הם מנותקים - אין דרך אחרת להסביר את ההחלטה החפוזה שהתקבלה לשנות את ההוראות המחמירות של פיקוד העורף ולאפשר פתיחת מקומות עבודה, ובכלל שחרור הציבור מההנחיות שנכפו עלינו בימי המלחמה הראשונים מול איראן.
הרי ברור שההנחיה אינה של "פיקוד העורף", אלא של מישהו מלמעלה. בלי מחשבה מסודרת. בלי הבנה מה קורה בשטח ברחוב. מה קורה לציבור. מה קורה למשפחות שבהן בני הזוג עובדים לפרנסתם, ולילדיהן אין מוסדות פעילים - כי הרי פיקוד העורף השבית כליל את כל מוסדות החינוך. בבתים רבים הגברים כבר בסבב רביעי וחמישי במילואים, והעול נופל על האישה. אך מה להם ולזה? אומרים שהשרים ומשפחותיהם יושבים בתוך בונקר, וגם אם זה לא נכון - ברור שהם בתוך בונקר נפשי מזה זמן רב.
צריך היה להמתין. לא להיחפז. פחות משבוע חלף. הנזקים הכלכליים ידועים, הם לא יותר גדולים מאלה שמסב שר האוצר, שכל מה שמעניין אותו הוא קהל בוחריו, או הממשלה שמחלקת מיליארדים שוב ושוב לציבור שמסרב לקחת חלק בנטל ולשרת בצבא - לאלה שאומרים "נמות ולא נתגייס".
המלחמה נגד איראן חשובה. היא בהסכמה רחבה, רחבה מאוד, גם אם אפשר להתווכח על עיתויה ועל עוד פרטים כאלה או אחרים. הביצועים של טייסי חיל האוויר, של הצבא, של המוסד, הם לא פחות ממזהירים. דימיוניים. אז מה בער לכם להחזיר את המשק והציבור לפעילות, גם אם חלקית?
מי יישאר עם הילדים בבית בשעת האזעקות האינסופיות, כשהטילים עם ראשי הנפץ המפלצתיים מפוררים בתים ומרסקים בניינים ברדיוסים עצומים? איפה המחשבה? איפה האחריות?
מי יישאר עם הילדים בבית בשעת האזעקות האינסופיות, כשהטילים עם ראשי הנפץ המפלצתיים מפוררים בתים ומרסקים בניינים ברדיוסים עצומים? איפה המחשבה? איפה האחריות? מתי לאחרונה חשבתם, עשרות שרי הממשלה על המילה הזו: אחריות.
חלקכם מגיחים מפעם לפעם מהמרחבים המוגנים להזדמנויות צילום, יש לכם מספיק זמן לחשוב. אבל אתם מנותקים.
נכון, הממשלה תצטרך לשלם סכומים עצומים של פיצויים בגין השבתת המשק בתום המלחמה. אבל לפחות זה יהיה בגלל סיבה טובה - ולא, איני מדברת על 500 שקל שהבטחתם למשפחה. איזו בושה.
רגב חוגגת כדרכה, בן גביר נצמד לכ"ץ ושניהם מפזרים איומי רהב, נתניהו מתקרבן בביטול חתונת בנו ובסבלה הרב של רעייתו ואפילו לא מזכיר את החטופים הנמקים למוות מורעבים ומעונים בגיהנום חמאס. ובינתיים, 150 אלף ישראלים כמהים לחזור ארצה, אבל שדה התעופה פתוח רק לעשירים ולמקומבנים.
לאן הבאתם אותנו. איך קלקלתם הכל. כמה השחתתם. כמה חסרי אחריות אתם. כמה מנותקים.
