20 איש, בני משפחה מורחבת וחברים, חגגו את שמחת תורה ב-6 באוקטובר 2023 בביתם של סילביה ולואיס קוניו בניר עוז. פחות מחצי יממה לאחר מכן, במהלך טבח 7 באוקטובר, נחטפו שמונה מהחוגגים לרצועת עזה, וכיום עדיין נותרו שם שניים מבניהם של סילביה ולואיס: דוד ואריאל. בפתח ועידת הנשים של המדינה של ynet ו"ידיעות אחרונות" שוחחה קוניו עם רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, והסבירה לה מהיכן היא שואבת את הכוחות להתמודד עם המציאות שניחתה על המשפחה. צפו בריאיון:
מיכל הרצוג וסילביה קוניו בוועידת הנשים של המדינה
הרצוג: נשים הן חלק מהותי מהחברה הישראלית, ובמיוחד בשנה וחצי או כבר יותר האחרונות. הן הוכיחו את עצמן בכוחות שלהן, בלחימה בטיפול ובעורף, אבל את מבחינתי אמא לביאה. אני מרגישה שזו זכות לדבר איתך. ספרי לי קודם כל, את ובעלך הגעתם לניר עוז כשהייתם אנשים צעירים, לפני 37 שנים?
קוניו: "כן. לניר עוז הגענו ב-19 בינואר 1988, עם הבן לוקאס, אז בן 3 כמעט".
הרצוג: ידעתם שזה יישוב על הגבול.
קוניו: "נכון. אבל אני לא חשבתי על הגבולות".
הרצוג: סיפרת לי שהיה לך חלום שחזר על עצמו בהתחלה.
קוניו: "הבן הבכור גר איתי כל הזמן במשך שלוש שנים, יום ולילה. וכשהגענו לקיבוץ הוא עבר לבית ילדים ואני התחלתי לחלום, במשך פחות או יותר חודשיים, שנכנסים מחבלים לבית הילדים והורגים אותם. ואז הבן שלי התרגל למציאות והחלום נגמר".
הרצוג: אתם משפחה מאוד לא מובנת מאליה, כי כל ארבעת בנייך נשארו על ידכם בניר עוז.
קוניו: "זה אומר שאנחנו משפחה שכל הזמן ביחד, עד היום. מלוכדת".
הרצוג: וכך הייתם גם בערב החג, ב-6 באוקטובר. כולם באו להתארח?
קוניו: "היו ארבעת הילדים עם המשפחות והיו לנו גם אורחים. האחות של כלתי שרון עם האחיינית שלה, ואמא של בעלי שגם גרה בקיבוץ. אז היינו 20 איש בבית. ואז הגיע השביעי ונשארנו 12".
הרצוג: שלושה בני משפחה נחטפו. שרון אשתו של דוד חזרה עם הבנות, עם אמה ויולי, אחרי 52 יום. אמה הייתה שם עשרה ימים לבד. היא דיברה על זה אחר כך?
קוניו: "היא דיברה עם אמא שלה ועם הפסיכולוגית על מה שהיא עברה שם".
2 צפייה בגלריה
ארכיון. קוניו עם תמונת דוד ואריאל בעצרת להחזרת החטופים בכרמי גת
(צילום: תומר שונם הלוי)
הרצוג: הנה התמונות של שני בניך, דוד ואריאל, שעדיין שם. אנחנו כאן לזעוק יחד, ואני כאן גם כדי להביע את ההתפעלות העצומה מיכולת העמידה שלך ושל עוד אימהות. מאיפה הכוח הזה? מאיפה האמונה?
קוניו: "קודם כל בשבילם. אני חייבת להיות חזקה בשביל לקבל אותם. וגם מהעם, מהמשפחה, מהחברים שלי. אין יום שלא שולחים לי הודעה, או שאני פוגשת אנשים שנותנים לי את הכוח שהם חוזרים, בריאים ושלמים".
הרצוג: עכשיו הקהילה של ניר עוז נמצאת בכרמי גת. ספרי לי קצת על הקהילה.
קוניו: "הקהילה מאוד תומכת ומנסה לעזור. לא נפגשים כל יום כי הם מפוזרים, אבל אני פוגשת בכיכר שלנו כל יום. הקהילה מפורקת עד שהם לא חוזרים. כי זה שני ילדים בני קיבוץ".
הרצוג: ושוב אני חוזרת לכוחות שלך, של המשפחות, של שרון שמייחלת, של ארבל שמחכה לארי.
קוניו: "ארבל חזקה ומדהימה".
הרצוג: קיבלתם אותה בחזרה אחרי הרבה מאוד ימים. יותר מדי ימים. ואנחנו מחכות ביחד. אני רוצה להודות לך כי בעיניי את מסמלת את הכוח של נשים במדינה הזאת - אימהות שעושות הכול בשביל הילדים שלהן והן גם הקול של החברה הישראלית כולה. את הקול של המשפחה שלך, של הקהילה שלך, של החברה כולה, שקורא להם לחזור הביתה. ואולי, אנחנו יודעות לפעמים ששומעים אותנו, אולי הם ישמעו עכשיו את הקול שלך. מה את רוצה להגיד להם עכשיו?
קוניו: "דודצ'ון – כך אני קוראת לדוד שלי - ואריאל, אריאליטו שלי, פפיטו שלי, אני אוהבת אתכם. תהיו חזקים. אנחנו עושים הכול, כל מה שאפשר לעשות בשביל להחזיר אתכם. תהיו חזקים ואנחנו נחכה לכם. אני אוהבת אתכם".
