בהיסטוריה של גרמניה המודרנית, היו שתי נקודות מפנה מכוננות. הראשונה ב-1945, אז נולדה מחדש לאחר כניעה שגררה את פירוק הריבונות ותשלום מחיר על פשעי המלחמה הנאציים. השנייה ב-1991, עם איחודה מחדש ונפילת חומת ברלין, שסימלה את "קץ ההיסטוריה" ואת ניצחון הדמוקרטיה הליברלית. כעת, עם עלייתו של הקנצלר פרידריך מרץ, אנו עדים להתהוותה של נקודת המפנה השלישית – והדרמטית מכולן. זוהי לידתה של "גרמניה אחרת" חדשה, שנאלצת להמציא את עצמה מחדש בעולם שבו שום הנחת יסוד אינה בטוחה עוד.
כדי להבין את עומק המהפכה שמרץ מוביל, צריך להסתכל על המספרים העגומים. גרמניה, שהייתה פעם הקטר הכלכלי של אירופה, נכנסה לעידן של קיפאון. עם צמיחה כלכלית שנתית המגרדת את האפס, תפוקה תעשייתית בירידה רבעון אחר רבעון, ואינפלציה שוחקת, התזה מהספר "Kaputt" של וולפגנג מונשאו הפכה ממסקנה של פרשן למציאות יומיומית. מרץ עלה לשלטון מתוך הבנה שהמודל הגרמני, שנשען על אנרגיה רוסית זולה, יצוא לסין ולשוק אירופי כלוא והגנה אמריקאית, פשוט קרס.
הסיפור שמרץ כותב הוא תגובה ישירה למשבר הזה, והוא מורכב משלושה פרקים רדיקליים. הפרק הראשון הוא בניית עוצמה צבאית חסרת תקדים. המטרה המוצהרת ברורה: להקים את "הצבא הקונבנציונלי הגדול ביותר באירופה עד 2030". זו לא סיסמה ריקה. קרן 100 מיליארד האירו היא רק ההתחלה. בשבועות האחרונים אנו רואים את הצעדים המוחשיים הראשונים: אלמנטים ראשונים של חטיבת שריון גרמנית החלו להתמקם בליטא. לא מדובר בתרגיל זמני, אלא בפריסה קבועה של אלפי חיילי קרב על אדמת נאט"ו המזרחית – הפעם הראשונה שכוחות גרמניים נשלחים למשימה כזו אצל שכנה מאז מלחמת העולם השנייה. זהו שינוי היסטורי.
הפרק השני הוא מהפכה כלכלית שוברת מוסכמות. באופן פרדוקסלי, מרץ, מנהיג שמרן, אינו נוקט במדיניות צנע. הוא מבין שהמשבר עמוק מדי, ושהתרופה אינה יכולה להיות "עוד מאותו הדבר". לכן, הוא מוביל מהלך שעד לאחרונה נחשב כפירה בגרמניה: עקיפה יצירתית של "בלם החוב" החוקתי. באמצעות קרנות חוץ-תקציביות ומנגנונים מיוחדים, הוא מזרים מאות מיליארדי אירו של השקעה ציבורית כדי להציל את התעשייה, להאיץ את הדיגיטציה ולבנות מחדש את רשת האנרגיה. הוא שובר את הטאבו השמרני הגדול ביותר כדי למנוע את הקריסה שחזה מונשאו. בצד החברתי, הדלת נפתחת רק בפני הגירה מבוקרת של כוח אדם מיומן, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לתמוך בכלכלה המתחדשת.
על ירושלים להבין שהמנהיג שמגיע לביקור אינו מייצג את גרמניה של העבר, אלא את זו שנלחמת על עתידה ובראשה מנהיג שמבין את גודל השעה ופועל לכונן את גרמניה האחרת. שוב. עלינו להתעלות ולחשוב על הפרק הבא של היחסים המיוחדים עם גרמניה בהתאם
הפרק השלישי הוא נרטיב גרמני חדש של מנהיגות פרגמטית והובלה לאומית גרמנית. השותפות עם ארה"ב היא אבן הראשה. מול סין, הגישה הופכת קשוחה ותחרותית. מול רוסיה מובילה גרמניה בניה צבאית עצמאית בעלת כושר הרתעה ובאירופה, מרץ דורש אחריות ומוכנות ביטחונית מכלל החברות, ומוביל באמצעות דוגמה אישית.
המהלכים הללו, המבוצעים בנחישות מהמרכז-ימין, נועדו לתת תשובה הולמת לעליית הימין והשמאל הקיצוניים. מרץ מהמר שבאמצעות הצגת תוצאות – ביטחון מוחשי וצמיחה כלכלית מחודשת – הוא יצליח לייבש את הביצה הפופוליסטית. על כך הוא משלם מחיר, כשהוא מרחיק ממנו שמרנים הדוגלים בצנע מוחלט, ובו בזמן סופג ביקורת מהשמאל על מדיניות ההגירה והרפורמות הכלכליות.
עבור ישראל, גרמניה החדשה הזו היא שותפה מסוג אחר לחלוטין. ראיון הקנצלר לרשת ZDF הגרמנית בשיא ערפל הקרב של הימים הראשונים לתקיפת ישראל את אתרי הגרעין האיראני שיקף את נחישותו ואת הקווים של המצפן המוסרי שלו: "ישראל עושה באיראן את העבודה המלוכלכת עבור כולנו״. האמירה הזו, בעיקר על רקע גמגומים ״מאוזנים״ בלונדון ובפריז מחדדת את התנע הגיאופוליטי של מרץ.
עסקת 4 מיליארד היורו של שלשת מערכי החץ הישראלים להגנת שמי גרמניה שנכנסה לביצוע בחודשים האחרונים היא עדות לעוצמת השותפות בין העמים. נכדי היהודים שהושמדו בתאי הגזים מספקים לפדרציה הגרמנית את טכנולוגיית ההגנה על שמיה ועל הוורמאכט. זוהי גרמניה פרגמטית, החושבת במונחים של עוצמה ואינטרסים, ומוכנה לשבור את הכללים של עצמה כדי לנצח. "היחסים המיוחדים" יכולים כעת להתפתח לשותפות אסטרטגית אמיתית, המבוססת על הערכה ריאלית של האיומים ועל נכונות משותפת לפעול. גרמניה נעדרת תשתית טכנולוגית דיגיטלית – בה ישראל מובילה (בינה מלאכותית, סיליקון ומוליכים למחצה, מחשוב קוונטי, סייבר ועוד) וישראל מבינה לאחר מלחמת חרבות ברזל עד כמה היא נעדרת בסיס תעשייתי עוצמתי – כזה שגרמניה מצטיינת בו.
יהוונתן אדיריעל ירושלים להבין שהמנהיג הגרמני אינו מייצג את גרמניה של העבר, אלא את זו שנלחמת על עתידה ובראשה מנהיג שמבין את גודל השעה ופועל לכונן את גרמניה האחרת. שוב. עלינו להתעלות ולחשוב על הפרק הבא של היחסים המיוחדים עם גרמניה בהתאם.
יהונתן אדירי הוא מומחה למדיניות חוץ ומייסד שותף של תנועת "עלינו - הנכדים המייסדים"
פורסם לראשונה: 04:34, 13.06.25
