במשך מרבית חיי אני חי ונושם משפט מנהלי. כתבתי ספרים; פרסמתי מאמרים; חינכתי דורות של פרחי משפט; כיהנתי קרוב לחמש שנים כעוזרם של שני יועצים משפטיים לממשלה. תמיד היו חילוקי דעות בין היועמ"ש לבין הדרג המדיני, אך בשנתיים וחצי האחרונות דרגת העוינות בין שני המוסדות המפוארים הרקיעה שחקים. חרף זאת, מעולם לא תפסתי "צד". סירבתי ללכת עם הזרם ולנכס לצד כזה או אחר את התואר "טובים" או "רעים". תמיד בחנתי כל החלטה לגופה. לא אחת ביקרתי את החלטותיו של ראש הממשלה שהביאנו, מהסיבות הלא נכונות, לכאוס משפטי. גם היועצת המשפטית לממשלה, מצידה, לא חפה מטעויות. לעיתים סברתי כי ידה על מתג הפסילה הייתה קלה מדי. עם זאת, עמדתי העקבית היא שיש לכבד את החלטותיה מפני שהיא הפרשנית המוסמכת של הדין כל עוד בית משפט לא פסק אחרת.
1 צפייה בגלריה
גלי בהרב-מיארה, בנימין נתניהו ודוד זיני
(צילום: ABIR SULTAN/AFP, יואב דודקביץ', דובר צה"ל)
בעת האחרונה התחושה היא שהציבור הישראלי צופה בשידור חי בקרב אגרוף בין שני שחקנים: ראש הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה. פעם זה מכה ופעם זו מכה. לעיתים נכנס לזירה שחקן נוסף, בית המשפט העליון, לו שמורה היכולת לנוק-אאוט, גם אם זמנית בלבד (שהרי המילה האחרונה שמורה למחוקק).
תקציר הפרקים האחרונים משקף היטב את חילופי המהלומות בין הצדדים הניציים: ראש הממשלה פותח במהלומה ומבקש להביא לממשלה הצעת החלטה לפטר את רונן בר; היועצת מורה לו, מצידה, להימנע מלגלגל לממשלה הצעה לפיטורים עד לבדיקת היבטי ניגודי העניינים שלו; כאן נכנס שחקן נוסף לזירה, בג"ץ, שמקפיא את הפיטורין; במסגרת הדיון בבג"ץ מתפתח קרב מהלומות, הפעם בין ראש הממשלה לבין ראש השב"כ, באמצעות תצהירים סותרים; רונן בר, המבקש לצנן מעט את הלהבות, מודיע על מועד פרישה; הממשלה, בצפירת הרגעה, מבטלת את החלטה הפיטורין; הפעם תורה של היועצת להגיב - והיא מבקשת מבג"ץ להכריע בעתירה למרות היותה תאורטית; בג"ץ מכריע ופוסק כי הליך הפיטורין נעשה שלא כדין מבלי להכריע מפורשת במינוי; מיד לאחר פסק הדין, היועצת, במהלומה משלה, מורה לראש הממשלה להימנע ממינוי ראש שב"כ בשל אותו ניגוד עניינים עד לקבלת חוות דעת מסודרת; ראש הממשלה לא מאחר להגיב במהלומה משלו, וחרף חוות דעתה מודיע על המלצתו למינוי האלוף דוד זיני לראש השירות; אמש, היועצת, במהלומת מחץ, קובעת כי לנוכח פסק דינו של בג"ץ ראש הממשלה מנוע, בשל ניגוד העניינים, למנות ראש שב"כ. בחוות דעתה פורסת היועצת את המנגנון למינוי ראש שב"כ: העברת הסמכות, באישור הכנסת, לשר אחר אשר יחל בהליך חדש, תחת עיניה המבקרות של היועצת. כן נקבע בחוות הדעת כי "ספק אם ניתן יהיה למנות לתפקיד את האלוף זיני".
יש ערך רב שראש הממשלה, השר האחראי על השב"כ מטעם הממשלה, והנושא באחריות לביטחון המדינה, יהא זה שימליץ על ראש השב"כ
קצרה היריעה לנתח כאן את המנגנון שנקבע על-ידי היועצת. אקצר ואומר כי אני סבור שהפעם הלכה היועצת צעד אחד יותר מדי. סעיף 3 (א) לחוק השב"כ קובע כי מנוי ראש השב"כ ייעשה על-ידי הממשלה בהמלצת ראש הממשלה. יש ערך רב שראש הממשלה, השר האחראי על השב"כ מטעם הממשלה, והנושא באחריות לביטחון המדינה, יהא זה שימליץ על ראש השב"כ. מבלי לזלזל בפוטנציאל לניגוד העניינים, דומה כי ניתן להתגבר עליו באמצעות קביעה כי ראש השב"כ שימונה על-ידי ראש הממשלה לא יעסוק בשתי החקירות נשוא ניגוד העניינים וביצירת מנגנון מובנה שיבטיח "חומה סינית" בין ראש השב"כ לבין שתי החקירות. נכון, שגה ראש הממשלה עת התעלם מחוות דעת היועצת והמליץ על מינויו של זיני בלי להמתין לחוות דעת בדבר הפתרון לנטרול ניגוד העניינים; נכון שגה ראש הממשלה שקבע לעצמו הסדר ניגוד עניינים (בהתאם לפסיקת בג"ץ, מי שאמון על יצירת הסדרי ניגוד עניינים הוא הייעוץ המשפטי ולא הרשות המנהלית עצמה הנגועה בניגוד עניינים); נכון שגה ראש הממשלה עת מינה את זיני בהליך חפוז וללא עדכון מלכתחילה של הרמטכ"ל. אולם האם כל השגיאות האלו מצדיקות את המהלומה אותה הנחיתה היועצת אמש על ראש הממשלה? דומני שלא.
ד"ר אסף הראלבאדיבות המרכז האקדמי פרסבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש לעשות כל שלאל ידינו כדי לנטרל את ניגוד העניינים באמצעות פתרונות יצירתיים שיאפשרו, מחד, לרשות המנהלת לתפקד ולבצע את סמכויותיה, אולם מאידך ינטרלו את ניגוד העניינים. חוות דעת היועצת אומנם מנטרלת את ניגוד העניינים, אולם, במקביל, רומסת את סמכותו הבסיסית של ראש הממשלה למנות את ראש השירות. צעד זה, שעה שבארגז הכלים עומדים לרשותה צעדים מידתיים יותר, הינו צעד אחד יותר מדי. בימים בהם החברה הישראלית על סף תהום, טוב יעשו שני הצדדים הניציים אם יואילו לצאת מזירת האגרוף ולשוחח ביניהם מתוך מטרה להגיע לפתרון מוסכם.
אסף הראל הוא ד"ר למשפטים, מרצה בכיר במרכז האקדמי פרס
