתה מייצג את ישראל. הדיפלומט נלחם. והוא סופג את ההתקפות. יש זהות בינו לבין המדינה.
"הנופלים בשירות החוץ הקדישו את חייהם לישראל ולמאבקה בזירה הבינלאומית. חייהם נקטעו באחת. הם גם מסרו את הנפש באמצעו של מאבק זה למען מדינת ישראל. ביום זה אנחנו מזכירים את הנופלים בשירות החוץ ואת קורבנם. מדינת ישראל ומשרד החוץ מרכינים היום ראש לזכר יקיריכם שנפלו על משמרתם".
