ברגע שהתקשרו וסיפרו לי שחטופים שחזרו בפעימה הראשונה מספרים כל הזמן שעומר ונקרט שר להם ברגעים הקשים במנהרות חמאס את השיר של "השמחות" איזה יום היה לי סמואל, לקח לי זמן לעכל. איך שיר הכי בהיר, הכי של בוקר, שיר שהיה מככב במסיבות טראנס ורייבים עם עשרות רמיקסים שהושמעו תמיד עם הזריחה בשיא המסיבה, הגיע למנהרות חמאס.
איך שיר כזה ירד עם עומר אל מחילות חמאס ושם הפיץ אור, כוח ותקווה שלא שיערתי שקיימים בו. הקשבתי לשיר שוב ושוב והוא ריגש אותי באופן חדש שמעולם לא התרגשתי ממנו ככה. הבנתי באופן שקשה להסביר אותו שהשיר הזה בסיטואציה כזאת הוא שכבת הגנה כל כך חזקה ובלתי צפויה שאי-אפשר לחדור אותה. הבנתי שבהפוך על הפוך זה אחד הדברים החזקים ביותר שאפשר לעשות בשיא החשיכה. אחר כך שמעתי שבני משפחת ונקרט נאחזו בשיר מהצד שלהם, השיר היה כמו חוט שחיבר בין עומר למשפחה שלו, זה היה קשר של אופטימיות בלתי מתפשרת.
בפעמים שפגשתי את ניבה ונקרט, אימו של עומר, באולפני טלוויזיה הייתי מתנצל בפניה שאני הולך עכשיו לשיר שיר כל כך שמח במצב חוסר הוודאות שבו היא נמצאת… אבל היא - להפך, ביקשה רק לשמח, רק להרקיד, רק להיות אופטימית. עוד ועוד. זו רוחו של עומר היא אמרה "ואנחנו איתו". הסיפור הזה הפך את סמואל ללהיט, גם בטיק טוק וברדיו אבל גם בעשרות הופעות. זה שימח כל כך הרבה אנשים מאותו זיק אופטימי ועיקש שהפיץ עומר מן המנהרות. היום כולם יודעים שהתשובה לאיזה יום היה לי סמואל היא - איזה יום אתה שואל… יום גדול, אחד הגדולים השנה זה ברור.
ישראל ברייטזה שעומר חזר, רזה, אבל בריא ושלם זה הקלוז׳ר המדהים של האנרגיה החיובית הזאת. זה נותן כוח להאמין שכן, הטוב מביא טוב. זה משכנע ששיר הוא יותר משיר בייחוד כשהוא פוגש את הלב הנכון במצב המתאים. איזה יום היה לנו סמואל, איזו התרגשות זה לראות את עומר חוזר ואת כל החברים שלו שרים את השיר. הלב גואה אבל גם קרוע ונמצא עם אלה שאבדו ביום הארור ועם אלה שעדיין נמצאים בעזה. הלוואי שנוכל לשיר גם להם בקרוב בדרך הביתה את איזה יום היה לי סמואל.
