כרבע מהתלונות על תובעי המדינה בשנת 2024 נמצאו מוצדקות: כך עולה מדוח נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה שאותו הגיש הנציב, השופט בדימוס פרופ' מנחם פינקלשטיין, לשר המשפטים יריב לוין. הדו"ח כולל פירוט נרחב של עיקרי התלונות שהתקבלו בנציבות בשנה החולפת ביחס לתובעי המדינה - הפרקליטות, התביעה המשטרתית, הייעוץ המשפטי לממשלה ותובעים המחזיקים בהסמכה או בייפוי כוח מטעמו.
בסך הכול טיפלה הנציבות ב-263 תלונות ב-2024. 133 תלונות (כ-50%) הוגשו ביחס לפרקליטות, 40 תלונות (כ-15%) ביחס לתביעה המשטרתית ולחוקרים משטרתיים, 33 תלונות (כ-13%) ביחס למיופי כוח או בעלי כתב הסמכה מטעם היועמ"שית, 16 תלונות (כ-6%) ביחס ליועמ"שית עצמה, ו-6 תלונות (כ-2%) ביחס למייצגי מדינה בערכאות במשרד הרווחה והביטחון החברתי, הכונס הרשמי והממונה על חדלות פירעון ואחרים.
בדוח נמצא כי 66 מהתלונות נמצאו מוצדקות (כ-25%), ול-24 מהן צורפה המלצה אופרטיבית מאחר שהתגלה במהלך בירורן ליקוי מערכתי או דפוס עבודה שטעון תיקון. כמה המלצות אופרטיביות ניתנו גם בתלונות שנדחו. כמו כן, עלה כי זמן הבירור הממוצע לתלונה עמד על כ-50 ימים בלבד, וב-87% מהתלונות ניתנה החלטה תוך פחות משלושה חודשים.
מתוך כלל התלונות שנמצאו מוצדקות, 38 תלונות (כ-58%) התייחסו לפרקליטות, 10 תלונות (כ-15%) למשטרה, 10 תלונות (כ-15%) לתובעים שהוסמכו מטעם היועמ"שית, ושמונה תלונות (כ-12%) התייחסו לייעוץ המשפטי לממשלה. אלו כמה מהתלונות שנמצאו בדוח כמוצדקות:
טענה לניסיון טיוח של פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע
עיתונאי התלונן בפני הנציבות כי חקירתה של פרשת הסרסור הסוהרות, שלוותה על-ידי הפרקליטות שהובילה לגניזת התיק, לא הייתה מקיפה דייה וכי רק לאחר הסערה הציבורית שהתחוללה בפרשה זו, בעקבות עבודתה של ועדת הבדיקה הממשלתית, שינתה הפרקליטות את עמדתה ופתחה את התיק מחדש. זאת מבלי שאירע כל שינוי נוסף.
הנציב מצא שההמלצה וההחלטה הראשונה לסגור את התיק במקרה זה נבעו מעמדה מקצועית בדבר קשיים ראייתיים שעלו מעיון מפורט בתיק החקירה, ולא משיקולים בלתי ענייניים או מכוונת הסתרה. ואולם, ציין כי כבר מהחשיפה הראשונה של הפרשה, היה צריך להיות ברור כי מדובר בפרשה חמורה לכאורה - כל מקרה בפני עצמו, ובווודאי שמשקלם המצטבר של כלל המקרים.
מדובר באירועים שבהם לכאורה סוהרות נשלחו ביודעין על-ידי מפקדיהן, פעם אחר פעם, לעבוד באגף שבו בוצעו כלפיהן עבירות מין על-ידי אסיר ביטחוני. הן נשלחו, לכאורה, לבקשת האסיר עצמו, ומתוך רצון לרצותו. "דומה כי בעבר לא הובנה במלואה חומרתם של הדברים, ועל כך יש להצר", נכתב בדוח.
התיקים נגד בן גביר ומאי גולן - נמרחים
פונה התלונן על שיהוי בקבלת החלטה על העמדתו לדין של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בחשד לעבירות איומים, תקיפה ושימוש בנשק בלתי חוקי ב-2021, טרם מינויו לשר. החשדות נגדו הן סביב עימות בינו לבין שני סדרנים בחניון תת-קרקעי בגני התערוכה בתל אביב. הנציב טוען כי לא ניתן להימנע מהרושם שהטיפול בתיק, שנסגר, נמשך זמן רב ללא הצדקה, וכי ראוי היה לטפל בו - מאשר להותיר תיק פתוח במשך זמן ארוך נגד שר המופקד על אכיפת החוק.
בירור תלונה נוספת העלה עיכוב משמעותי בטיפול בתיק תאונת דרכים שבה הייתה מעורבת השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן. בדוח עלה כי השרה - באמצעות עורך דינה - מסרבת להתייצב לחקירה, למרות שהפרקליטות והמשטרה שבים ודורשים את התייצבותה.
בהחלטתו קבע הנציב כי הגם שנחה דעתו שהטיפול בתיק לא נזנח, יש לצפות מגורמי התביעה לפעול ביתר מרץ לקידום התיק, תוך מתן תיעדוף לטיפול בו. בהמשך לכך עדכנו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה והמשנה לעניינים פליליים כי השרה התייצבה במשטרה ונחקרה באזהרה, ולאחרונה נמסר כי התיק מצוי בבחינה של הגורמים הרלוונטיים וכי נעשים מאמצים לקבל החלטה בעניינו בהקדם.
"נפילה בין הכיסאות", סגירה ללא נימוק: תיקי הח"כים
במקרים נוספים בעלי חשיבות ציבורית, פנייה בגין חשדות פליליים כנגד ח"כ, שהופנתה מלשכת היועמ"שית ללשכת פרקליט המדינה, "נפלה בין הכיסאות" - ולא טופלה במשך כשנתיים.
במקרה נוסף, נרשם עיכוב בקבלת החלטה על פתיחה בחקירה של סגן שר וחבר כנסת, בקשר לתיק המתנהל נגד אביו. הנציב דחה את טענת הפרקליטות שאין לו סמכות לברר את התלונה, וציין כי מצופה מהפרקליטות לוודא כי אישור הפתיחה בחקירה אינו מתעכב יתר על המידה.
כמו כן, התקבלה תלונה על אי מסירת נימוקים לסגירת תיק חקירה נגד חבר כנסת לשעבר מצד היועמ"שית, למרות פניות חוזרות. הבדיקה העלתה שיהוי מוגזם של עדכון רישומי הפרקליטות בנושא.
חקירת שופט התעכבה - עקב שגגה
מבירורה של תלונה עלה כי חל שיהוי ניכר בטיפולה של הפרקליטות בבקשה לפתיחה בחקירה פלילית נגד שופט, בחשד לכאורה לביצוע עבירות פליליות, וזאת בין היתר בשל שגגה שנפלה בבחינת ראיות נוספות שהוגשו למשטרה.
אף שהתלונה נגנזה, הנציב קבע בהחלטתו כי למרות שהעיכוב בטיפול בפנייה רובץ בחלקו לפתחה של המשטרה, מצופה היה מהפרקליטות לפעול כדי לזרז את ההליך בכללותו, ולמנוע שיהוי כה ממושך של כשנתיים. זאת כשמדובר בענין ציבורי חשוב.
כמו כן, נרשם עיכוב ממושך של הפרקליטות בהחלטה מי הגורם שיטפל בפנייה על תופעה שלפיה שוטרים מגישים, או מאיימים להגיש, תביעות נגד אזרחים לפי חוק איסור לשון הרע.
