228 ערבים נרצחו השנה. רק 18 מהמקרים פוענחו. בצירוף הנתונים העגומים מהשנים הקודמות, הדבר אומר כי בסבירות גבוהה מאות רוצחים מסתובבים חופשי בחברה הערבית. גם את הירי חסר המעצורים ברחובות, לאור יום ובמרכזים הומים - בעיקר ביישובים ערביים ובערים מעורבות, לעיתים קרובות גם ליד ילדים - כבר קשה לכנות עליית מדרגה. הרוצחים מסתובבים בכלי נשק שלופים, רעולי פנים, יורים לעיני העוברים והשבים - ונמלטים מבלי שהם פוגשים בדרך משטרה.
בעיר טירה שבמשולש מוצבות אין ספור מצלמות אבטחה. אבל הרציחות שהתרחשו ברחובות - לא פוענחו כמעט. את אמג'ד שביטה, פעיל חברתי ופוליטי בעיר, אנחנו פוגשים במה שהוא מכנה "הלב הפועם של טירה" - במקום שבו עוברים אלפי כלי רכב מדי יום. "היו במקום הזה מקרי רצח אלימים מאוד", הוא מספר. "המרחב הציבורי ביישובים הערביים הפך למסוכן מאוד לעובדים, נשים, ילדים ותלמידים - וזה לא מזיז לאף אחד במדינה. כשרצח כזה קורה באמצע הכביש בחברה היהודית, או בכביש בין-עירוני, אנחנו רואים איך הרשתות גועשות - אבל כשזה קורה בחברה הערבית, בלב המרחב הציבורי, זה לא מעניין אף אחד. אסור להשלים עם זה".
כתבתו של חסן שעלאן
(צילום: חסן שעלאן )
לדבריו, "יש בדיחה שהיום אנשים רגילים הם אלה שצריכים לצאת רעולי פנים לעבודה שלהם בכדי שאף אחד לא יזהה אותם ולא יפגע בהם. לצערי הרב הפושעים מסתובבים חופשי, אנחנו רואים אותם אפילו לאחרונה מתעדים את עצמם, מפרסמים את הסרטונים ברשתות חברתיות. זה רק אומר עד כמה היד חופשית מצד השלטונות".
לתחושות הקשות שיבטא כאן עכשיו אמג'ד שותפים לא מעט ערבים, שחשים שהיחס אליהם ולמקרי הפשיעה ביישוביהם אחר. "לא אגזים אם אגיד שיש מצד השלטונות והמשטרה ומוסדות המדינה לא רק חוסר אונים - אלא שותפות בתופעה הזו", הוא אומר.
הוא מוסיף כי ישנן גם משפחות שעזבו את הארץ. "אנשים מפחדים להסתובב בעצמם, מפחדים על הילדים שלהם, ולא נותנים לילדים ללכת ברגל לבית ספר או לחוגים - אלא לוקחים אותם. כל התופעות האלה רק מחלישות את החברה הערבית".
"יכולים היו לרצוח ילדים"
בשנה שעברה, בדיקה שערך מרכז טאוב גילתה כי בקרב מדינות ה-OECD, שיעור הרצח בחברה הערבית נמוך רק מקולומביה ומקסיקו. במציאות כזו, לא פלא שבסקר בחברה הערבית שערכה תוכנית קונרד-אנדאואר שבמרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, 75.4% מהמשתתפים השיבו כי תחושת הביטחון האישי שלהם חלשה. שתי הסיבות העיקריות היו האלימות ביישובים (41.9%), והמלחמה המתמשכת (37.6%).
והנתונים לא משתמעים לשני פנים: בשנת 2021 נרצחו 126 בני אדם, ורק 38 מקרים פוענחו מאז. בחברה היהודית והערבית כאחד שרר זעזוע עמוק מהתופעה, שהביא לתוכנית ממשלתית בתקופת בנט-לפיד. לאחר מכן, בשנת 2022, היחידה זה שנים רבות שבה חלה ירידה כלשהי, נרצחו 111 בני אדם ופוענחו 25 מקרים. אלא שב-2023 זינק מספר הנרצחים ל-244, מה שהביא - לצד חילופי השלטון - לתחושה כי המדיניות הממשלתית היא לא לטפל בתופעה. מספר הפענוחים באותה שנה נשאר זהה לקודמתה - 25 בלבד. ב-2024 נרצחו 237, ופוענחו 35 מהמקרים. השנה עלול להישבר שיא, כשמספר הנרצחים עומד כאמור על 227, חודש וחצי לסיום 2025. ראש העיר לוד יאיר רביבו כינה זאת בסרקזם "תוכנית לדילול ערביי ישראל".
נדאל מסאעדה (35), שומר בית ספר "אלבוסתאן" בכפר יאסיף, נרצח בכניסה לבית ספר שבו עבד. רעולי פנים השליכו רימון ותוך שניות ירו לעבר השומר עשרות כדורים ורצחו אותו במקום.
מנאל מסאעדה, אחותו של נדאל, מתקשה לדבר על מה שקרה. "רצחו אותו מול ילדים, בתוך בית ספר, בזמן ששמר עליהם", היא אומרת. "זה כואב. בצהריים, בבוקר, ובערב - הפשע אין לו צורה כבר". לדבריה, "זה הכאיב לכל מי שאהב והכיר את נדאל, ולכל היישוב. הוא היה אדם מנומס שאוהב אנשים, התייחס אל הילדים בבית הספר כמו אב וחבר".
לדבריה, "הרצח שלו מראה עד כמה כולנו בסכנת חיים. הם היו יכולים גם לרצוח ילדים ואחרים. כשרוצחים בכניסה לבית ספר - זה מראה את חומרת המצב".
למנאל אין בכלל תקוות שהמשטרה תגיע לרוצחי אחיה. "זו מערכת שנכשלה בכל דבר", היא מסבירה. "אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפוליטיקה, אבל המערכת כשלה. אני חושבת שהממשלה יכולה לעשות הכל, אבל היא לא רוצה. זה זלזול, הגורמים האחראים נותנים אור ירוק לפשיעה. נדאל נרצח ונשארנו עם הכאב העמוק. עוד קשה לנו להיות בבית בלעדיו".
"כל החקירות הולכות למגרסה"
סמוך למסגד בעיר העתיקה בלוד, על-יד שוק ובתי ספר, עומדת פדאא שחאדה ומתארת מציאות כואבת: "זה מקום שבדרך כלל פעיל, אנשים מסתובבים פה - וקרה פה יותר מרצח". לדבריה, "היו אפילו מקרים שאנשים נפגעו מירי 'בטעות'. ולמרות שאנחנו קרובים לתחנת משטרה ואפילו לעיריית לוד, הזירות האלה לא מפוענחות. זה מקום מוזנח שאף אחד לא רואה, בתוך עיר מעורבת במרכז הארץ".
לפני כחודשיים נרצח תושב אבו סנאן מוחמד נאטור בעיר העתיקה בעכו, כשמכר פירות וירקות. תמונתו עדיין נמצאת שם, בבסטה, ועליה כתוב: "נרצח בדם קר". על-ידי השלט אומר עותמאן אבראהים: "תראה איך הוא דיבר בטיקטוק, אתה תבכה, אתה לא יכול. אתה אומר איזה ילד טוב".
לדבריו, "רציחות בחברה הערבית זה כבר נהיה טרנד, והמשטרה לא מתייחסת לזה. כל רצח וכל החקירות שיהיו הולכים למגרסה בלי התייחסות. אם זה היה במגזר היהודי, היינו רואים יחס וטיפול שונה".
הוא תוהה: "למה אצלנו לא ממגרים את זה? הם אומרים שהם רוצים שהשב"כ ייכנס לעניין, והם רק מדברים. בן גביר לא מתייחס בכלל ולא רואה שאנחנו כל כך סובלים. אני חושב שאולי בעזרת השם שלא יהיו יותר רציחות, אבל הרצח של הבחור מוחמד נאטור, זה הרג אותי ואת כל השוק פה, הוא אדם טוב. החקירה שלו, כל הניירות שהיו הלכו למגרסה, הם לא מתייחסים.
"אני רואה שאח שלו פה יושב, אבא שלו חולה מסכן, הוא היה גם צריך לתרום לאבא שלו כבד", מספר איברהים. "מה שאנחנו מבקשים זה שמשפחת הנרצח תדע מי רצח את בנה".
"החינוך - חשוב מאוד"
גם ביישוב ג'סר א-זרקא התרחשו רציחות במקום שעוברים בו אזרחים רבים. באחת הזירות הללו אנחנו פוגשים את חמאמה ג'ורבאןף שמיטבה לתאר: "יש כאן שני בתי ספר, בית קברות, מגרש כדורגל, אולם אירועים, תחנות אוטובוסים, ילדים והורים עוברים - וגם תחנת משטרה שרחוקה מרחק דקה נסיעה. לצערי, כשיורים גם במקומות כאלה, זה מראה עד כמה הם מסוגלים לעשות דברים יותר חמורים. היו כאלו שנפגעו בלי שהיה להם קשר בסכסוכים".
היא מוסיפה: "החינוך חשוב מאוד להרחקת הצעירים מהפשיעה. זה לא הכל באחריות המשטרה והמועצה המקומית, גם להורים יש חלק גדול. הם צריכים לחבק את בניהם ולהדריך אותם לכיוונים נכונים. כואב לי מאוד כשאני שומעת על רצח ביישוב. אני מתחילה לבכות. ליורים אני אומרת - הדרך שלכם סופה או הכלא או בית קברות".
ביישוב זלפה התרחש לפני כמה חודשים רצח כפול, שבו נרצחו תושב סאלם פלאח סביחאת ואנס מחאמיד מאום אל-פחם. הם נרצחו ליד כביש ראשי, ועד היום התיק לא פוענח. תושבים מקומיים אמרו כי "אין לפושעים גבול. ביום הרצח יכלו לרצוח עוד אנשים שעברו במקום, ומבחינתם גם אם רצחו אנשים לא קשורים זה לא יעניין אותם. היום הרוצחים מבצעים רציחות בכל מקום".
