חזקה ורגועה, מחייכת ומנופפת לשלום - כך יצאה לירי אלבג מרכב המחבלים בעזה אחרי 477 ימי שבי. בת 19 מירחיב שבשרון, ימים ספורים לפני יום הולדתה ה-20, היא חזרה הביתה בדיוק כפי שבני משפחתה וחברותיה תיארו אותה במשך 15 חודשי המאבק להשבתה: אמיצה, אופטימית, ועם חיוך שמאיר את הכול. יחד איתה שבו חברותיה התצפיתניות שנחטפו איתה ממוצב נחל עוז - דניאלה גלבוע, קרינה ארייב ונעמה לוי.
עוד במסוק, עשתה לירי בידיה צורה של לב מהחלון, ואחזה בשלט שבו כתבה: I'm back. כשפגשה את הוריה, במקביל לריצה המרגשת לזרועותיהם ולחיוכים מלאי הדמעות, היא קראה: ״לירי נאמבר 1״. ״זו היא״, סיפרה דודתה רוחמה היום (ראשון) בריאיון לאולפן ynet, ״הופתעתי וגם לא הופתעתי מהמחוות האלו. היא באמת ילדה מיוחדת, מלאת מרץ - וזה לא הלך לאיבוד״.
אופטימית, אוהבת את החיים, לבלות ולהיות עם חברות, כך תיארו את לירי חבריה ובני המשפחה בהזדמנויות רבות במהלך המסע המפרך של מאבקם להשבתה.
ב-7 באוקטובר, למשל, כשהתופת החלה והיריות נשמעו, לירי הרגיעה את משפחתה. גם לבן זוגה היא כתבה: "נוני, תנשום. הכול בשליטה״. היא שידרה לכולם ש"הכול בסדר" ואפילו שלחה תמונה מצחיקה מהמיגונית. זו אותה לירי שכשבן זוגה נפצע חודשים קודם לכן, בעודה בדיוטי פרי לפני טיסה לארצות הברית עם החברות, במקום לעלות על המטוס - היא עלתה על רכב ונסעה לבית החולים שערי צדק. במשך חמישה ימים הוא היה מונשם ומורדם, וכשהוא התעורר - לירי הייתה מולו, עם קעקוע חדש על ידה: המילה Faith, שלימים הוא, אמה ואחיותיה יקעקעו גם כן.
אלי, אבא של לירי, מבית החולים
(צילום: איתן גליקמן)
״כוח לירי״
לירי, שתחגוג את יום ההולדת העגול בתחילת פברואר, מתגוררת במושב ירחיב שבאזור השרון, בתם של שירה ואלי, אחותם של שי, רוני וגיא. הלילה הראשון של החופש עבר עליה בבית החולים בילינסון, יחד עם נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע. בקומה השישית, במחלקה המיוחדת שהוקמה עבור השבות, הן קיבלו טיפולי ספא - מעצבי שיער ומניקוריסטיות הגיעו - צעד ראשון בדרך לשגרה.
מהעדויות שמתחילות להגיע, מתברר שגם בשבי לירי הפכה למנהיגה. על פי דיווח אמש בתאגיד, היא הייתה זו שדאגה לחבורת השבויות ודיברה עם השובים. כשחמאס ניסה להשפיל אותן בעת שחרורן והעלה אותן על במה, הן הראו שהן "יותר חזקות מזה".
רוחמה אלבג , דודתה של לירי, מספרת עליה
(צילום: ירון ברנר )
החגיגות בירחיב עם שחרורה של לירי
(צילום: מיקי שמידט, יאיר שגיא)
חברותיה סיפרו שלירי והבנות היו מעודכנות במתרחש בארץ. "הן ידעו שנלחמים עליהן פה כדי להחזיר אותן. היחד הזה שלהן החזיק אותן״.
"אתם הייתם הכוח שלי", לירי אמרה להוריה, שירה ואלי. "שמעתי אתכם כל כך הרבה. אתם היחידים שהכנסתם לי תקווה". היא סיפרה להם שאפילו שמעה את ברכת יום ההולדת שלהם בפברואר, כששהתה בשבי ומלאו לה 19.
החברות חוגגות את החזרה של לירי
(צילום: מיקי שמידט)
בבית במתן התכנסו חברותיה מגיל הגן, "חבורת הפה הגדול", לצפות בשחרור. "היא תמיד הייתה הנשמה של החבורה", סיפרה טל דיאמנט, "שום דבר לא דומה בלי לירי״. החברות לבשו חולצות לבנות עם תמונות החטופות. "היו ימים מורכבים ואנחנו מחכות לה בקוצר רוח״. הוסיפה נועם גבאי, "אני רוצה לחבק אותה ואקפוץ עליה מאושר. לא נעזוב אותה בחיים״.
"לירי אוהבת את השיר 'צבעים' של גיל ויין״, סיפרו, "נארגן לה יום הולדת 20 של חגיגה מטורפת, עם הרבה שמחה ומוזיקה כמו שלירי הגיבורה והחזקה אוהבת. זה פשוט מדהים שהיא השתחררה וכמה ימים אחר כך יש לה יום הולדת. סוף-סוף נשוב להפקות שלנו״.
זרי הפרחים והבלונים שזורמים לבית החולים
(צילום: עידו ארז)
בינתיים, המשפחה סיפרה על התחושות המרגשות עם חזרת בתם. "477 ימים ארוכים של דאגה וחוסר ודאות הגיעו לסיומם. החיבוק הראשון, המבט בעיניים, התחושה שהיא שוב איתנו, במקום הבטוח שלה – מילאו אותנו באושר עצום ובהקלה שאין לה מילים. לירי, האחת והיחידה שלנו, שרדה את הגיהנום. בכוחות אינסופיים ובעוצמה נפשית יוצאת דופן, היא התמודדה בגבורה עם מציאות שאי אפשר לתאר״. המשפחה גם ביקשה להודות לתומכים: "אנחנו מלאי תודה לכל מי שצעד איתנו במסע הזה – שחיזק, תמך, התפלל ושלח אהבה. כל מילה, חיבוק ומחווה חיממו את ליבנו ונתנו לנו כוח להאמין גם ברגעים הקשים ביותר. לצד השמחה הגדולה שלנו, הלב שלנו עם המשפחות שעדיין ממתינות לשובם של יקיריהן. לא ננוח עד שכל החטופים יחזרו הביתה״.
״האור שלנו חזר הביתה״
גם חברותיה הטובות של דניאלה חגגו את חזרתה הביתה, לצד בני המשפחה, והסירו בהתרגשות את המילה ״חטופה״ מהשלט שעל גביו התנוססה תמונתה.
רן גלבוע, אביה, הגיע לבית הכנסת להודות על שובה. "האור שלנו הגיע הביתה״, כתבה אחותה נועם באינסטגרם. "סוף-סוף הגיע הרגע שחיכיתי לו שנה ושלושה חודשים. היא הדמות להשראה שלי ותמיד תישאר. אני פשוט גאה שזאת אחותי, ונזכרת מה זה להיות מאושרת״.
חגיגות ברעננה, ירחיב ופתח תקווה לחזרתן של הבנות
(צילום: מיקי שמידט, ליאת לרנר, סוקי )
ענבר דדון אמא של בן זוגה של דניאלה, בריאיון לאולפן ynet
(צילום: ירון ברנר )
עופר, אביו של רועי - בן הזוג של דניאלה, סיפר: ״מרגישים טוב, מצב הרוח טוב, הכול טוב. אנחנו אומרים תודה על המתנה שקיבלנו. אנחנו שמחים עם שובה של דניאלה, ומחכים לשובה של אגם ברגר״.
״הן מתעוררות בקצב שלהן״
אביבית זטלמן, האחות האחראית במחלקת השבים בבילינסון, תיארה את היממה הראשונה של החוזרות מהשבי. היא סיפרה שלמרות העייפות והטלטלות, מצבן של השבויות טוב והן מקבלות טיפול מותאם אישית מצוות הכולל רופאים, אחיות ודיאטניות.
לדבריה, השבויות מתעוררות בקצב שלהן, והצוות מקפיד לשמור על אווירה שקטה וחשוכה בשעות הבוקר. לכל אחת ניתנת האפשרות להחליט מי יבקר אותה - יש המעדיפות להיפגש רק עם המשפחה הקרובה, ואחרות מבקשות לראות גם חברים. הצוות מכבד את פרטיותן ונמנע מכניסה לחדריהן ללא צורך.
ד"ר מיכל שטיינמן ואביבית זלטמן בבית החולים בילינסון
(צילום: עידו ארז)
זטלמן העריכה שהשהייה בבית החולים תימשך כמה ימים, והדגישה את חשיבות החזרה ההדרגתית לחיים הרגילים. "יש פה מעין חממה שעוטפת אותן ודואגת להן", היא הסבירה, והוסיפה שלמרות העומס והעייפות - ההתרגשות גוברת על הכול״.
ד״ר מיכל שטיינמןצילום: דנה קופלד"ר מיכל שטיינמן, מנהלת האחיות בבילינסון והשרון, תיארה את הרגעים המרגשים של קבלת השבויות. היא סיפרה שלמרות 48 שעות כמעט ללא שינה, הצוות הרפואי נשאר במקום. ועוד אמרה כי השבויות מקבלות טיפול מותאם אישית הכולל בדיקות רפואיות, תזונה מבוקרת, וליווי נפשי. מחר ייפתח חדר הפיזיותרפיה והן יתחילו בפעילות גופנית. לכל אחת חדר פרטי עם מרחב אישי, והצוות שומע צלילי מוזיקה בוקעים מהחדרים.
לדברי שטיינמן, השבויות הגיעו במצב גופני סביר, אך צפויות להישאר בבית החולים לפחות ארבעה ימים לצורך בדיקות והסתגלות הדרגתית. "אנחנו פה בשבילן והן יישארו כל זמן שירצו", היא הדגישה.
