בן 14 יוצא בלילה, שותה, הולך מכות, חוזר הביתה לישון - וההורים בכלל לא יודעים. בחופש הגדול לפני 7 באוקטובר היו אלו הכימיקלים שהתחילו להחליף את הגראס והחשיש. בחופש הגדול של שנת 2024 היה שקט מטעה, ובמשטרה מתריעים: הכול עלול להתפוצץ בחודשיים הקרובים.
משכרות שמוחקת עצמאות, דרך קטטות במעורבות נשק קר ועד מקרי אונס, תקיפות מיניות וסחיטות ברשת - השוטרים ממחלקי הנוער נפרסים בגינות, בפארקים, מחוץ למועדונים - ונשארים עמוק לתוך הלילה. בזמן שההורים ישנים, הם נכנסים לחופש הגדול, פוגשים את הילדים ומזהירים: "השעמום - סכנת חיים".
קורקינטים חשמליים ותרסיס פלפל. בני הנוער משוטטים ברחובות
(צילום: עידו ארז )
פקד אלי מטבייב הגיע מהמודיעין להיות קצין הנוער, רס"מ אלון פרידמן גדל כנער בגזרה והפך לבלש במחלק, רס"ר איזבל רוזנבלט התגייסה למשטרה כדי לעבוד עם ילדים, הבלש, רס"מ אנטון נובאק, מכיר את הקיוסקים שמוכרים סיגריות לקטינים, ופקד עמנואל אביב, קצין הנוער של יפו, עדיין חושב על האבא שהגיע לאסוף את בתו, יממה אחרי שהוכרזה נעדרת, ועברה אונס ברוטלי.
כשאתם ישנים, אלו האנשים שפוגשים את הילדים שלכם, כפי שלא הכרתם. "אף הורה לא חושב שהילד שלו עושה בגינה ציבורית, אבל הוא עושה״, הם מתארים את המורכבות. בבניין מוקד המתנדבים של משטרת ישראל בבת ים נמצא מחלק הנוער. "אנחנו לא רוצים שילד ייחשף לחוויה הפלילית – שלא ישמע קרקושי אזיקים, שלא יעבור ליד בגירים שבאים לחקירה בתחנה רגילה", הסביר הבלש פרידמן, "כל זה מצמצם את הסיכוי שיחזור".
קורקינט משופר, וגז פלפל בכיס
רגע אחרי שדיבר על החוויה המורכבת של נוער שמגיע לתחנה, נזכר פרידמן באתגר חדש-ישן שבו נתקלים השוטרים ברחובות. "יש את הילד הזה עם הקורקינטים המשופרים, לפני כמה ימים הוא ברח לי", סיפר. אותו ילד, בן 12, נתפס, קביל דוח - והוציאו לו את האוויר מהגלגלים. האבא אמר לבלש בטלפון: "הוא אמר שייסע רק במגרשים סגורים".
במהלך הסיור הלילי שאליו הצטרפנו, מטבייב נכנס למבנה סמוך – אולי הוחבאו בו סמים. "חלק מהשינוי שהנוער עבר והרבה לא חושבים עליו הוא דווקא הניידות – הקורקינטים, האופניים – הם בורחים ברגע, זזים ממקום למקום, מכירים עוד אנשים, נוצרים עוד חיכוכים. אחר כך אתה רואה ילד שנדקר ופונה לבית חולים. וההורים? תמיד בהלם: 'הילד שלי?'. כן – הילד שלך, והילדה שלך".
בגינה מוכרת ליד אחד מבתי הספר נשמעים טרנסים בפול ווליום וקצת צעקות של שמחה. ליד הנדנדה שלושה נערים, עוד כמה נערות כמה מטרים משם. החיפוש קצר – אצל כולם תרסיס פלפל, אחד עם שוקר חשמלי. "זה כבר סמל סטטוס. כל ילד צריך גז פלפל 'להגנה עצמית'. שפריץ בצחוק – ומתחילה קטטה. מה שיפסיק אותה זה משטרה, לא גז פלפל. השוקר? הם מזמינים את זה, משחקים, מתגרים - והסוף ידוע מראש. לפני כמה ימים היה פה שוד נוראי עם סכין יפנית של בחור שהלך ברחוב סתם ככה. החשוד? קטין".
"הכול צף דווקא בשבועיים האחרונים"
זה החופש הגדול השני של קצין הנוער מטבייב באזור. "אנחנו רואים הכול. את כל הסמים, ונדליזם, פריצות, הרבה אלכוהול, אלימות, וגם עבירות מין. אלה דברים שקורים בחופשים קצרים, אבל החופש הגדול מתעתע – בדרך כלל מתחיל רגוע, אבל אז הכול מתחיל לצוף בשבועיים האחרונים", הוא הסביר. "הלחץ לפגוש אחד את השני במסגרת וגם אווירת אס"ק, פשוטו כמשמעו, הם מנצלים את השבועיים האחרונים כדי 'להתפרק'".
10 צפייה בגלריה
"הנערים בורחים ברגע". בן 12 נתפס עם קורקינט משופר, האוויר הוצא מהגלגלים
(צילום: עידו ארז)
גם יפעת חסון, מפקדת מוקד 105 להגנה על ילדים ברשת של להב 433, מכירה את התופעה מקרוב. "בשבועיים האחרונים של הקיץ יש עליה. לקראת שנת הלימודים צפים הרבה חששות, מעבר לחששות פדגוגיים, יש מפגשים שהילדים רוצים להימנע מהם, מעין 'סגירות חשבונות', אנחנו מרגישים את זה", סיפרה.
במוקד 105 מנסים למפות כל חלקה ולהיות נוכחים בה. "גם המרחב ברשת הוא משטרתי. יש שם עבירות ייחודיות מסחיטה מינית, דרך התעללויות נפשיות. באחד ממשחקי המחשב הקמנו ממש תחנת משטרה וירטואלית, אפשר להגיש בה תלונה אמיתית, ההנגשה והנוכחות משחקות כאן תפקיד חשוב", הוסיפה חסון.
על הסחיטות המיניות ברשת, אמרה חסון כי מדובר בתופעה חוצה מגזרים ונפיצה. "למרות העצימות המשתנה, זה קורה בכל מגזר, בכל מקום ובכל גיל. ילד יחשוב שהוא מדבר עם נערה טובת מראה, ישלח תמונה חושפנית שלו, ורגע אחרי יקבל צילום מסך של הפרופיל של אמא שלו. יבקשו ממנו כסף 'או שהיא תקבל את התמונה ששלחת לי'". היא מדגישה: "קשה לתאר עד כמה המצוקה הזאת מסוכנת לילדים. זה אירוע מטלטל בכל גיל אבל ילדים חדירים יותר, יש להם שיקול דעת מועט יותר, אירוע כזה יכול גם להיגמר באסון".
מה עושים כשילד כזה מתקשר אליכם? מערבים הורים? זה חלק מהפחד.
"לגמרי, אבל כשיש מבוגר אחראי זה טוב יותר. לפעמים יש מורכבות בתא המשפחתי, כמו למשל במשפחות שמרניות, אז נערב אח. במקרים מסוימים נבין שאין ברירה ואנחנו מלווים אותו בעצמנו. אנחנו גם מדריכים אותם לפעמים איך להתמודד עם הסוחטים, שלרוב נמצאים בחו״ל ולכן לא חוששים מאימת הדין הישראלי".
10 צפייה בגלריה
פקד מטבייב. "ההורים? תמיד בהלם: 'הילד שלי?'. כן – הילד שלך, והילדה שלך"
(צילום: עידו ארז)
חופית פנחס, שמובילה צוות אזרחי של רווחה ובריאות שמטפלים בילד חידדה: "זה אירוע שלם שקורה ברגע, והוא מצריך סל טיפולים שלם. אנחנו מבינים מה הילד צריך, מלווים אותו. במקרים מסוימים אנחנו נותנים שישה מפגשים עם פסיכולוג כדי לנהל את החוויה הטראומטית. בלי בירוקרטיה, אין כלום, הכול מיידי". לדבריה, מדובר באירוע שיכול "למוטט עולם שלם של נער. גם חרם, שזו תופעה איומה שלא נעלמת. הילדים האלה רגישים, הם חיים בעידן רגיש עם טריטוריות מאיימות שהם לא מודעים אליהן".
פנחס שיתפה שהמקרה שהכי נגע בה דווקא לא היה "קלאסי". "ילדה שעברה התעללות חברתית איומה. האבא היה על הקו ואמר בקול מיואש: 'דווקא הייתה לי תחושה שאולי השנה זה לא יקרה לה'. זו טרגדיה גם להורים. לא יודעת אם מסוכן יותר ברשת מאשר בחוץ – אבל בטוח שלא פחות".
"עדיף לנקר באוטו מחוץ למועדון – ולא להגיע לחדר 4"
פקד אביב, קצין הנוער של יפו, סיפר על הגזרה המורכבת שעליה הוא אחראי. "יש פה הכול – מגזרים, זרים, וגם בני טובים קלאסיים, ממשפחות אמידות. הפער עצמו הוא מסוכן מאוד".
מה השתנה בנוער?
"הכול", השיב אביב, "איכות וכמות האירועים וגם המעורבות שלהם. במועדון פה באזור למשל יש ליין של נוער. מגיעים לשם אוטובוסים מפוצצים. אנחנו כמובן יושבים שם כל הלילה, והנהג מסתכל עלינו במבט של 'הצילו'. אנחנו עולים לאוטובוס – המושבים שבורים, מטונפים. זה עוד לפני שהתחיל הערב, אחרי 'תדלוק' קצר של אלכוהול בגינות או בבתים – כמעט אין מסיבה שלא נגמרת בקטטה".
מול אותם מראות הוא אמר: "עדיף לנקר באוטו מחוץ למועדון שהילדה מבלה בו – ולדעת שהיא תחזור בסוף הביתה בבטחה - ולא תסיים את הלילה בחדר 4" - החדר שבו מתבצעת בדיקה רפואית ומשפטית לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כחלק מתהליך איסוף ראיות.
אביב הסביר כי נערכים לחופש הגדול במשטרה כפי שנערכים לכל תקופה נפיצה: "מהרצאות בבתי ספר ועד עבודה יזומה באזורים שהיו בולטים בחופשים הקודמים״. גם בזמן שאנחנו מדברים איתו, הוא עסוק בקשר, בבלשים שלו, בתצפית על תחנת סמים חזקה שמנהל ומפעילים קטינים. ״השעמום כל כך מסוכן", אמר. "יש נערים שמסתובבים עם אקדחים, אז ההנחה הרווחת היא שהם תחת חסות של ארגוני פשיעה - אבל לא. יש נערים שהם מחוללי פשיעה עצמאיים, כמו כל עבריין רגיל".
טריפים, גז קצפות - והאשליה: "לי זה לא יקרה"
לפני כחודש, בן 15 קפץ מקומה עשירית בבניין מגורים בהרצליה ונחת על דוכן לוטו. בהמשך גילו שזה קרה כי "אכל טריפ רע". על הסמים שמציפים את הרחובות בחודשי הקיץ, אמר קצין הנוער: "אסיד למשל זה דבר שאני רואה פחות, אבל MDMA יש וזה מסוכן. זה יכול להיגמר גם בטרגדיות כאלה, זה לא תלוש וצריך להבין את זה״.
שאיפת גז קצפות ("גז צחוק"), הפכה ל"טרנד" פופולרי מאוד בשנים האחרונות בקרב בני נוער. זהו מוצר ביתי, תמים, שמיועד לייצור קצפות עבור עוגות וקינוחים, אבל יכול בקלות להפוך לכלי מסוכן, עם פוטנציאל לגרימת נזקים נוירולוגיים בלתי הפיכים, להתמכרות ואף למוות. "הנערים לוקחים את זה, שואפים את זה ואין עם מי לדבר. אנחנו מגיעים לגינות ורואים את זה על הרצפה", העיד אביב.
הוא הדגיש גם את הקושי באכיפה מול קטינים. "צריך לדעת להגן על זכויות חשוד, קל וחומר כשמדובר בקטין. יש כאלה שמבצעים עבירות מתחת לגיל שיפוט, אבל אנחנו יודעים להתנהל איתם. זה יכול להישאר להם ברקע, לבוא לרעתם בשירות בצבא. לבוגרים יותר לפעמים אנחנו נותנים טיפול מותנה, כמו 'על תנאי'".
מה אתם אומרים להורים לקראת החופש?
״קודם כל שאכן יש גם ילדים טובים, שלא עושים שטויות, אבל בעידן הזה קשה לדעת. כל הורה חייב לנקוט משנה זהירות. הכול מתחיל בטלפון - ולא תמיד הפרופיל באינסטגרם שההורה עוקב אחריו הוא זה שהילדה באמת משתמשת בו. צריך לנסות לייצר מסגרת, משימות - אבל מעל הכול: לא להגיד 'לי זה לא יקרה'. זה משפט שאמרו אנשים שקרו להם דברים קשים מאוד, שהחיים שלהם התהפכו ברגע. יש מקרים שעדיף להיות בדאגת יתר משאננות - זה אחד מהם".
את הסיור שלנו יחד הפסקנו באמצע הלילה. רס"מ נובאק, רס"מ פרידמן ופקד מטבייב המשיכו למשימות אחרות. הצוות של פקד אביב המשיך במשימה להוציא את הסמים מרחובות תל אביב, לרס"ר איזבל נשארו עוד הרבה חקירות ללילה, ואפילו שוטר התנועה שהתלווה אלינו המשיך לעבוד עוד כמה שעות, רדף אחרי קורקינטים.
פורסם לראשונה: 22:49, 03.07.25
