554 ימים מאז 7 באוקטובר, אנשי קיבוץ בארי ערכו אמש (שבת) את ליל הסדר הקהילתי בשכונת בארי בקיבוץ חצרים, שם התכנסו מעל 500 מסובים, כולל אורחים, וקראו בהגדה מותאמת למציאות שבה 59 חטופים עדיין בשבי. קהילת ניר יצחק ציינה את החג לראשונה מאז פרוץ המלחמה בקיבוץ, בעוד שתושבי נירים, כיסופים ועין השלושה בחרו לציין את החג כל אחד בביתו.
שורד השבי אוהד בן עמי לצד הכסאות הריקים לחטופים
(צילום: מטה משפחות החטופים)
מקיבוץ בארי נותרו עוד שישה חטופים: עופרה קידר, דרור אור, מני גודארד, סהר ברוך, אילן וייס ויוסי שרעבי. עופר גיתאי, מנהל אגף חברה בקיבוץ, אמר כי "בכל שולחן הרגשנו את החסר. אין שולחן בלי משפחה שחסרה מישהו בחג. וכמובן גם החטופים שלנו, שעוד לא חזרו וילוו אותנו גם השנה". לדבריו, "אנחנו חיים בשני צירים מקבילים כל הזמן. ציר החיים, שבו אנחנו מנסים לקיים את האירועים כפי שעשינו לפני 7 באוקטובר, אבל בציר מקביל שום דבר לא באמת חזר למה שהיה וגם לא יחזור.
"מצד אחד צריך לאפשר לאנשים את המסורות ואת השייכות וההרגשה שממשיכים יחד, ולצד זה יש מעין איבר מושתל. צד אחד מת שצריך לחבר אותו לחיים כדי שלאט-לאט יחזור. יש את הצד המת, הפגוע, שאף פעם לא באמת יחזור לעצמו. זה משהו מאוד נוכח. זה ליל סדר כביכול שגרתי, ילדים רוקדים ומקריאים את ההגדה, אבל השמחה מהולה בחסר. זה חסר גדול שנוכח כל הזמן".
חברי קיבוץ ניר יצחק, שפונו לאזור אילות ומשם לקיבוץ משאבי שדה שבנגב, ציינו את החג לראשונה מאז אותה שבת בקיבוץ עצמו. כ-200 איש נכחו וכולם היו בהתרגשות גדולה. ערב החג התקיים בחדר האוכל החדש שנפתח לקהילה בקיבוץ הזמני.
"אי-אפשר באמת לחגוג"
יעל בן צבי אמיתי, מנהלת התרבות בבארי, שיתפה: "כל חג אצלנו הוא מורכב בימים אלה. עם הרבה שאלות ודילמות של איך עושים ומה נכון? על אחת כמה וכמה פסח, שהוא חג החירות. קשה לחשוב על לציין אותו כשחירות היא הדבר הכי רחוק מאיתנו".
לדבריה, "הוצאנו סקר לכל הקהילה לפני שבכלל נחשוב על החג. אבל הבנו שיש צורך להיות ביחד. כל דבר שמזכיר את העבר שלנו, את מה שהיה לנו פעם, נותן תחושת ביטחון, שלא הכול התפרק. כל העולם קרס, אבל כל פעם שאנחנו עושים משהו מוכר - זה נותן תחושת ביטחון ומחזק. בשנה שעברה עשינו את הסדר ב'כיכר החטופים', והשנה השבר יותר עמוק. זו ההבנה שעברה שנה וחצי ואנחנו באותה סיטואציה. אי-אפשר באמת לחגוג ולעשות שום דבר נורמלי. זה בלתי נתפס ששנה וחצי אחרי - אנחנו עדיין באותו מקום".
כשחשבו על ההגדה, שינו את סדר הכוסות, והחלק הראשון מוקדש לחטופים עם טקסטים רלוונטיים. שורדי השבי אוהד ורז בן עמי הקריאו את הטקסט של "כוס החירות". בסרטון שפרסם מטה משפחות החטופים נראה אוהד בן עמי יושב לשולחן סדר לצד כסאות ריקים לחטופים. "אנחנו בקריאה חזקה שתהיה עסקה ושכולם יחזרו. זה המסר המרכזי שהיינו רוצים שיעבור בערב הזה", סיכמה בן צבי אמיתי.
הטקס של חברי עין השלושה במועדון הדיירים בנתיבות
בעצרת הקיבוץ שנערכה ביום רביעי האחרון, אמרה קמליה חוטר ישי: "איך אפשר לנשום כשאנו עומדים ימים ספורים לפני 'חג החירות', ללא חג בלב וללא חירות ל-59 חטופות וחטופים, הנמצאים עדיין במרתפי חמאס האכזר, וכשראש הממשלה לא מוכן לסיים את הסיפור של יציאת עזה". מור גודארד-השרוני, בתו של החטוף מני גודארד, הצליחה להעביר היטב את התחושות של חברי הקיבוץ והמשפחות הממתינות להשבת יקיריהם: "איך נקרא בהגדה כשכל עולמנו נקרע מעלינו? איפה אמא ואבא שאצלם נפגשים לסדר? איפה אמא שתנהל את הסדר כולו? איפה אבא באמת? כמה זמן עוד נילחם על החזרה שלך, אבא? כמה זמן נמשיך להיות ארבעה אחים ששואלים עוד ועוד - איך יכול להיות שהם עדיין בעזה?".
קהילת קיבוץ נירים, שפונתה לבאר שבע, דווקא רצתה לחגוג ליל סדר קהילתי - אבל למרבה הצער זה לא קרה וכל אחד עשה את החג בביתו. מאיה ליברמן, מנהלת הקהילה בנירים, אמרה: "עוד פסח שבו החטופים לא כאן. גם השנה קהילת נירים מציינת את החג רחוק מהבית. בשנה שעברה קיימנו ליל סדר קיבוצי וקהילתי בבאר שבע. השנה, כל משפחה תתכנס בביתה הזמני. למרות המרחק הפיזי, כולנו חולקים תקווה משותפת - לחירות אמיתית, לחזרתם של כל החטופים ולבנייה מחדש של הבית שלנו".
גם אנשי קיבוץ כיסופים, שנמצאים ביישוב עומר שבנגב, עשו את סדר פסח כל אחד בביתו. זאת לאחר שבשנה שעברה עשו אותו במלון בים המלח בקבוצות קהילתיות. חברי קיבוץ עין השלושה, שעברו לבניין מגורים בנתיבות, עשו אף הם את ליל הסדר כל אחד בביתו, זאת לאחר שערכו טקס מרגש במועדון הדיירים בבניין.
"הרימו כוסית לכבוד החטופים - אל תוותרו"
במקביל, עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן, הזכירה אמש בדרך בגין בתל אביב - זמן קצר לפני ליל הסדר וכניסת החג - כי "זהו חג פסח שני שחטופים יהודים חיים מוחזקים בתנאים קשים יותר מעבדות וללא חירות". לדבריה, "בשנה וחצי האחרונות אנחנו, עם ישראל, משכתבים את ההיסטוריה שלנו מחדש. אנחנו נאבקים במי שמנסה לכלותינו מבחוץ ומבפנים. ב-7 באוקטובר חמאס טבח בנו וחטף את אהובינו, אבל מאז ממשלת ישראל עושה הכול כדי להפקיר ולהקריב את החטופים מאחור. ממשלת ישראל בוחרת לעשות פוליטיקה על גבו של מתן וכל שאר החטופים".
הזעקה של עינב צנגאוקר בערב החג
(צילום: עודד אנגל, טל א.מ)
צנגאוקר האשימה: "הם עושים פוליטיקה במקום להציל את החיים ולהשיב לקבורה את החללים. לכל אורך שנות ההיסטוריה שלנו היינו צריכים להיאבק כדי לזכות בחירות שלנו. וגם כאן, היום, אנחנו נדרשים להיאבק בממשלה חסרת לב כדי לזכות מחדש במשפחות שלנו. זה לא יוכל לקרות לצערי ללא מאבק אמיתי".
"אנשים יקרים, אתם הכוח שלנו, התקווה, האור והאוויר עבור כל אחת ממשפחות החטופים", פנתה צנגאוקר לעשרות הנוכחים שהקיפו אותה. "כדי שבשנה הבאה אעמוד כאן יחד עם מתן שלי, וכדי שכל החטופים והחטופות החיים והחללים ישובו אלינו, אל תפסיקו לצאת לרחובות. אל תאבדו תקווה. אל תשקעו לתוך הייאוש. לנו המשפחות זה קורה, אבל בזכותכם אנחנו קמות מחדש ויוצאות שוב להיאבק על יקירינו - אז אל תפסיקו".
בשלב זה זכתה צנגאוקר למחיאות כפיים, ולקריאות "אנחנו איתכם, אתם לא לבד". היא המשיכה: "כל אחד ואחת מכם הערב, בזמן שתסבו סביב שולחן החג, הרימו כוסית לכבוד כל 59 החטופים והחטופות שלנו. אל תוותרו עליהם ועלינו. למענם ולמעננו ולמען המדינה של כולנו. חג חירות שמח עם ישראל".
בהמשך הערב, בירושלים, ציינה לבדה את ליל הסדר חנה כהן, דודתה של החטופה ענבר הימן שגופתה מוחזקת בשבי חמאס - מול מעונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "לנו נגמרו החגים, נגמרו השבתות, נגמרו ימי השמחה. ראש הממשלה צריך להבין שלא נוכל להשתקם בלי ענבר, ובלי 58 החטופים האחרים שנותרו בעזה", אמרה בעודה עומדת לצד שולחן סדר ריק.
פורסם לראשונה: 22:09, 12.04.25
