על פניו, הסיכויים שהמתווה האמריקני יביא לעסקה כוללת לשחרור חטופים והפסקת המלחמה קלושים עד אפסיים. זאת מפני שבהצעה האמריקנית חמאס מאבד כבר ביום הראשון את קלפי המיקוח החזקים והכמעט יחידים שברשותו, ובתמורה מקבל הפוגה בלחימה שאינה קצובה בזמן והבטחה עמומה שהמלחמה לא תתחדש כל עוד יש משא ומתן. ההבטחות האלו כבר ניתנו לחמאס בפעמים הקודמות והופרו על ידי ישראל, ולכן, לכאורה, אין סיבה שחמאס יאמין שהפעם זה יהיה שונה. ישראל, לעומת זאת, מקבלת את התמורה החשובה ביותר כבר ביום הראשון והיא שחרור החטופים החיים והחללים. אבל בהצעה האמריקנית אין התייחסות אפילו למטרת המלחמה השנייה בחשיבותה, מנקודת ראות ישראלית, והיא פירוז הרצועה, פירוק חמאס מנשקו וגירוש הנהגתו מרצועת עזה.
טראמפ על החטופים
(צילום: רויטרס)
לכן, כשבוחנים בהיגיון קר את המתווה האמריקני מבינים למה בישראל, בדרגים הרשמיים, שוררת ספקנות רבה לגבי הסיכויים להתפתחות חיובית, והפסימיזם בירושלים מוצדק. אבל במבט נוסף, כשבוחנים לעומק את המתווה האמריקני, מבצבץ מתוכו מרכיב חשוב שנותן סיבה לאופטימיות: המעורבות של טראמפ. המתווה מצביע בבירור על כוונה של הנשיא טראמפ להיות מעורב אישית במשא ומתן על סיום המלחמה. וכשנשיא ארה"ב שם את כל כובד משקלו המדיני והכלכלי ואת השפעתו על מדינות המזרח התיכון, מאחורי תיווך שאמור להביא להפסקת המלחמה ולשחרור כל החטופים, זה עשוי להיות מה שנקרא באנגלית "Game Changer" ("משנה משחק").
אמנם טראמפ נכשל עד כה בניסיון לסיים את מלחמת רוסיה-אוקראינה, אבל בכל הפעמים שבהם התערב בסכסוכים בין מדינות מתפתחות באסיה ובמזרח התיכון, טראמפ הצליח להביא למתווה שסיים את המלחמה. אני לא בטוח שיש סיבה למסיבה בירושלים, כיוון שטראמפ עלול ללחוץ עלינו במסגרת המשא ומתן לעשות ויתורים שמבחינת הממשלה הנוכחית יהיו כואבים ועלולים לאפשר את הישרדות חמאס בצורה מוחלשת ברצועה.
האינטרס של חמאס
גם לחמאס יש סיבה להתייחס בזהירות למעורבות אישית של הנשיא טראמפ בתיווך בעסקה, מפני שברור לגמרי שטראמפ ונתניהו מתואמים לחלוטין ביניהם. יש סיבה טובה גם להאמין שהמתווה למעשה נולד בירושלים והועבר על ידי דרמר לוושינגטון, כדי שטראמפ וויטקוף על מגרש הגולף בשבת יאמצו אותו כמוצא אחרון מהמבוי הסתום.
סביר להניח שבהמשך המשא ומתן טראמפ בהחלט ידרוש מחמאס להתפרק מנשקו ושהרצועה תהיה מפורזת לא רק מרקטות וטילי נ"ט אלא גם ממנהרות. לכן גם חמאס מגלה חשדנות, וזה מתבטא היטב בהודעה שפרסמה הנהגת החוץ שלו אתמול בלילה. אבל הלחץ הצבאי המתהדק והולך עושה את שלו וחמאס זקוק מאוד להפוגה, אפילו אם תהיה בת כמה חודשים.
השמדת מנהרות בעזה. צה"ל יעצור?
(צילום: דובר צה"ל)
יש עוד נימוק לחמאס להסכים למתווה האמריקני – אם ישראל תבטל את מבצע "מרכבות גדעון ב'" ולא תיכנס לעזה, יותר ממחצית אוכלוסיית הרצועה שנמצאת בעיר תישאר תחת שליטת חמאס והחרבתה תיפסק. ומאחר שגם המחצית האחרת של האוכלוסייה נמצאת תחת שליטת חמאס, המתווה מבטיח לו המשך שליטה באוכלוסייה, לפחות לכמה חודשים, על אף שאיבד למעשה את רוב השליטה בשטח. זה יאפשר לחמאס לשרוד עוד קצת, להתכונן למלחמת גרילה ולקוות שהלחץ הציבורי על ממשלת ישראל, שחמאס מנהל בעקיפין באמצעות לוחמה פסיכולוגית, יעשה את שלו.
מכל הסיבות הללו, סביר להניח שהמשא ומתן יואץ כרגע ומה שיקבע את סיכויי הצלחתו, אפשר לומר בלי הגזמה, תלוי ברמת המעורבות האישית של טראמפ. עדיין לא ברור כמה טראמפ רוצה וכמה הוא מסוגל עם אופיו הקפריזי להתמיד בלחץ על הצדדים כדי להגיע לעסקה, אבל נראה שלנשיא האמריקני זה חשוב, אולי מפני שזה יחפה על הכישלון הקולוסלי של ניסיונותיו להשכין שביתת נשק במלחמת רוסיה-אוקראינה ומעלה את סיכוייו לקבל פרס נובל.
דבר אחד צריך להיות ברור – בתנאים האלו, גם עם מעורבות נשיא ארה"ב, נזדקק להרבה סבלנות ועצבים חזקים, כי המשא ומתן, שבעצם יקבע את תוצאות המלחמה ברצועה, עתיד להימשך שבועות, אולי אפילו חודשים. בזמן הזה, גם הציבור בישראל שרוצה בצדק להוציא את החטופים ממנהרות חמאס מהר ככל האפשר, צריך להתאזר בסבלנות ולהיות יותר סלקטיבי בפעולות המחאה שהוא עושה, בידיעה שפעולות מחאה חריגות מקשיחות, פסיכולוגית אפילו, את עמדות הנושאים והנותנים מטעם חמאס.
אבל אם טראמפ אכן יחליט להיות מעורב אישית לוחצת, המשא ומתן יוכל להניב את שחרור החטופים כולם ואת הפסקת המלחמה, פחות או יותר בתנאים שיהיו קבילים גם על ממשלת ישראל.
כ"ץ הופך את הצבא לנגוע פוליטית
ובשעה שמתנהל משא ומתן קריטי על גורל החטופים ועל ביטחון הדרום, העסקן הפוליטי ישראל כ"ץ אינו נח. כשר ביטחון הוא אמור להיות כעת עסוק מאוד במעקב אחרי התקדמות "מרכבות גדעון ב'" בעזה והזירה המבעבעת ביהודה ושומרון שמאיימת להתלקח כל רגע. אבל לעסקן כ"ץ חשוב להראות לחברי מרכז הליכוד שהוא שר הביטחון והוא הבוס, ואת זה הוא עושה כשהוא מכריח את הרמטכ"ל לסגור איתו עסקאות מינויים מבזות, פוליטיות למהדרין: אתה תיתן לי את המינוי של יורם הלוי כמתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) ואני אאשר לך את רוב המינויים שעיכבתי קודם של תתי-אלוף ואלופי משנה, חוץ משניים.
כ"ץ מכרסם בשיטתיות בסמכות הרמטכ"ל ובמעמדו הממלכתי של צה"ל. סוד כוחו של צה"ל כצבא עם הוא הממלכתיות. מרגע שאנחנו לובשים מדים (מי שאינו משתמט), חילוקי הדעות הפוליטיים מוזזים הצידה והמשימה שהפיקוד הבכיר מטיל עלינו היא הדבר היחיד שאליו אנחנו חותרים.
כ"ץ הופך את הצבא לעוד שירות ציבורי בישראל שנגוע בפוליטיקה פרסונלית משחיתה שייקח הרבה שנים להתאושש ממנה. לא רק שאינו תורם דבר כמעט להצלחות של צה"ל, אלא שכשר ביטחון הוא פוגע בשיטתיות ברוח ההתגייסות ובמוטיבציה שלהם, ועל זה לא יכופר לו.
לגבי ניצב בדימוס יורם הלוי: אין ספק שהוא איש עם רקורד מבצעי מרשים בתחום אכיפת החוק והלחימה בטרור, אבל לאיש אין שמץ של ניסיון בארגון מבצעים הומניטריים. וכמי שעקב כעיתונאי אחרי מבצעי סיוע הומניטריים באירופה, באסיה ובאפריקה במשך 50 שנה, אני יודע להגיד שזה עניין לבעלי מקצוע בתחום, ושבדרך כלל המקצוענות של מי שעוסק בניהול ובארגון המבצעים עצמם היא זו שקובעת את מידת הצלחתם.
עד שיורם הלוי ילמד מה שרסאן עליאן שכח, יעברו חודשים ארוכים שבהם עניין הסיוע ההומניטרי לתושבי עזה יהיה מרכיב חשוב בלגיטימציה שלנו להמשיך ולמנוע את שלטון חמאס ברצועה. אבל לכ"ץ זה לא אכפת, וגם לא אכפת לו לפתוח חזית לא נחוצה עם בני העדה הדרוזית - מפני שהרמטכ"ל רצה למנות כמחליף למתפ"ש את ראש המנהל האזרחי, תא"ל הישאם אבראהים, וכ"ץ, בעיקר כדי להראות לרמטכ"ל שהוא קובע, העדיף אדם טוב אבל חסר ניסיון לחלוטין בתחום. אין מה לדבר. תדע כל אם עברייה שיש לנו שר ביטחון שמרכז הליכוד בראש מעייניו.
