במדינות המפרץ הערביות התעוררו בחשש בבוקר שלאחר ההתקפה האמריקאית באיראן. מאז החלה המלחמה בין ישראל לאיראן, שש המדינות מתבוננות מהיציע במורא, שמא ייקלעו לקו האש ויפגעו בעצמן. מצד אחד, כולן, ללא יוצא מן הכלל, מקוות כי הפגיעה בתוכנית הגרעין של איראן היא משמעותית וארוכת טווח, אך מצד שני, הן נערכות לתרחישים שונים, החמורים שבהן כוללים גם פגיעה איראנית בשטחן.
האסטרטגיה האזורית המרכזית בה נקטו מדינות המפרץ בשנים האחרונות – וביתר שאת מאז החלה המלחמה – כללה ניסיון לשמור ככל האפשר על מדיניות חוץ עצמאית, כדי שלא יראו כמי שמצויות במחנה זה או אחר. הגינויים שהושמעו כלפי התקיפות הישראליות באיראן – כולל מצד מדינות הסכמי אברהם – הן חלק מאסטרטגיה זו והם לא נבעו מתמיכה בטהראן, אלא דווקא מרצון מובהק לשמור על ביטחונן, מתוך חשש מאיראן.
המדינות מבינות את העליונות הצבאית האיראנית ביחס אליהן, גם כעת. במקביל לגינויים הפומביים לישראל, הדיפלומטיה המפרצית נכנסה להילוך גבוה: ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הגבירו את המגעים עם איראן, ביקשו להבין את תגובתה, לאותת על ניטרליות – ולהזכיר שהן אינן צד לעימות. עומאן פתחה בניסיונות תיווך חדשים, כדי להתניע שיחות גרעין חדשות בין ארה"ב לאיראן.
כדי להתכונן לכל תרחיש אפשרי הן נוקטות בשורה של צעדים: מעלות את רמת הכוננות, מעבות את מערכי ההגנה נגד טילים בשיתוף עם ארה"ב – שפרסה סוללות הגנה בשטחן בימים האחרונים – ופועלות מול האוכלוסיה המקומית, כדי להכין אותה ככל האפשר לבאות
התקיפה האמריקאית באיראן מעלה את רף הסיכון למדינות. שיבוש חופש השיט במפרץ או פגיעה בבסיסים אמריקאיים בשטחן הן תרחיש אפשרי בעבור המדינות שחוו על בשרם את איום הטילים והכטב"מים האיראניים. כדי להפחית מההיתכנות שאיראן תפגע בהן הן ביקשו מארה"ב עוד לפני המלחמה שלא לבצע תקיפות ישירות מבסיסים בשטחן נגד איראן ובנוסף, שלא שלא להיכנס למערכה רחבה נגד איראן. הן רצו לראות תקיפה אמריקאית נקודתית על הגרעין. וכך היה. מדינות המפרץ גם הפצירו בישראל שלא תהיה פגיעה במתקני הנפט המרכזיים של איראן, משום שאז איראן עלולה לממש את איומיה ולפגוע המתקני נפט בשטחן. וכך היה עד עתה.
סתירות ודילמות
ככלל, המדיניות המפרצית רצופה סתירות ודילמות. אם איראן תבקש להסלים את תגובתה גם כלפיהן הן תדרשנה לבחור: האם להמשיך במדיניותן "הנייטרלית", או "לבחור צד" ולקחת חלק אקטיבי בעיצוב הסדר החדש שנוצר. הפיוס מול איראן בשנים האחרונות היה הכרחי מבחינתן והתבצע במקביל להעמקת הקשרים עם ארה"ב. אסטרטגיה זו עומדת כעת למבחן.
בעיני מדינות המפרץ, תגובה איראנית היא כמעט ודאית – אם כי לא ברור איזה אופי היא תישא. הן מקוות כי היא תהיה מחושבת, סמלית ותחומה ככל האפשר כדי לשמור על הכבוד האיראני מחד גיסא, אך כזו שלא תגרור את ארה"ב לתגובה קשה יותר שתצית מלחמה במפרץ, מאידך גיסא.
בינתיים וכדי להתכונן לכל תרחיש אפשרי הן נוקטות בשורה של צעדים: מעלות את רמת הכוננות, מעבות את מערכי ההגנה נגד טילים בשיתוף עם ארה"ב – שפרסה סוללות הגנה בשטחן בימים האחרונים – ופועלות מול האוכלוסיה המקומית, כדי להכין אותה ככל האפשר לבאות.
יואל גוז'נסקיINSSאולם, למרות ההכנות הקדתחתניות הללו, מדינות המפרץ מבינות שביטחונן תלוי בראש ובראשונה בנכונות ארה"ב להרתיע מפגיעה בהן, להגן על שטחן, ולהגיב כלפי איראן אם זו תפגע בהן. כבר עתה הן מנסות למנף את התקיפה האמריקאית להגברת מעורבותן בתיווך – הן כדי למנוע הסלמה, והן כדי לשוב ולהציב עצמן כשחקניות הכרחיות בעיצוב הסדר הביטחוני החדש המתהווה במפרץ.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא חוקר בכיר ב-INSS, אוניברסיטת ת"א
