שורדת השבי נעמה לוי, ששוחררה בעסקת החטופים האחרונה, תיארה הערב (שבת) בנאומה בעצרת בכיכר החטופים, באופן מצמרר, את תנאי השבי הקשים והפחד מההפצצות. "כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי, גם ברגע זה יש חטופים שרועדים מפחד", שחזרה בנאומה, וקראה לעסקה מיידית. עינב צנגאוקר התייחסה בנאומה לעדויות על מצבו הקשה של בנה מתן בשבי, וסיפרה בדמעות: "הוא לבד, מרגיש ששכחו אותו". ynet העביר את העצרת בשידור ישיר.
נעמה לוי: "הקיר לא התמוטט - זה הציל את חיי"
(צילום: מטה משפחות החטופים)
לוי, ששוחררה מהשבי אחרי 477 ימים, אמרה בנאומה: "במהלך התקופה הנוראה והבלתי נתפסת הזאת סיפרו לנו ששכחו אותנו, אבל אני לא האמנתי. ידעתי שנלחמים עליי, כי במוצאי שבתות, כשהרשו לי לראות טלוויזיה - ראיתי אתכם. בכיכר הזאת. שם, בשבי, ראיתי אלפים עומדים כאן עטופים בדגלים, צועקים, שרים, מחזיקים בתמונות חטופים, גם שלי. גרמתם לי להרגיש שאני לא נשכחתי".
נעמה לוי שחזרה את הרגעים הקשים בתחילת השבי, כשנשארה לבדה עם שומריה: "הייתי לבד. רק אני והשומרים שלי. במנוסה מתמדת, בפחד מוות. לפעמים ימים שלמים בלי אוכל, ומעט מים". באחד הרגעים, היא נזכרה: "לא נשאר לי כלום. אפילו לא מים. למזלי, התחיל לרדת גשם. השובים שלי הניחו סיר מחוץ לבית שבו הוחזקתי, והגשם מילא אותו. שתיתי ממי הגשמים האלו, שהספיקו גם לסיר אורז - וזה מה שהחזיק אותי". אך לדבריה, הגשם לא היה הדבר המפחיד ביותר: "יותר מהכול הפחידו אותי ההפצצות".
היא תיארה את הרגעים המצמררים שחוותה בעזה תחת אש: "הן באות במפתיע, בהתחלה שומעים את השריקות, מתפללים שזה לא ייפול עלינו, ואחר כך - הפיצוצים, רעש בעוצמות שמשתק את הגוף, והאדמה שרועדת". לדבריה, כל הפצצה הורגשה כמו רגע הסיום: "כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי שם". היא חשפה שבאחת ההפצצות קרס חלק מהבית שבו הוחזקה - "למזלי, הקיר שעליו נשענתי לא התמוטט, וזה מה שהציל את חיי".
לוי ביקשה להזכיר כי המציאות ממנה ניצלה, עדיין נמשכת עבור רבים אחרים: "גם עכשיו, ברגע זה ממש, יש חטופים ששומעים את אותן שריקות ופיצוצים - ורועדים מפחד. אין להם לאן לברוח, רק להתפלל ולהיצמד לקירות בתחושת חוסר אונים נוראית". היא הוסיפה: "אני עומדת כאן הערב, חופשיה, בזכות המאבק המתמשך של כולכם. אבל הלב שלי לא שלם. כי עד שהחטוף האחרון לא יחזור - גם אני לא באמת חזרתי, לא באמת נוכל להשתקם. כי אין ניצחון בלי השבת כל החטופים!".
עינב צנגאוקר דומעת בנאום: "נתניהו, איך אתה ישן בלילה?"
(צילום: מטה משפחות החטופים)
עינב צנגאוקר סיפרה בדמעות: "מתן לא אוכל ומדבר"
עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן, חשפה בנאומה בעצרת את התחושות הקשות בעקבות העדויות החדשות שקיבלה על מצבו של בנה: "ביום שני, אחרי שקיבלתי את תמונת המודיעין על מתן שלי, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. קרסתי. לא הצלחתי לאכול במשך יממה שלמה, נאבקתי בשביל לנשום".
היא תיארה את התנאים הקשים בהם מוחזק: "יושב בפינה ליד שולחן עץ שבמנהרה, לא מסוגל לאכול בגלל התכווצויות בבטן, הוא כמעט שלא מדבר מהדיכאון, מתקשה להחזיק כוס מים בגלל מחלת ניוון שרירים". לדבריה, "יום אחרי יום הוא שומע את ההפצצות, המנהרה רועדת, אולי קורסת - והוא לבד, מרגיש ששכחו אותו".
בפנייה ישירה לראש הממשלה, תקפה צנגאוקר את ההחלטות המדיניות וצעקה: "איך אתה הולך לישון בלילה, בידיעה שאתה מפקיר 58 חטופים ומתעמר במשפחות שלהם? פירקת מדינה שלמה עבור מה? כיסא מרופד? אתה קורע אותנו". היא קראה לסיים את הלחימה ולקדם עסקה, והפנתה קריאה ישירה לבנה: "אפשר להחזיר את כולם בעסקה בתמורה לסיום המלחמה! מתן אהוב שלי, אמא תלחם עד שתחזור. אנחנו לא עוצרות ולא מאטות – עד שתחזור".
"לא יכול להרשות לעצמי לשתוק יותר!"
לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיו שנחטפו מכפר עזה, פתח את דבריו בווידוי כואב: "לא רציתי לעלות ולדבר כאן הערב. חששתי. פחדתי. אולי גם לי יקראו 'מטורלל'? אולי גם עלי יגידו שאני שטוף מוח?". עם זאת, הוא הדגיש: "שני האחים שלי, שניהם לא כאן - ואני לא יכול להרשות לעצמי לשתוק יותר!".
ברמן הדף את הביקורת נגד המשפחות: "אנחנו? אנחנו לא נגד. אנחנו הכי בעד! בעד שהאחים שלנו יחזרו, בעד הנהגה שתיקח החלטה אמיצה, בעד עסקה כוללת". בפנייה ישירה לראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "עסקה או מלחמה. הצלת חיים או הפקרה". לדבריו, "אין ניצחון ללא החזרת החטופים. אני מאמין שזיוי וגלי יחזרו. אני מבטיח לכם - לא נשתוק ולא נפסיק לקוות".
"בת 16 שנאבקת כדי שלאבא יהיה קבר. באיזה עולם זה הגיוני?"
נירה שרעבי, אלמנתו של החלל החטוף יוסי, אמרה בנאומה בעצרת: "כולם בפעימה אחת זה הצלת נפשות של כל מי ששורדים בשבי זמן רב כל כך, בגבורה ובאומץ אינסופיים, שנייה אחר שנייה. כולם בפעימה אחת זה מתן כבוד אחרון והכרחי למי שנרצחו. כולם בפעימה אחת זה להחזיר את עצמנו אלינו. כולם בפעימה אחת זה להחזיר נשימה לריאות. כולם בפעימה אחת זה לאפשר למשפחות להתחיל שיקום מתוך התהום. כולם בפעימה אחת זה אני, יובל, אופיר ואורן - בוחרות מה יהיה כתוב על המצבה של יוסי האהוב, מניחות פרח, ויודעות שאפשר להתחיל לנסות ולקום".
היא הוסיפה: "הלב שלי נשבר שוב ושוב כשאני מסתכלת על הבנות שלי, שצריכות כל כך את סגירת המעגל הזו, אחרי כל מה שעברו, והמדינה שלנו לא מאפשרת להן אותה". לדבריה, "אני כל כך רוצה לראות אותן ביום שאחרי, מתמודדות עם האובדן לצד החזרה לחיים - מבלות, נהנות, טועות, לומדות, כמו נערות שעברו גיהינום והוא מאחוריהן. אבל כל עוד יוסי שלנו שם - הגיהינום עוד כאן. תנו לסיוט הזה להסתיים. כולם בפעימה אחת".
אופיר שרעבי, בתו בת ה-16 של יוסי, נאמה גם היא: "כשהחיים שלך על 'הולד' את מרגישה שאת ממשיכה להתעורר לאותה המציאות בכל בוקר. זה אבא שלי, זה לא איזה משחק". היא תקפה: "ההחלטות האלה הביאו לזה שהוא איבד את החיים. אנחנו איבדנו אותו, לקחו ממני את הלב שלי". לדבריה, "אני ילדה בת 16 שנאבקת כדי שלאבא שלי יהיה קבר - באיזה עולם זה הגיוני?".
"קודם מחזירים - אחר כך משקמים"
אביאלה חיאל, שאיבדה את ילדיה נועה וגידי בטבח במסיבת הנובה, שיתפה בנאומה בעצרת את כאבה העמוק: "במשך שמונה ימים הייתי אישה שבורחת מבשורה. ביום התשיעי הגיעה הבשורה השנייה, המצמיתה - גם גידי לא ישוב אלינו". היא תיארה את לילות הבלהה מאז: "כל התסריטים האפשריים מהשעה האחרונה של הילדים שלי, שעה אחת שרודפת אותנו כל לילה - קץ חייהם וקץ חיינו הקודמים".
בדבריה קראה חיאל להשיב את החטופים מיידית: "את נועה וגידי שני הילדים המושלמים שלי כבר אי אפשר להחזיר. את החטופים - עוד אפשר". היא הדגישה: "מחובתנו להביא את החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה", והוסיפה קריאה אישית לכל אזרח: "מה הייתם עושים במקום משפחות החטופים? אני מבטיחה לכם שהייתם עושים הכל - וזה בדיוק מה שצריך לעשות". את נאומה סיימה במסר: "לא יהיה שיקום, תיקון וריפוי לפני שכולם יחזרו. קודם מחזירים - אחר כך משקמים".
אשת החטוף: "עוד תשמע את המילה 'אבא'"
במקביל לעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, התקיימה גם עצרת בצומת שער הנגב. ישי לביא מירן, אשתו של החטוף עמרי, נאמה: "ירושלים. עיר שחוברה לה יחדיו, עיר של תפילות ותקוות - אך גם של דמעות, של חורבן ושל מלחמות אחים. גם ביום ירושלים זה לירושלים שלי חסר אדם. חסר לה עמרי - האיש שלי, אבא של רוני ועלמא, שנמצא בשבי חמאס כבר קרוב ל-600 יום".
לביא מירן קראה לבחירה באחריות ולא בקנאות: "ההיסטוריה שלנו זועקת. ירושלים חרבה לא רק בגלל הרומאים - אלא בעיקר בגללנו. בגלל השנאה הפנימית, הקנאות. גם אז, כמו היום, היו מי שדגלו בסיסמאות על כבוד, גאווה ומלחמת נצח - אך כשלו בשמירה על החיים עצמם". היא הוסיפה: "58 חטופים ממתינים שנכריז כי מדינת ישראל בחרה בניצחון המוחלט היחיד – השבת החטופים גם במחיר סיום המלחמה".
היא הוסיפה: "ביום הזה, אני מבקשת דבר אחד: אל תתנו לירושלים להפוך שוב לסמל של חורבן פנימי. תראו אותנו. תראו את עמרי. תראו את רוני ועלמא". לסיום פנתה ישירות לבעלה: "עמרילי, תישאר חזק. תשרוד. אתה עוד תשמע את המילה 'אבא'. אתה עוד תזכה לראות את רוני ועלמא רצות לעברך לחיבוק".
רוני גרין שאולוב השתתף בהכנת הכתבה
