יונתן סרי בן ה-45 נהרג בשבוע שעבר במפולת השלגים מחוץ לאתר הסקי וילארוז'ה שבמחוז סבואה בצרפת, במהלך חופשת סקי משפחתית באירופה, רגע לפני שהיה אמור לשוב לישראל. סרי, יהלומן ואיש נדל"ן, הותיר אחריו את אשתו עמית ושלושת ילדיהם – עילי (11), דניאל (9) וליה (6).
"יונתן היה איש משפחה, בעל ואב מסור", סיפרה עליו עמית אשתו בשיחה עם ynet. "היה אדם אהוב ומוקף חברים, יהלומן ואיש נדל"ן מוכשר. הוא אופיין בשמחת חיים יוצאת דופן, אוהב אדם, שופע בתחביבים ובעיקר ספורט: טניס ופאדל. טניס היה חלק משמעותי משעות הפנאי שלו. מה שהכי אפיין את יונתן זה שמחה ואהבת החיים הטובים. היה נטול אגו ומכבד כל אדם באשר הוא, בעסקים וכן בחייו הפרטיים".
עמית סיפרה כי למרות שבעלה היה חובב ספורט במגוון תחומים, הוא השתדל להיות זהיר ולהימנע מסיכונים בסקי: "מגיל 4 הוא החל בגלישת סקי ולימים התמיד בגלישת סנובורד. מידי שנה נהג לנסוע לחופשת סקי עם חבריו וחופשה נוספת עם המשפחה. היה גולש זהיר, הכיר היטב את חוקי הגלישה ונמנע מלקיחת סיכונים".
סרי נסע עם אשתו, ילדיו, בני משפחה נוספים וחברים קרובים לחופשה בת שבוע, שממנה לא חזר. "היינו אמורים לנסוע לשבוע. ביום שבת היה אמור להיות יום הגלישה האחרון", שיתפה אשתו עמית.
בבוקר האסון, כך היא סיפרה, נסע יונתן לגלישה עם קבוצה של חברים בהדרכת מדריך מקצועי מטעם האתר. במקטע הגלישה האחרון לקראת חזרתו למלון, לפתע וללא התרעה מוקדמת, החלה מפולת שלגים ממוקדת ועוצמתית שהייתה מורכבת מגושי קרח, אדמה וסלעים. יונתן נפגע מהמפולת שגררה אותו כ-200 מטר במורד ההר. כשהבינו חברי הקבוצה והמדריך מה קרה, הוזנק מסוק חילוץ למקום, תוך ניסיונות הקבוצה לאתר את מיקומו - אך מותו נקבע במקום בעת החילוץ.
את הבשורה המרה מכל בישרה לה הנהלת המלון: "זמן קצר אחרי סיום גלישת הבוקר, נקראתי בדחיפות למשרדי הנהלת המלון, שם בישרו לי על האסון. כשחזרתי בשעות הצהריים מהגלישה, התקשרו אליי וביקשו שאגיע למשרד של מנהל הקלאב. בדרך כבר זיהיתי ניידת משטרה שחונה בכניסה למלון ובתוך תוכי כבר ידעתי שמשהו רע מאוד קרה. ביקשתי מהוריי ומחמותי להתלוות אליי. כשנכנסתי למשרד, נכחו בחדר מספר אנשים מצוות המלון ונציג המשטרה המקומית שמהר מאוד בישרו לנו שיונתן היה מעורב במפולת שלגים ולא שרד".
עמית נאלצה לבשר לילדיה, בעודם שוהים במתחם הסקי, על מותו של אביהם: "עם חזרתם של הילדים מיום הגלישה ולאחר התייעצות עם אנשי מקצוע בישרנו לשלושת הילדים ברגישות וזהירות רבה על האסון. כמובן שהתגובה הראשונית הייתה בכי קורע לב אך לאחר מכן החל שיח שבו סיפקתי תשובות לכל השאלות שעלו תוך הבטחה שנהייה חזקים, מאוחדים ובעיקר מאושרים".
היא שיתפה כי הימים האחרונים, לפני האסון שפקד את המשפחה, היו מלווים ב"רגעים קסומים, גם משפחתיים, גם חברתיים וגם זוגיים". לדבריה, "הימים היו מלאים בצחוק, מסיבות, ריקודים וגם שיחות נפש. יונתן היה הדבק שחיבר בין אנשים, כל מי שפגש בו נשבה בקסמו ובאנרגיה החיובית שהייתה אופיינית לו.
"בימים של לפני האסון הוא היה מאושר. זכינו ליהנות מזמן איכות עם המשפחה והחברים, ואפילו לגלוש עם שניים מילדינו. הייתי הכי הייתי רוצה שיזכרו את שמחת החיים שלו, הגישה החיובית לחיים, לכבד כל אדם באשר הוא ואת החיוך שלו שהיה הכי יפה בעולם. יונתן היה ילד נצחי בהתנהגות ובמראה, ונקבר ביום הולדתו ה-45".
