חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מסמלת שינוי דרמטי ביחס של הממשל האמריקאי כלפי מדינת ישראל בכלל וכלפי ההתיישבות בפרט. אפשר למצוא ראיות לכך אפילו בטקס ההשבעה בוושינגטון - לצד אישים בכירים שלקחו חלק בהשבעתו השנייה, כמו נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, וראשי ממשלת הונגריה ואיטליה ויקטור אורבן וג'ורג'ה מלוני, גם ראש מועצת יש"ע ישראל גנץ וראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן נטלו חלק באירוע ההיסטורי.
כמעט מיותר לציין שהפער בין הנשיאים לא מוגבל רק לענייני ספירת מלאי של בתים עם גגות אדומים מעבר לקו הירוק. במפגש שנערך לאחרונה בין בני משפחות חטופים לקבוצת אנשי התקשורת "שובי נפשי" שיתפה ירדן גונן, אחותה של רומי, כי במטה המשפחות להשבת החטופים חשו לאות מצידם של אנשי ביידן - ומרגע שטראמפ נבחר, הם יכלו להרגיש שהאדמה, מטאפורית, זזה.
יש סיבה להאמין שגם בתקופת הממשל הנכנס צפויות הפתעות חיוביות. אך מה יקרה בזה שאחריו?
עבור המתנחלים, חזרתו של טראמפ עשויה להיות סיבה למסיבה, וגם לכך ראיות למכביר: לצד ההכרה בנוכחות הישראלית ברמת הגולן ובירושלים והעברת השגרירות לעיר הבירה, הממשל הקודם של טראמפ הכיר בחוקיותה של תנועת ההתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק. כהונתו הראשונה חוללה שינויים בלתי-הפיכים עבור ישראל. תום ניידס וג'ק לאו נסעו לאותו משרד ירושלמי שפתח דיוויד פרידמן, ובלינקן לא ביטל את מכתב ההכרה של פומפיאו. לאור המינויים בממשל החדש, מהשגריר בישראל, דרך נציג ארה"ב לאו"ם ועד מזכיר המדינה, יש סיבה להאמין שגם בתקופת הממשל הנכנס צפויות הפתעות חיוביות. אך מה יקרה בזה שאחריו?
מבט שטחי בפוליטיקה האמריקאית מעלה גם חשש ביחס לעתיד. ייתכן מאוד שהנשיא ה-47 של ארצות הברית יהיה פרו-ישראלי אף יותר מהנשיא ה-45, אך מה יקרה בכהונת הנשיא ה-48? הפוליטיקה האמריקאיות נוטה לפעול במטוטלת - אם עכשיו מכהן נשיא רפובליקני בבית הלבן, סביר להניח שאחריו יהיה דמוקרט.
עידן אובמה נגמר בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם נגד ההתנחלויות. ממשל ביידן החרה החזיק אחריו וקידם סנקציות אישיות ותאגידיות, בין אם בעצמו ובין אם דרך ממשלות אחרות. לפי אחד הדיווחים, לממשל ביידן היה גל סנקציות נוסף בקנה, שיורט על ידי פקידי משרד האוצר שהבהירו כי אין טעם בצו שיבוטל עם כניסתו של טראמפ לתפקיד. מרקו רוביו, מזכיר המדינה המיועד, הצהיר כי הממשל הקרוב יהיה הכי פרו-ישראלי שהיה אי פעם.
המפלגה הדמוקרטית עומדת על צומת דרכים דרמטית. המשיכה למחוזות הפרוגרסיביים לצד בחירה באנשים הלא-נכונים כמועמדים לנשיאות הוליכו אותה להפסד צורב בקרב על הבית הלבן, אבל מתישהו הם יחזרו. למועצת יש"ע יש ארבע שנים של מה שנדמה כשקט תעשייתי במקרה הרע, וכקצירת פירות משמעותיים במקרה הטוב. זה לא הזמן לנוח על זרי דפנה, אלא הזדמנות לפעול לכך שהתיישבות יהודית מעבר לקו הירוק לא תהיה נושא חד מפלגתי בפוליטיקה האמריקאית. יש לפתוח ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית. אמנם הפער הערכי בין הימין הישראלי לשמאל האמריקאי גדול, אבל מה שקרה בשנה האחרונה כאן ושם עשוי להוביל לקירוב לבבות. הדמוקרטים נמצאים בפתחו של חשבון נפש וגם ביום שאחרי ביידן יש שם מי שרואה בעצמו ציוני. זה לא יהיה קל, בטח לא בהתחלה, אבל בטווח הארוך אולי גם הדמוקרטים יבינו שלא ההתנחלויות הן המכשול לשלום והעוינות הקפדנית תדעך.
עקיבא לם הוא דובר לשעבר במערך ההסברה
