העצרת הממלכתית לפתיחת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה של מכון "משואה" שבתל יצחק התקיימה הערב (יום רביעי) בהשתתפות ח"כ גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי) ומפקד חיל האוויר תומר בר.
איזנקוט ובר בעצרת
(צילום: משואה - המכון הבינלאומי ללימודי השואה)
ח"כ איזנקוט אמר בנאומו כי "תקומת ישראל היא חזרת העם היהודי לארצו והקמת מדינה יהודית כבית הלאומי בארץ ישראל, ומבוססת על זכות היסטורית לחיי חירות וביטחון - וחובה, להבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח מגילת העצמאות. בבוקר 7 באוקטובר 2023 קמו תושבי ישראל למציאות שקשה היה להעלות על הדעת. חמאס פתח בהתקפת פתע רצחנית ובתוך פחות משעה היו אלפי מחבלים בעומק יישובי עוטף עזה: בקיבוצים ובערים, בתוך מחנות צה"ל. בין עשרות אלפי התושבים שהסתתרו בממ"דים, היו גם מאות שורדי שואה.
"אותם ניצולים, ששרדו את האסון הכבד ביותר שפקד את עמנו - זכו לראות כיצד רק שלוש שנים לאחריו הוקמה מדינת ישראל, ועליה מגן הצבא החזק ביותר במזרח התיכון: צבא ההגנה לישראל, שייעודו להגן על המדינה, להבטיח את קיומה ולנצח בכל מלחמה. בבוקר 7 באוקטובר, קרסו ההרתעה הישראלית, העליונות המודיעינית וכל שכבות ההגנה בעוטף עזה. מה שעמד לזכות מדינת ישראל היו הסולידריות והערבות ההדדית: של לוחמים בקו המגע, של כיתות הכוננות, ובהן כיתת הכוננות של קיבוץ רעים שלחמה בגבורה, אזרחים ולוחמים שחתרו למגע כדי להציל אחים ואחיות בשעת צרה. בהם לוחם סיירת צנחנים בחופשה, גיא שמחי ז"ל שלחם בגבורה בידיים חשופות והציל רבים מחבריו".
איזנקוט סיפר כי "לאזעקה ב-6:29 בבוקר שמחת תורה התעוררו בקיבוץ רעים גם גרטה ואשר צימבליסטה (צימבה). גרטה בת ה-93, שעברה את השואה כילדה בת תשע בבריחה מבלגיה לצרפת, ובמסע ארוך וקשה חזרה לבלגיה, עם הוריה ואחותה דורה. בעיירה שבה הסתתרו הופרדו הבנות מהוריהן, במטרה ש'אם יתפסו אותנו, אתן לפחות תינצלו'. אימה נפטרה ממחלה, האב ושתי הבנות שרדו. גרטה הצטרפה לתנועת נוער ציונית, עלתה לארץ והגיעה לגרעין רעים. צימבה וגרטה הקימו משפחה לתפארת. בבוקר 7 באוקטובר הן שהו יחד במרחב המוגן בביתם.
שוחחתי עם גרטה השבוע, וכך היא תיארה את התחושות: 'הפכתי לגוש אבן, לא האמנתי שדבר כזה יתרחש בסוף חיי. היה לי קשה מאוד לתפוס את עומק הרוע האנושי. 80 שנים אחרי השואה הנוראה, במדינת ישראל, עם צבא ההגנה לישראל - ואותה תחושה של חוסר אונים מול הרוע'. כרמטכ"ל, הייתה לי הזכות להוביל את מצעד החיים בפולין, מאושוויץ לבירקנאו. יחד איתי צעד אז מפקד ולוחם עז-נפש, אלוף-משנה רועי לוי שנפצע קשה בפיקוד על גדס"ר גולני במבצע 'צוק איתן'. רועי השתקם מהפציעה וחזר לפקד על יחידת אגוז. בשנת ה-70 לישראל בחרתי בו להשיא משואה כמי שסימל בעיניי חוליה חזקה בתקומת ישראל, יהודי שנולד בארה"ב, עלה עם הוריו לארץ ושירת ביחידות החוד של צה"ל עד לפיקוד בכיר.
"בבוקר 7 באוקטובר נפרד רועי מרעייתו יעל וילדיו בשבי ציון שבצפון, ונסע להגן על תושבי העוטף. רועי נהרג בקיבוץ רעים בקרב עם מחבלים, והותיר אחריו אישה וחמישה ילדים. הוא מסמל בעיניי דור של מפקדים וחיילים, בסדיר ומילואים, אוהבי הארץ ולוחמים עזי נפש - שבמותם ציוו לנו את החיים תקוותי, שנהיה ראויים להקרבה הענקית".
איזנקוט קרא לאחדות, בצל התמשכות המלחמה: "זה 565 ימים אנו מצויים במלחמה רב זירתית מתמשכת, כאשר 59 מאחינו ואחיותינו מוחזקים כבר למעלה משנה וחצי במנהרות ברצועת עזה ועלינו להשיבם בהקדם כמחויבות עליונה, למען החוסן הלאומי והדורות הבאים. צה"ל ושירותי הביטחון הוכיחו כושר התאוששות מופלא, שיכול להתרחש רק בצבא עם ממלכתי, מחויב ומקצועי - אולם לצערי - אנו מצויים גם במשבר לאומי פנימי עמוק, עם סכנות ואיומים חיצוניים ופנימיים על מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.
"רק אם נשכיל שוב לחזק את הסולידריות, נקרא גם לאחינו ואחיותינו החרדים ולכל צעיר וצעירה, לממש את הערבות ההדדית והמחויבות להגנת המדינה - נצליח במשימת הביטחון להבטת ארגון חמאס, חיזבאללה ומניעת גרעין איראן, ולעמוד מלוכדים מול כל אתגר, לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, לדרוש ממשלה ראויה ויעילה המחויבת לאזרחים, כנסת עצמאית וחזקה, ומערכת משפט עצמאית ואיתנה. רק אם נשכיל לשנות את סדר היום הלאומי, עם כלכלה צומחת ומחיקת חרפת העוני בישראל, תוך טיפוח החינוך הממלכתי וחיזוק אמון הציבור במוסדות המדינה - נוכל להבטיח את העתיד המשותף במדינת ישראל, לעמוד איתן מאחורי ההבטחה 'לעולם לא עוד' ולבנות חברת מופת שמשמשת מקור גאווה לעם היהודי ואבן שואבת ליהודי העולם".
האלוף בר נאם: "מדי שנה ביום הזה אנחנו מביטים ביגון ובכאב אל עברנו, אל האפלה הגדולה שידע עמנו בנוראות השואה. מדי שנה, כשאנו מרימים את ראשינו וצופים אל עבר העתיד שלנו במדינת ישראל, ליבנו נמלא בתחושת תקווה, ואין מתאימות יותר משתי המילים שנבחרו לעצרת הממלכתית כאן במכון משואה: מאפלה לתקווה".
בר ציטט משירה של לאה גולדברג, "לאחותי הקטנה": "וְאוּלַי לָךְ סֵפֶר וְהַגָּד, כִּי נִשְׁבַּעְנוּ לְשַׁחְרֵר אֶת הָאָרֶץ מַרְשָׁע וְדָם. כִּי לְבֵּנוּ כָּבֵד, אַךְ תָּמִיד הַאֲמָנוּ כִּי נָשִׁיב לָעוֹלָם אֶת צְחוֹקוֹ שֶׁל אִדָם". הוא פנה לשורדי ושורדות השואה: "אכן, אתם הוכחתם בזכות עַמַל כפיכם שפה 'בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות', ובכך השבתם לעולם את צחוקו של אדם. אתם מהווים עבורנו מקור להשראה בגבורתכם ובבחירתכם בחיים".
עוד אמר מפקד חיל האוויר כי "המלחמה עדיין לא תמה. חיל האוויר פועל בכל הזירות, בחופש פעולה מלא, וחותר למימוש כל יעדי המלחמה. נמשיך להיות ממוקדי מטרה, נשמור על צלילות הדעת, על מוסר הלחימה, ועל האמון בצה"ל ובמפקדיו. נמשיך לפעול ברוח השליחות שמובילה אותנו כבר 77 שנות עצמאות". בר התייחס גם לחטופים, והדגיש: "ביום הזה איננו שוכחים את מחויבותנו לחטופים ולחטופות, המוחזקים במנהרות בידי מפלצות חמאס. זוהי מחויבות ראשונה במעלה, שבאה לידי ביטוי בכל מהלך צבאי ברצועת עזה ובזירות המלחמה כולן".
בדומה לנאומו בטקס בשנה שעברה, בר הדגיש כי "ציון יום השואה בעת הזו, שנה וחצי מאז שיצאנו בעל כורחנו למלחמת 'חרבות ברזל', מסמל ומחזק את נחיצותו של צבא חזק, כשיר ומוכן". הוא הוסיף: "צה"ל, שכשל בהגנה על אזרחי המדינה בבוקרו של 7 באוקטובר, נטל על עצמו את האחריות. תחקרנו והפקנו את הלקחים. אנו עסוקים במימושם עד תום ופועלים מתוך אמונה בצדקת הדרך - למען השמירה על עצמאותנו במדינת ישראל, ולזכר הנופלים והנופלות, עזי הנפש, שבמותם ציוו לנו את החיים".
מפקד חיל האוויר סיכם את נאומו: "נלמד מכם שורדי השואה, בוני הארץ, על העוז והיוזמה, על יצירת יש מאין ועל יכולתו של האדם לאסוף את רסיסי השברים ולהתחיל הכול מבראשית. בשם כלל חיילי צה"ל ומפקדיו, ולזכר ששת המיליונים מבני עמנו, שנספו בשואה -אני מתחייב שלא נשכח את מנגנון ההשמדה המתוכנן הזוועתי של הנאצים ובני בריתם, את פשעיהם הנוראיים נגד האנושות את שעשו לאחינו ואחיותינו במחנות העבודה והמוות, בבורות ההריגה, בגיטאות, ברחובות, בבתים, ובכל מקום אליו הגיעה ידם חסרת הרחמים.
"מסיימת לאה גולדברג את שירה - 'הַקְרְב יגַמר ונצא מן הבית, עַל וּבְעָה נַעֲלָה וְנָשְׁקִיף אֶל הַגַיְא, וְנִרְאֶה אֶת הַיָּם הַמַכְחִיל עַד אַפְסִים, מה יִשְׂמַח הָאָדָם בְּרָאשית חדש מאי!'. לצד הכאב נמצא בנו תעצומות נפש להביט אל המחר בתקווה להמשך שנשוג וצמיחת. יהי זכרם של הנספים בשואה נצור ושמור בליבנו לעד".
לעצרת, שאותה הנחה השחקן ששון גבאי, הגיע גם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. אייל אשל אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנפלה ב-7 באוקטובר, הדליק בטקס את "משואת התקומה".
"זיכרון בסלון" בכיכר החטופים
בכיכר החטופים בתל אביב התקיים אירוע "זיכרון בסלון" בהשתתפות בני משפחות ואלפי אזרחים.
6 צפייה בגלריה
שורדת השואה עליזה לנדאו, ענת אנגרסט וקובי אהל. "אפשר להחזיר אותם - אבל בוחרים שלא"
(צילום: שאול גולן )
שורדת השואה עליזה לנדאו שיתפה בסיפורה האישי כפעוטה וילדה בפולין. משפחתה התחבאה אצל איכרים ושרדה רעב כבד. לנדאו סיפרה על אחד מימי ההולדת שלה: "העוגה שלי הייתה פרוסת לחם עבה, בעובי של 4-5 פרוסות, והיא הייתה מונחת על צלחת יפה, מפה רקומה. ובעיניי זו הייתה עוגת יום ההולדת הטובה ביותר שיכולתי לחלום עליה". לצד עליזה בפאנל השתתפו קובי אהל וענת אנגרסט, ההורים של החטופים אלון ומתן בהתאמה, ושניהם נצר לשורדי שואה.
"סבא שלי ניצול אושוויץ, וסבתא שלי חיה במהלך המלחמה בבית של נוצרים, בעצם בזהות בדויה", שיתף אהל והשווה את המצב למצבו של בנו: "ואנחנו בעצם כרגע נמצאים בסיטואציה של חטופים בעזה, כאשר מדברים על אין אוכל, על התעללות. והיום זה קורה. אלון מתעורר בלילה בצרחות על בסיס האירוע שהוא עבר במיגונית ב-7 באוקטובר. ואני זוכר את הסיפורים של סבתא שלי. סבא שלי היה מתעורר כל החיים שלו צורח בלילות ממה שהוא עבר באושוויץ ובכל תקופת המלחמה."
ענת אנגרסט, דור שני לשואה, ציינה את ההבדל בין תקופת השואה לימינו: "המסגור של האירוע הוא שונה, כי אחרי השואה בעצם קמה המדינה. והיום אותם תיאורים קרו על אדמת מדינת ישראל. הקמנו את המדינה הזו כדי להגן עלינו, אז היא לא הגנה עלינו ב-7 באוקטובר והיא לא מגינה עלינו כל יום שיש לנו שם עוד אזרחים בעזה, שכנראה אפשר להחזיר אותם אבל בוחרים שלא". בפאנל השתתף גם עברי לידר, בן לניצולת שואה.
במקביל, בטקס יום השואה בקריית ביאליק, סבו של מתן, מרדכי אנגרסט, הדליק את "משואת ההתנגדות היהודית" כשהוא מלוּה בנכדו – אחיו הצעיר של מתן.
