מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן, התאומים החטופים בשבי חמאס ברצועה, הודיעה הבוקר (שלישי) כי במשפחה התקבל אות חיים מהשניים. "מסדירים נשימה מצד אחד, אבל יודעים בידיים של מי הם וכמה סכנה נשקפת לחייהם", אמרה. אחרי חזרתם של כמה חטופים במסגרת השלב הראשון של העסקה, התקבל אות חיים גם מאלון אהל ואליה כהן.
דודתם של גלי וזיו ברמן: "אבא שלהם שלא מדבר פשוט בכה"
(צילום: ערוץ הכנסת)
בריאיון לרשת ב' אמרה מאייר: "אנחנו לא מסתפקים באות חיים, רוצים אותם בחיים. עדכנו שיש לנו אות חיים מגלי וזיוי מהחטופים שחזרו בפעימה האחרונה - מתחילת העסקה האחרונה. אנחנו יודעים שהם בחיים. הם לא ביחד, אבל הם בחיים. כשהם נחטפו מצבם היה סביר. נכון לעכשיו זו האינפורמציה שאני יכולה לשתף. מתחננת על חייהם".
"דורון, אבא של גלי וזיו, שלא מדבר – פשוט בכה", תיארה מאייר את הרגע שבו בישרה לאביהם כי התקבל אות חיים מהשניים. "אנשים במדינה שלמדו להכיר אותם דרכנו כתבו לנו כמה הם מאושרים, כמה החזרנו להם פעימה ללב ונשימה לריאות – וזה גם קורה לנו", סיפרה הבוקר בוועדה לביטחון לאומי בכנסת.
לצד התקווה, מאייר הדגישה כי המשפחה אינה שוכחת את המציאות הקשה שבה נמצאים השניים. "אנחנו יודעים בידיים של מי הם נמצאים, ואנחנו לא צריכים באמת עדויות וסרטונים כדי להבין איזו סכנה נשקפת לחיים של גלי וזיוי". היא שיתפה כיצד הביאה עמה לכנסת את אביהם של השניים, דורון, כדי להעביר את המסר בשם אחותה, טלי, שממעטת להיחשף לתקשורת. "אני מדברת בקול של אחותי שלא מדברת בתקשורת ולא נחשפת ציבורית, ואני מדברת בקול של אבא שלהם, דורון".
מאייר תיארה את הרגע המטלטל שבו סיפרה לאביהם כי היא נוסעת לכנסת להיאבק על חייהם. "סיפרתי לו שאני נוסעת לכנסת כדי להתחנן על החיים שלהם. כי הם בחיים, קיבלנו אות חיים, הבנים שלו בחיים. זה אות החיים הראשון הממשי מאז הימים הראשונים כשהחטופות מכפר עזה חזרו". לדבריה, המשפחה מתקשה לעכל את העובדה שהתאומים, שמעולם לא נפרדו, הופרדו לראשונה על אדמת עזה. "בפעם הראשונה בחיים שלהם, הפרידו אותם".
גלי וזיו ברמן, בני 27 מכפר עזה, נחטפו משכונת הדור הצעיר בקיבוץ. גלי התעקש ב-7 באוקטובר לצאת אל ביתה של אמילי דמארי, ששבה ארצה בפעימה הראשונה בעסקה לצד רומי גונן ודורון שטיינברכר, מאחר שהייתה לבד. גלי וזיו נולדו, גדלו וגם עבדו יחד. למשפחתם הגיעו עדויות לפיהן הם הוחזקו כנראה בנפרד בשבי.
ינואר 2025: דודתם של התאומים השמיעה הקלטות בדיון בכנסת
(צילום: ערוץ הכנסת)
"גלי תמיד מאוד שמח וחברותי, יש לו צ'ארם כזה שממיס - והוא בונקר. הוא מאוד סקרן, מתנסה בהכול ולא מפחד בכלום", סיפרו משפחתו וחבריו. "יש לו נחישות. עד שהוא לא היה מצליח לעשות משהו הוא לא היה מרפה. הוא יודע לתקן הכול, מרכיב הכול בבית".
על זיו סיפרו המשפחה והחברים: "הוא הראשון מבין התאומים – או לפחות ככה הוא דואג להזכיר לגלי כל הזמן. הוא אוהב את החיים הטובים, הוא יכול לעשות לעצמו קניות באלפי שקלים, יש לו אוסף של נעליים ובשמים. הוא ילד שיודע ליהנות, יש לו סטייל. הוא תמיד עובד, משתבץ לכל משמרת אפשרית".
האחים התאומים היו רגילים לחגוג בשמחה גדולה, מוקפים בחברים מקבוצת אשל של קיבוץ כפר עזה, וחברים נוספים שהתגבשו במהלך התיכון. אותם חברים החליטו להרים להם בספטמבר בשנה שעברה אירוע יום הולדת, ולהציג לציבור את תמונת המראה האבסורדית בין החגיגה השמחה תמיד של זיוי וגלי - לבין ציון יום ההולדת בשבי.
"כל הדבר הזה קורה מהסיבה שאנחנו לא מסוגלים לשבת בבית ביום הזה, והאמת שבאף יום", סיפר אז עידו גלוב, חברם של התאומים. "יש לחבורה שלנו לו"ז שבועי בדיוק כמו בעבודה, אנחנו עצרנו את החיים ועובדים בגלי וזיוי. פחדנו פחד מוות מהיום הזה, אנחנו עדיין מפחדים ממנו. לא האמנו שנגיע אליו בכלל, הם נחטפו שבועיים אחרי שחגגנו את יום ההולדת הקודם שלהם, לא דמיינו שתעבור שנה".
גלי וזיו נהגו לחגוג את ימי ההולדת שלהם במועדון הפורום בבאר שבע. אלון עמר, אחד מחבריהם, סיפר שלפני החטיפה החזירו החברים עטרה ליושנה: "בשנתיים-שלוש האחרונות היינו מפוזרים בטיולים, גם גלי וזיוי היו בדרום אמריקה, ימי ההולדת לא הסתנכרנו. ב-2023 החלטנו להחזיר את המסורת ויצאנו לפורום לחגוג להם".
"שבוע וחצי לפני החטיפה גלי ואני היינו ביחד בסיני, חגגנו חופש, חיים", סיפרה יובל טלקר, חברתם של זיו וגלי לקבוצת אשל. "עשרה ימים אחר כך הכול קרה. אני זוכרת כשחילצו אותי מהממ"ד אחרי 30 שעות הייתי עדיין בשוק. ראיתי את אחת החברות מהקבוצה וחיבקתי אותה, והיא אמרה לי שזיוי וגלי לא עונים. שם התחלתי לבכות, ומאז לא הפסקנו".
