בעצרת הענק שהתקיימה הערב (שלישי) בכיכר החטופים, ביום ה-690 למלחמה - שבו 50 חטופים וחטופה עדיין נמצאים בעזה, נשאה דברים גם איילת גולדין, אחות החלל החטוף הדר גולדין, שנחטף מרפיח במבצע "צוק איתן" ב-1 באוגוסט 2014. "הדר, שהפך לסמל ההפקרה, יהיה סמל של השבה ותיקון", אמרה אחותו, שמתחה ביקורת חריפה על הממשלה וטענה: "אבד האמון - הפכנו למדינה מפקירה".
איילת ולאה גולדין בעצרת בכיכר החטופים
(צילום: צחי דברת)
בדבריה הנוקבים, איילת הזכירה את הסרטון הקשה של החייל החטוף נמרוד כהן, שמשפחתו פרסמה אתמול: "ראינו את חמאס חוטף חייל שיריון, את נמרוד שרץ אל התופת להציל את המדינה. חמאס חוטף אותו וצוהל: 'הדר גולדין'. למה החמאסניקים צועקים את שמו של אחי? כי הוא סמל עבורם להכרעת ישראל, לניצחון הרוע. הדר, שהפך לסמל הנלחמים, לסמל ההפקרה, הוא יהיה סמל של השבה ותיקון. אם היינו מחזירים אותו, נלחמים בהפקרה, נלחמים שחטופים הם לא נכס שניתן להחזיק בו, כמה חיים היו נחסכים".
היא המשיכה וזעקה: "הסיפור הזה הוא לא הסיפור של הדר, הוא סיפור לאומי. השבת חלל לקבר ישראל. עניין לאומי, פידיון שבוי. לכן חייבים להילחם עליהם ולא להפקיר אותם. זו זכות להילחם על חיילים, אזרחים, נשים וטף שנחטפו מביתם. זו זכות ואחריות. מי שכאן - נוהג באחריות ובמנהיגות. אנחנו, העומדים כאן, עם הכיפה ובלעדיה, אנו הפטריוטים, אנו המשרתים, אנו האלונקה למגש הכסף. באנו לכאן כי אבד האמון, הפכנו למדינה מפקירה".
"זו לא הפגנה - זו זעקה", המשיכה איילת. "יש משבר אמון קשה ואנחנו ממשיכים לשרת. הכי גרוע זה שקט, והכי גרוע זה לא לעשות כלום. יש אלפי תירוצים מה לא לעשות, אבל חייבים. אנחנו נלחמים על עצמאותנו. על זהותנו. אנחנו קוראים להנהגה להפסיק לפעול בשם אינטרסים. לא להעדיף מנדטים על פני הנתינה ועל פני ערך המדינה. זו זעקה, זו קריאת תמיכה להנהגה לשוב לערכים. כל הגזירות, כל הניצחונות, ביזנס, עצרו את כל זה. אני מצפה לקריאה מהדהדת מקיר לקיר: 'עוצרים הכול עד שהחטופים כאן'. אני חונכתי ומחנכת שיש דבר גדול ממני. בעלי, ביתי, בני, כולם. וממשיכים, באין ערך אחר. מדברים על רעות, קוראים לכם לקדש את הרעות".
תיעוד מחטיפת נמרוד כהן, שבו המחבלים אומרים "הדר גולדין"
איילת סיפרה על חטיפת אחיה: "הדר שלי נחטף בזמן הפסקת האש ב'צוק איתן'. נחטף לבית חולים, החיילים שלנו הגיעו אליו ועצרו לפני בית החולים - כי מדינת ישראל לא נכנסת לבתי חולים בעזה, כי הצבא שלנו הומניטרי. ואנחנו נלחמנו ונלחמנו, והגיעו אלינו והסבירו לנו ש'הדר היה פצוע ברמה שהוא לא היה שורד את המסוק לבית חולים'. תבינו, כשמדברים על המילה 'חללים' זה מה שאנשים חיים - אנחנו היינו צריכים לקבל את עובדת מותו על סמך העובדה ש'הוא לא היה שורד'.
"ומאז אנחנו נלחמים. נלחמים על הדר, נלחמים על ערכים. מי שמפקיר חללים הוא יפקיר את החיים". היא הוסיפה כי "החטופים הם החברה הישראלית. להשיב אותם זה להשיב את עצמנו. זה לעזור לעצמנו לשקם - אנחנו נשיב אותם כדי שנוכל להרים את הראש. זה מוסרי, זה הכול מלבד פוליטי. הדר שלי, אחי הקטן, אמר משפט: 'אתה יכול להתעסק בעצמך - ואתה יכול לעשות דברים גדולים'. ביחד נשיב את החטופים, נרים ראש ונשקם".
