מעל פרשת רצח מנכ"ל חברת ביטוח הבריאות UnitedHealthcare, בריאן תומפסון, שמזעזעת את ארה"ב, מרחפת היטב דמותו של ג'רמי מיקס, אך סיפורו של לואיג'י מנג'יוני בן ה-26, שנעצר בתחילת השבוע וזכה מאז לכינוי "הרוצח החתיך", שונה בתכלית. אולי בשל גילו הצעיר, אולי כי זעמו הופנה כלפי אחת מהתעשייות השנואות ביותר בארצות הברית, ואולי כי חזות ה"גולדן בוי" השזוף, המסותת, עם החיוך הכובש התנפצה ביממה האחרונה כדי לחשוף שכבה עמוקה של כאב ותסכול שגרמה לו "להיעלם" למשך חצי שנה.
מגיח מאחור, שולף רובה - ויורה שוב ושוב: ההתנקשות במנכ"ל תומפסון
מנג'יוני הפך תוך שעות לאליל מין בארה"ב, וגם לאייקון להט"בי, בגלל השמועות שהיה ביסקסואל והתרברב בפוסט על גודל ה"חבילה" שלו. הוא נולד למשפחה מוכרת של מולטי-מיליונרים, אך תאונת גלישה שינתה את חייו ואחריה הוא גיבש עמדה נחרצת נגד תעשיית הבריאות.
יש גם מי שהתייחסו אליו כמעין "רובין הוד" מודרני, במיוחד כאשר נחשף המניפסט שכתב נגד תעשיית הבריאות. נשים נלהבות החלו לכתוב לו מכתבים לכלא: "אני אוהבת אותך! בבקשה תמצא עורך דין טוב!". בעוד שחלק ראו בו רוצח קר דם, אחרים הדגישו את מה שכינו "כריזמה מסוכנת", ואת המאבק שהוא מייצג בעיניהם - למרות שלפי המשטרה נמצאו ברשותו "אקדח רפאים" ומשתיק קול, שתאמו לאלה ששימשו לרצח.
לאחר הרצח אנשים התקשו ליישב את הדימוי של "הכוכב הנצחי", השזוף והמסותת עם מעשה האלימות הקר שמיוחס לו. בלשים מטעם עצמם החלו להפריך את החדשות על בסיס השוואה בין תמונות המעצר שלו לתמונות בהן תועד לכאורה לפני האירוע, והגיעו למסקנה הנחרצת כי מספר השערות בין גבותיו אינו עקבי.
מי היה "הרוצח החתיך"?
הוא נולד למשפחה מוכרת של מולטי-מיליונרים בעיר בולטימור שבמדינת מרילנד. סבו, ניק מנג'יוני, הקים אימפריה כלכלית שכללה מועדוני גולף יוקרתיים, רשת בתי אבות ונכסים מסחריים. המשפחה גם מחזיקה בבעלות על תחנת הרדיו המקומית WCBM, שמשדרת תוכניות בעלות אופי פוליטי שמרני. בן דודו, נינו מנג'יוני, הוא חבר בית הנבחרים של מרילנד.
לואיג'י היה הגאווה של המשפחה: ספורטאי רב-כישרונות, תלמיד מצטיין בתיכון "גילמן" היוקרתי בעיר (שבו שכר הלימוד עומד על כ-40 אלף דולר לשנה) שהתנדב בבתי האבות של המשפחה, ולבסוף הנציג של מחזור 2016. במעמד סיום הלימודים הוא נאם בפני חבריו לכיתה והצהיר: "אנחנו כאן כדי לשנות את העולם". חבריו זוכרים אותו כבעל אישיות כובשת, שתמיד מיגנטה אליו אנשים. "הוא היה מושלם. תמיד מגיע ראשון, ותמיד עושה זאת עם חיוך. הוא היה המרכז של הכול", סיפר ארון קרנסטון, חבר ילדות של לואיג'י.
עוד לפני סיום הלימודים הוא כבר פיתח אפליקציית משחק לנייד, ואחרי התיכון המשיך לאוניברסיטת פנסילבניה היוקרתית, שם למד מדעי המחשב. לואיג'י המשיך להרשים, אבל מאחורי החזות המבריקה כבר החלה להתגבש מציאות אחרת לגמרי. סימניה הראשונים הופיעו לפני כשנתיים, ב-2022, במהלך חופשה בהוואי.
התאונה ששינתה את הכול
"זה היה הרגע שבו הכול התחיל להשתבש", העיד ר. ג'יי. מרטין, חבר שהתגורר עם לואיג'י באותה התקופה. במהלך החופשה הוא עבר תאונת גלישה, שהותירה אותו עם פציעה חמורה בגב ודרשה סדרת ניתוחים מורכבים, אחריהם סבל מכאבים כרוניים בעמוד השדרה. הוא תיאר בפני חבריו כאב פיזי בלתי נסבל, אך אמר כי החלק המייסר באמת הוא ההשפעה הנפשית.
הוא התרחק מחבריו ומבני משפחתו, וסיפר למי שהתעקש לשמור על קשר שמה שהכי שובר אותו זו העובדה שהוא לא יכול לקיים יחסי מין. "הוא אמר לי פעם 'אני לא יכול לדמיין מערכת יחסים ככה. מי ירצה מישהו שלא יכול להיות אינטימי?'. זה שבר אותו", סיפר מרטין.
חודשים רבים אחרי הפציעה, לפני כחצי שנה, הוא נעלם. חבריו ומשפחתו ניסו ליצור איתו קשר, אך לא קיבלו תשובה. קרנסטון, חברו מבית הספר, אמר כי משפחתו אפילו פנתה לחבריו כי לא שמעה ממנו במשך כמה חודשים לאחר הניתוח. הם קיוו שאולי החברים יידעו היכן הוא נמצא. מעטים, אם בכלל, ידעו דבר - עד למעצרו ביום שני בבוקר.
גם ברשתות החברתיות נראה שינוי בדמותו של לואיג'י. הפוסטים הטיפוסיים לבן גילו, תמונות מחויכות מטיולים וממסיבות אחווה, הפכו במהרה לדיונים כבדים באי-צדק של מערכת הבריאות בארה"ב. ב-Goodreads, רשת חברתית לחובבי ספרים, הופיעו גם ספרי עזרה עצמית, בעיקר בנושאי בריאות וגוף האדם, בהם הספר "עקום: להתגבר על תעשיית כאבי הגב ולצאת לדרך להחלמה". בפרופיל אחר במדיה החברתית שיתף תמונת רנטגן של עמוד שדרה המחוזק במשתלים כירורגיים, עדות לפציעה החמורה שעבר.
התסכול, הרצח - וההכחשה: "אי-צדק"
המשטרה עדכנה, על פי החשד, כי לואיג'י תכנן את רצח בריאן תומפסון בקפידה. בזירת הרצח נמצאו קליעים שעליהם נחרטו המילים "דחייה" ו"השהיה", מה שמעיד לפי המשטרה על טענותיו בנוגע לחוסר הצדק של חברות הביטוח האמריקניות. לאחר המעצר אף נמצא ברשותו מניפסט, שכאמור הוביל לתפיסתו כמעין "רובין הוד", שבו תיאר את תעשיית הבריאות כ"פרזיטים שמרוויחים על חשבון הסבל של הציבור".
במניפסט נכתב בנוסף כי "כדי לחסוך לכם חקירה ממושכת אני מצהיר באופן ברור: לא עבדתי עם אף אחד. בכנות, זה פשוט הגיע לטפילים האלה". למרות זאת, הוא טען לחפותו כשהובל לבית המשפט, וצעק לעיתונאים כי "נעשה פה אי-צדק. זה עלבון לאינטיליגנציה של העם האמריקני".
חבריו ניסו למצוא תשובות למה שהוביל אותו לנקודת השבר הזו. אחד מהם סיפר כי "תמיד היה לו צד רגיש, אבל אף אחד מאיתנו לא ציפה לזה. הכאב הפיזי כנראה היה הקש ששבר את הגב, תרתי משמע". תומאס מרוניק, עורך דין שמכיר את המשפחה, אמר: "זה סיפור על הבטחה שלא מומשה, על הפער בין האידיאל למציאות. על מה שכאב ותסכול יכולים לגרום לאדם לעשות".
