קיבוץ בארי נפרד הצהריים (יום שני) מיוסי שרעבי שנחטף מביתו בקיבוץ ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס, והושב לפני כשבועיים לישראל. 752 ימים לאחר שנחטף, מאות רבות ליוו אותו למנוחות בקיבוץ שבו התגורר. אחיו אלי, שהושב מהשבי לאחר 491 ימים, קרא עליו קדיש. אלמנתו נירה נשאה הספד קורע לב: "שנתיים שאני לא נושמת".
הלווייתו של יוסי שרעבי: "פאפו, אתה בבית"
(צילום: לע"מ)
בהלוויה, שנערכה בשעות הצהריים בקיבוץ בארי, נשאו דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג, רעייתו של יוסי נירה ובנותיו יובל ואופיר. אחריהם הספידו גם שורד השבי אופיר אנגל- בן זוגה של יובל, שהיה עם יוסי בשבי חמאס - וכן אחיו ואחיותיו: אסנת, אלי ושרון.
נירה שרעבי, אלמנתו של יוסי, פתחה את דבריה בקול שבור ובדמעות: "יוס, אני עומדת היום במקום שמתחיל מהסוף. שנתיים שאני לא נושמת. שנתיים שאני זועקת בתוך הלב פנימה ושואלת 'למה?'. כואבת אותך. כאב של מלאכים". היא סיפרה על החלום שנגדע ועל האהבה שחיברה ביניהם: "הכרתי אותך אחרי המון זמן שחיכיתי, וכשהגעת מייד ידעתי - זה זה. זה אתה. איש שיש בו את הכל. לא הצלחתי להבין איך יכול להיות אדם עם לב טוב כל כך. עם השנים הבנתי שאין בך צדדים נסתרים, רק עוד ועוד מהטוב הזה. נועדנו זה לזו".
בהמשך דיברה על השגרה שנעלמה מאז נחטף ועל הכאב המתמשך: "אני הולכת לישון לבד. מתעוררת לבד. מחפשת את כפות הידיים החמות שלך שיעטפו אותי. היית לנו מגן אנושי. לקחת על עצמך את כל מה שלא יכולתי. והיום אני לוקחת, ואתה חסר לי כל כך. כל שיר מזכיר לי אותך, אני נושמת אותך מהרגע שאני פוקחת עיניים, וכל הלילה. אני נאחזת בך, כמו תמיד, ויודעת שזה הרגע שצריכה להתחיל לשחרר".
נירה סיימה את דבריה בפנייה אישית לבנותיה ולזכר בעלה: "כשאני מסתכלת על שלושתן יחד, אני רואה בכולן אותך - כל אחת נושאת חלק ממך, וכולן יחד משלימות אותך שחסר לי כל כך. אני מבטיחה שאהיה פה תמיד עבור אמא שלך, שנחבק אותה גם בשבילך. אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה. כמו שתמיד אמרת - צריך להמשיך קדימה. תהא מנוחתך עדן, איש אהוב שלי. אוהבת לתמיד, בייב שלך".
אלי שרעבי סופד לאחיו יוסי ז"ל
(צילום: לע"מ)
אלי שרעבי: "הלב שלנו שבור אבל הראש מורם"
האח אלי קרא הספד קורע לב: "יוסי אחי, היום, אחרי יותר משנתיים של המתנה, של חרדה, של חוסר ודאות - אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית, באדמת בארי. זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום. של מקום לבכות". הוא תיאר את אחיו כדמות נדירה באופיה: "היית יותר מאח, היית עוגן. אדם של לב ענק, של מסירות שקטה, איש משפחה. אבא לשלוש בנות שתמיד היה שם, עם מילה טובה, עם חיוך, עם לב רחב. לא חיפשת כותרות, רק להיות טוב - והיית טוב, הכי טוב".
בהמשך שחזר את היום שבו נחרץ גורלו של יוסי ואת הדרך הארוכה מאז: "ביום הנורא ההוא, 7 באוקטובר, נחטפת מעולמך ומעולמם של אהוביך, ונלקחת לעזה. לצערנו עברו יותר משנתיים - שנתיים של מאבק הרואי של נירה, יובל, אופיר ואורן, של אמא, שרון, אסנת והילה, וכל המשפחה כולה. עם המון תמיכה של חברים, קהילת בארי ועם ישראל כולו. כי אהבה לא שוכחת, ומשפחה וחברים לעולם לא מוותרים".
אלי הוסיף: "היום אנחנו נפרדים, היום אנחנו אומרים לך תודה - על החיים שהובלת, על הדוגמה שהיית, על האהבה שהשארת בנו גם כשאתה לא פה. יוסי, אחי היקר, הלב שלנו שבור, אבל הראש מורם. כי זכית להיקבר פה, בארץ שאהבת, בלב הקהילה שלך, בין אנשים שלא שכחו. אנחנו נמשיך, בשמך, בזכרך, בדרכך. ונבטיח שנזכור, שנספר, ושנאהב - בדיוק כמו שאתה אהבת. יהי זכרך ברוך, אחי. נוח על משכבך בשלום".
"פאפו, סוף סוף חזרת הביתה"
יובל שרעבי, בתו הבכורה של יוסי, נשאה הספד קורע לב בדמעות: "פאפו שלי, אחרי שנתיים זו הפעם הראשונה שאני באמת מצליחה לנשום. אתה סוף סוף חזרת הביתה. לא בדרך שבה רציתי שתחזור אליי, אבל לפחות עכשיו תוכל לנוח ולהתחבר לשלווה שתמיד הייתה בך". היא סיפרה כי כתבה את ההספד מהמקום האהוב על אביה, תאילנד: "אני יושבת במלון בקוסמוי, מסתכלת על הנוף של הים, המקום האהוב עליך. במלון שאתה רצית, בטיול שאתה תכננת. רק מה שהכי כואב פאפו, זה שכל זה בלעדיך".
בהמשך דיברה על הקשר העמוק ביניהם ועל הדרך שבה היא ממשיכה ללכת בעקבותיו: "ב-14 בינואר, כשהודיעו שנרצחת, משהו בי מת איתך. ועדיין, כשאני מסתכלת במראה אני רואה אותך בי, אז אני לא אפרד ממך. עשיתי שנת שירות בדיוק כמו שדיברנו, במקום שאתה הכי אהבת - בים. אני עוד מעט מתגייסת, ובחלום שלי - אטייל בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד, כמו שאתה עשית. רק שהכול יהיה בלעדיך".
יובל סיימה את דבריה בפנייה לאביה: "אבא, אתה כל כך חסר לי. אני מקווה שאתה גאה בי על הדרך, כי זה כל מה שאני צריכה כדי להמשיך. אני מבטיחה לשמור על אמא, על אופיר ועל אורן, שלא יישארו לבד. נמשיך את הדרך הטהורה והאמיתית שלך בשבילך, נמשיך את מה שהשרשת בנו - כי בכולנו יש אותך. רק תבטיח לי דבר אחד - שתשמור עלינו ותלווה אותי לכל מקום שאלך, כי אני לא יכולה להמשיך בלעדיך. אני אוהבת אותך, אבא שלי".
"רוצה להגיד את המילה 'אבא' עוד פעם"
אופיר שרעבי, בתו האמצעית של יוסי, פתחה את דבריה בבכי: "כל כך קשה פה אבא, קשה לי, קשה לי, קשה לי. משהו בתוכי מת באותו היום. שנתיים שאני לא מראה את זה, הכל נשאר בפנים. הגוף לא מצליח להוציא. רציתי לבכות לך אבא, ולא עליך". היא סיפרה על הגעגוע הבלתי פוסק ועל הלילות שבהם חיכתה לשובו: "אני רוצה שתחזור אליי לחבק אותי, מחכה לי בסלון כל לילה ועד שאני חוזרת הביתה אתה לא הולך לישון. רק אז היית נועל את הדלת, רק אז רגוע. אבל אני לא ראיתי אותך חוזר הביתה, לא יכולתי להגיד לילה טוב".
בהספד תיארה את הכאב שאינו מרפה מאז החטיפה: "לא רציתי להאמין לזה אבא. לא רציתי להשלים ולקבל את זה שלא אראה אותך יותר. את החיוך שלך, את המבט שנותן ביטחון, את הרוגע ברגעים קשים. תמיד היית שם לתמוך ולהגיד את המילה הנכונה. כל כך הייתי רוצה להתעורר ולהגיד 'אבא, בוקר טוב'. אני חולמת על עוד חיבוק קטן, על עוד מבט שאומר לי שיהיה בסדר. איבדתי את זה, איבדתי אותך, ואף אחד לא יוכל לתפוס את מקומך".
היא הוסיפה: "אבא, אתה היית אדם כל כך טוב. תודה על 14 השנים הטובות בחיי, תודה על מי שאני בזכותך. לכל מקום שאלך אנציח אותך ואספר איזה בן אדם היית. אמשיך את החיים האלה למענך, ובדרך האדם שהיית. תמשיך לשמור עליי, על אמא, על יובל ועל אורן. תנוח סוף סוף בשקט, ואולי שם למעלה תפגוש את ליאן, נויה ויהל. אני אוהבת אותך אבא, ולנצח נחיה עם השבר העצום".
הדאגה לחבר של הבת בשבי: "משהו ממך יישאר בי"
שורד השבי אופיר אנגל, בן זוגה של יובל שרעבי, סיפר בדמעות על הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין יוסי בשבי: "יוסי, אני מתחיל לכתוב כמה דקות אחרי שנירה הודיעה לבנות שזיהו אותך. מהרגע שהודיעו שנהרגת, אני לא מסוגל לדבר עליך ולהגיד מי היית בשבילי באמת. בחודשיים שהיינו ביחד, סגורים בחדר קטן, רעבים ומפחדים - דאגת לי. חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו שם כדי שנהיה פחות רעבים. דיברת על הים, כמה אתה מתגעגע אליו, כמה אתה רוצה כבר לחזור ולגלוש. השיחות האלה, גם בתוך האימה, היו מלאות באהבה ובדאגה שלך אליהן".
בהמשך אמר: "אני כל כך מצטער על המילים שלא קראתי, על המכתב שכתבת ולא הספקתי לראות. אני רואה את נירה, את יובי, את אופיר ואת אורן - הן נלחמו עליך כמו לביאות, ולא ויתרו לרגע. אתה חסר, יוסי. מאז שחזרתי לא הפסקתי לקוות שתשוב גם אתה. אני חושב עליך כל הזמן - על השקט שלך, על הטוב שהיה בך, על הדרך שבה הצלחת להחזיק את כולנו שם בעזה גם כשכבר לא היה כוח. אחרי 700 ימים של המתנה שורפת סגרנו מעגל. יוסי, משהו ממך תמיד יישאר בי".
האח שרון לא הצליח לעצור את הדמעות
שרון שרעבי, אחיו של יוסי, ניסה לשאת את דבריו אך נשבר באמצע ולא הצליח להמשיך לקרוא את ההספד עד סופו. בקול חנוק הוא אמר: "יוסי אחי האהוב, עדיין לא מעכל את הרגע הזה שבו אנו עומדים ומספידים אותך. נקטפת מאיתנו באכזריות נוראה על ידי מרצחים ואויבי האנושות כולה. שילמת חיים בייסורים של שנתיים עד לרגע הזה שבו אתה מובא למנוחת עולמים". הוא הוסיף כי דמותו של אחיו נותרה סמל לאור וטוב גם ברגעים הקשים ביותר: "היית אדם של חסד, שלא ביקש לעצמו דבר. פתחת דלת לכל עובר אורח ונתת לו מליבך בכתף תומכת לעת צרה. מעשיך וכל נתיבותיך תמיד היו שלום".
ברגעים שבהם התקשה לדבר, קולו נשבר כשהתנצל בפני אחיו: "נלחמנו עליך אחי, כולנו נלחמנו. לא כדי להחזיר אותך בתכריכים, אלא כדי שתחזור על הרגליים - לאמא, לנירה, ליובל, לאופיר ולאורן, אלינו למשפחה, לקהילה. נתת לנו כל כך הרבה, ולא הצלחנו להחזיר לך אפילו מעט. סליחה אחי". הוא סיים בתפילה: "הקדוש ברוך הוא יקום דמך ויביא גאולה ונחמה שלמה לכל משפחות החטופים והחללים, ולעם ישראל כולו. יהי זכרך אחי יוסף בן חנה הקדוש, ברוך ונצור לעד".
הרצוג ביקש סליחה: "לקח יותר מדי זמן להשיבו"
נשיא המדינה יצחק הרצוג היה הראשון לשאת דברים ואמר: "יוסי היקר והאהוב, אנחנו מלווים אותך היום למנוחת עולמים, סוף-סוף - למנוחת עולמים. באדמה שכה אהבת, בנוף מולדתך. לא זכיתי להכיר אותך, יוסי, אבל מנירה היקרה, מהאחים הגיבורים שלך, מהמשפחה ומחברי בארי, שמעתי שוב ושוב איזו דמות מופלאה איבדנו. בעל לב חם ורחב, אבא נהדר, בן זוג אוהב, אח קרוב ומסור, חבר אמת, מענטש".
בהמשך אמר הנשיא: "במעמד הכואב והמייסר הזה, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני מבקש - ממך יוסי, מכם משפחת שרעבי ומקיבוץ בארי כולו - סליחה ומחילה. סליחה יוסי שלא הצלנו אותך ושלא השבנו אותך קודם. סליחה שלא הצלחנו להגן עליכם באותו יום ארור. סליחה שלא עמדנו כאן לצידכם - אל מול מפלצות האדם. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן להשיב את יוסי לנוף מולדתו".
הרצוג שיבח את משפחת שרעבי ואת חברי קיבוץ בארי על עמידתם האיתנה ואמר: "הקהילה שלכם היא מגדלור של ממש עבור כולנו. משפחת שרעבי מלמדת אותנו שיעור גדול - מה זה להיות ביחד, מה זה להיות אחים ואחיות באמת. האור הטוב של יוסי, הגבורה והאצילות שבו, החום והמתיקות - יישארו איתנו תמיד".
האיש שהפך לדמות אהובה בבארי נרצח בשבי
יוסי נחטף מביתו יחד עם אחיו אלי ועם אופיר אנגל - בן זוגה של בתו יובל. אלי שוחרר בעסקה הקודמת ואופיר שוחרר בעסקת החטופים לאחר 54 ימים בשבי. ביום ה-97 לחטיפה, ב-10 בינואר אשתקד, עודכנה משפחתו כי יוסי נרצח בשבי. הוא הותיר אחריו את רעייתו נירה ושלוש בנותיו - יובל, אופיר ואורן. באותה מתקפת טרור נרצחו גם אחייניותיו נויה ויהל, בנותיו של אלי, וגיסתו ליאן.
אחיו אלי מסר לאחר השבת אחיו לפני כשבועיים: "אתמול בלילה המעגל שלי נסגר. אחרי שאלון אהל, שאיתו הייתי בשבי, חזר הביתה - גם יוסי חזר לקבורה ראויה במדינת ישראל. תודה על ההודעות החמות והתמיכה האינסופית שאני מקבל מהעם המדהים הזה, ולכל מי שתמך לאורך כל הדרך וגרם לזה לקרות סוף סוף. לא נעצור עד שכל החללים יוחזרו הביתה".
לפי הערכת צה"ל, יוסי נהרג כשהבניין שבו הוחזק ברצועת עזה התמוטט בעקבות תקיפה אווירית סמוכה. באותו מקום הוחזקו גם איתי סבירסקי מבארי, שנרצח בידי חמאס כמה ימים לאחר מכן, ונועה ארגמני - שנחטפה ממסיבת הנובה וחולצה בהמשך בחיים ממחנה נוסייראת.
