במשך 471 ימים, מאז שנחטפה בתה רומי גונן במסיבת הטבע ברעים, הפכה מירב לשם גונן לאחד הקולות הבולטים במאבק משפחות החטופים. מתחילת המלחמה היא התראיינה לכלי תקשורת בארץ ובעולם, נפגשה עם מקבלי החלטות, ודיברה בפורומים בינלאומיים. במהלך החודשים שחלפו מאז החטיפה, שמרה לשם גונן על עמדה עקבית: "אנחנו משפחה אחת גדולה", כפי שהגדירה את משפחות החטופים, וסירבה לקבל מידע או להיפגש עם גורמים רשמיים באופן פרטני.
אמש (ראשון), סוף-סוף, בתה רומי השתחררה משבי חמאס בעזה והדבר הראשון שעשתה עם חציית הגבול הייתה לקרוא "איפה אמא שלי, איפה אמא שלי" - ולהתחבק עם אמא מעט אחר כך. לאחר הגעתה לבית החולים שיבא בתל השומר היא גם התאחדה עם אחיותיה ירדן ודריה הפעילות ללא הפסקה במאבק, ועם אביה ושאר אוהביה וחבריה.
בפוסט הראשון שלה אחרי השחרור המרגש כתבה הלילה מירב לשם גונן: "יקח לי, לנו, רגע לנשום אותה ולהאמין במציאות שהגשמנו ביחד. מבטיחה לחזור. יש 97 אהובים שזקוקים להגשמת מציאות כזו". כעת, אחרי שחרור רומי, דורון ואמילי נותרו בשבי 94 חטופים, 30 מהם אמורים להשתחרר בשלב הראשון של העסקה.
את המאבק למען השבת בתה - והחטופים כולם - היא החלה לפני 15 חודשים. בריאיון לאל ג׳זירה, בנובמבר 2023 - שישה שבועות בלבד לאחר חטיפת בתה, היא סירבה בנחישות לגלוש לדיון פוליטי והתמקדה במסר אחד - שחרור בתה והחטופים האחרים. בעוד המראיין ניסה שוב ושוב להסיט את השיחה לדיון פוליטי על "השטחים הכבושים" והמצור על עזה, מירב דבקה במסר שלה: "הבת שלי חטופה מזה שישה שבועות והיא פצועה. אני רוצה שהיא תחזור ושכל החטופים יחזרו".
כשנשאלה על שירותה הצבאי של רומי, מירב אישרה בפשטות שבתה שירתה שנתיים בצה"ל. אולם כשהמראיין המשיך ללחוץ בנושאים פוליטיים, בטענה שזו "ליבת הסוגיה", היא השיבה בתקיפות: "תפסיק לשאול שאלות סביב ניהול השטחים והכיבוש". גם כשהמראיין ניסה להציג את סירובה לדון בסוגיות פוליטיות כחוסר אומץ, מירב נשארה איתנה בעמדתה והתמקדה במטרה אחת - להשיב את בתה הביתה.
המפגש של החטופות עם המשפחות
(צילום: לע"מ)
יום לאחר הטבח, כשבתה נעדרת - ריאיון עם מירב
(צילום: עידו ארז)
לאחר שקיבלה אות חיים מרומי באמצעות חטוף ששוחרר וסיפר שראה אותה בחיים, מירב סיפרה כי המידע שהגיע אליה היה מצומצם ומדאיג - רומי אמנם בחיים, אך פצועה, והפצע שלה אינו מטופל כראוי. "זה מספיק כדי לתת שקט", אמרה מירב, אך מיד הוסיפה בכנות כי המצב "מאוד מאתגר".
בריאיון נחשף גם הצד המנהיגותי של מירב, כשהתעקשה על אחדות המאבק של משפחות החטופים: "אנחנו משפחה אחת גדולה וככזו אנחנו הולכים ביחד". היא אף סירבה להיפגש באופן פרטני עם הקבינט, למרות שהייתה מהדוברות הבולטות של המשפחות, והסבירה: "אני אולי הפנים בגלל שיותר קל לי להתראיין, אבל אין לי יותר זכות לקבל תשובות כלשהן מאשר כל משפחה אחרת".
״אני לא אסטרטגית, אני אמא״, אמרה עם חידוש הלחימה באותה תקופה, תוך שהיא דורשת תשובות ברורות מהקבינט לגבי המשך המשא ומתן.
מירב בדרכה לפגישה עם הקבינט
בנאום היסטורי במועצת זכויות האדם של האו"ם, חשפה לראשונה את פרטי חטיפתה של רומי והשיחה האחרונה ביניהן. בנאומה, שהיה להופעה ראשונה של נציגת משפחות החטופים בדיון רשמי של האו"ם, תקפה את ההתעלמות הבינלאומית מגורל החטופות והחטופים בעזה.
173 ימים לאחר חטיפת בתה, מירב הביעה תמיכה בעדותה של עמית סוסנה, שסיפרה ל"ניו יורק טיימס" על ההתעללות שעברה בשבי. "מה שהיא בחרה לעשות הוא ראוי להערצה. היא השראה, ועושה שליחות עבור הבנות שעדיין שם. יש לה אומץ שרק מראה איזה עם חזק אנחנו", אמרה בראיון ל-ynet.
"זה כואב. יש לי ילדה שם. כל מה שאני רוצה לעשות זה להביא אותה, להפוך את העולם, להזיז אותו - רק להביא אותה", אמרה על תסכולה מהמו"מ התקוע. "אנחנו כל היום עובדים בזה. איזה פעולות לעשות, על מי לוחצים, לאן מגיעים, זו עבודה נון-סטופ".
לשם גונן שיתפה שכמה שבועות קודם לכן חלמה על רומי בפעם הראשונה. "חלמתי שאני נכנסת לעזה. הייתי בחדר, וראיתי את המחבלים נכנסים לחדר, אבל אני ורומי חזרנו הביתה. הצורך הוא שהיא תחזור עכשיו, זה מה שלנגד עיניי".
ביחס למאבק המשפחות היא הוסיפה: "אני האחרונה שאגיד לאיזו משפחה לא לעשות איזו פעולה שהיא חושבת שהיא זו שתביא את האהוב שלה. אני לא יודעת מה הפעולות הנכונות. אנחנו נמצאים בכאב, פחד. כל משפחה וכל אדם צריך לעשות את מה שהוא באמת מאמין".
מירב במועצת זכויות האדם של האו''ם או''ם
(צילום: Permanent Mission of Israel to the United Nations in Geneva)
257 ימים לאחר החטיפה, לשם גונן נשאה נאום במועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, בתגובה לדוח ועדת החקירה העצמאית הבינלאומית. "אני נמצאת כאן היום לא רק כאם, אלא גם כקול לנשים שעברו סבל בלתי נתפס ואשר לא מכירים בכאבן", אמרה. "כשגופן של נשים משמש ככלי פוליטי, כשכבודן מוטל בצד כי הן לא 'בצד הנכון', זה אות בושה לכולנו".
בנאומה, שיתפה לשם גונן בפעם הראשונה פרטים על רגעי החטיפה של בתה: "רומי נחטפה על-ידי מחבלי חמאס. בניסיון להימלט מידיהם הרצחניות, היא נורתה כשנסעה במכונית עם שלושה צעירים נוספים. בתור השורדת היחידה, היא נגררה באכזריות בשערה הארוך והיפה מהמכונית, לאורך הכביש. הייתי עדה למציאות הזו בזמן שדיברתי איתה בטלפון, שמעתי את חוסר האונים והתסכול שלה מבלי שיכולתי לעזור לילדונת שלי".
היא התייחסה גם לעדויות החטופות ששוחררו: "חטופות משוחררות כמו עמית סוסנה, אגם גולדשטיין אלמוג ואביבה סגל, שיתפו באומץ את שעברו. העדויות שלהן ממקור ראשון היו צריכות להיות בסיס לחקירה ואישור להתרחשותם. במקום זאת, בדוח התעלמו מדבריהן".
לשם גונן חתמה את דבריה בפנייה אישית: "לרומי יש אב, שתי אחיות ושני אחים שהקדישו את כל חייהם ב-257 הימים האחרונים לשחרורה. אני מקווה שרומי שלי עדיין מאמינה בעולם החופשי, עדיין מאמינה בנו, ועדיין מאמינה שיחד נביא לסיומו של הסיוט שבו היא נמצאת. בבקשה עזרו לי לחבק את בתי שוב". הערב, אחרי 471 ימים, זה קרה.
