רבים חשים כי ההחלטה על פיטוריהם של ראש השב"כ רונן בר והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הגדישה את הסאה - לא רק מעצם ההחלטה, אלא יותר מהעיוורון של הממשלה מההשלכות של מהלך זה על החברה הישראלית, במיוחד בעת מלחמה.
תרבות המחלוקת מוטמעת עמוק בתרבות היהודית. אנו נושאים על גבנו צלקות כתוצאה ממחלוקות שמלוות אותנו מאז שחר הציונות, ובכל זאת ידענו תמיד לצאת מהמבוך שנקלענו אליו. אז מה השתנה במחלוקות שמלוות אותנו בשנים האחרונות, עד כדי כך שהשיח על מלחמת אזרחים זקף קומה?
רצף המחלוקות בשנים האחרונות - מאז המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה מנדלביט, עבור בצוללות, הרפורמה המשפטית, החטופים, השתמטות החרדים, וכעת ההחלטה על פיטורי בר ובהרב-מיארה - חושף שתי תופעות בולטות. ראשית, מרבית המשתתפים במחאה באים מהמחנה הציוני, עם פרופיל חברתי מאוד דומה. נעדרים באופן בולט חלקים נוספים של המחנה הציוני, כמו הכיפות הסרוגות והציבור מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. לצד זה, אנו רואים אטימות וקהות חושים שלא חווינו עד כה מצד מקבלי ההחלטות, וכן היעדר חשבון נפש בנוגע לשאלה מה הביא ציבור רחב - גם אם הוא לא הרוב - לחוש מאוים מהממשלה. הנהגה אחראית אמורה להיות מודעת שהמשבר המלווה אותנו אחרי 7 באוקטובר מדאיג יותר, כי הוא מלמד אותנו שגם ברית הגורל אינה ערובה לחיים משותפים, שהם תנאי הכרחי לעמידה באתגרים הצפויים לנו.
אין אפשרות להגיע להחלטות מושכלות בלי להכיל את הצד השני, וניתן לצאת מהבור העמוק שבו אנו נמצאים רק אם שני הצדדים יגלו אחריות
שמעון אלקבץ, ששכל את בתו ובן זוגה ב-7 באוקטובר בכפר עזה, יצא בקריאה מרגשת לראשי המפלגות שישבו אצלו בקיבוץ ויגיעו להסכמות. וזהו תנאי הכרחי כדי לצאת מהשבר שבו אנו נמצאים - חייבים לאמץ את מודל הקשב של חז"ל. לא בכדי ההלכה נקבעה כבית הלל, משום שהקפידו להקדים את דברי בית שמאי לדבריהם. במילים אחרות: אין אפשרות להגיע להחלטות מושכלות בלי להכיל את הצד השני, וניתן לצאת מהבור העמוק שבו אנו נמצאים רק אם שני הצדדים יגלו אחריות.
אלא שבמצב הנוכחי, האחריות היא בעיקר על הממשלה והעומד בראשה. לא יעלה על הדעת שראש ממשלה לא יעשה חשבון של עלות ותועלת בין ההחלטות שלו והעלות שהכלל משלם עבורן. עליו לתת דין וחשבון: האם פיטורי ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה יותר חשובים משלמות החברה? מה משמעות המילים מלאות הפאתוס של שרים על חובתנו לחיילים, אם לא נעמיד בראש סדר העדיפויות את היחד.
לא בכדי הצעדים הנמהרים של הממשלה - ההשתלחות בראש השב"כ, והאיום המרומז שלא יצייתו לפסיקת בג"ץ - מתחילים לסדוק את החלוקה הקיימת, ורואים יותר ויותר את בני הציונות הדתית משתלבים בתנועת המחאה, גם אם הם תומכים ברפרמה. התנהלות ההמשלה תביא בהכרח את הציבור הדתי-לאומי להעמיד חלופה ציונית דתית פוליטית הרואה בערך האחדות ערך עליון שגובר על סך הערכים האחרים.
המסורת היהודית מלמדת אותנו על חשיבות "דינא דמלכותא דינא" – קבלת מרות החוק והשלטון – לצד ערכים של צדק ואחריות. ברוח זו, עלינו לשאוף לשלטון המכבד את המסורת והזהות היהודית, אך גם מחויב לעקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק.
