הסבב השני של הצגת תחקיר צה"ל למשפחות השכולות מפסטיבל הנובה החל אחר הצהריים (רביעי), אחרי שמוקדם יותר כבר הוצג לכמה מהן. הורים שכולים שהגיעו לדיון סיפרו כי פנו למפקד אוגדה 98, אלוף דן גולדפוס, ולתא"ל במיל' עידו מזרחי, המציגים את התחקיר, ושאלו "האם אחרי הצגת התחקיר אתם מתפטרים?". השניים, מנגד, התעלמו מהשאלה.
הציטוטים מהצגת התחקיר
במהלך הצגת התחקיר הביע מזרחי, מפקד צוות התחקיר, את צערם שלו ושל צה"ל על האובדן של המשפחות. לדבריו, "צה"ל כשל כישלון גדול ביום הזה, הכישלון הזה הוא כל כולו שלנו. היינו צריכים לפעול אחרת". כמו כן, הוצגו למשפחות תמונות מיום אחרי האירוע של ציר הכניסה למסיבה, שהיה מלא במכוניות הרוסות, וכן את הבר ורחבת הריקודים. ההורים ביקשו מהצבא שישלח להם את הצילומים, ומזרחי השיב שאולי זה יקרה בהמשך.
גולדפוס הוסיף בפני המשפחות כי "הדבר הכי חשוב זה האמון שאנחנו צריכים לבנות מחדש, כי צה"ל לא שייך אליי או אליכם. הוא של כולנו. אין לנו משהו אחר במדינה הזאת. אני לא משקר לכם, אני לא מסובב אתכם, אני לא אומר לכם דברים שישמעו טוב, אני לא בא לייפות שום דבר. אני כבר 30 שנה מסכן את החיים שלי כדי שנוכל לחיות פה, ואני רוצה שנוכל להמשיך לחיות פה. ובשביל זה צריך לתקן, לשפר ולהשתפר. יש הרבה דברים שצריך לתקן, אני מנסה לבוא להגיד לכם ולהציג לכם את הדברים. אנחנו נכשלנו בענק. אני אומר לכם - אני לא מטיח בכם כלום. אני פתוח לגמרי, כואב, מתבייש, באמת".
על הליך ארגון המסיבה אמר מזרחי כי "קודם אישרו את היוניטי (מסיבה אחרת) ואחרי כן את הנובה. בתחילת ספטמבר ביקשו רישוי לקיים את היוניטי". בהמשך הוא הודה כי התקבל אישור תוכניות ליוניטי אצל מפקד תחנת משטרת אופקים, מבלי שהיו נציגים של צה"ל במקום. עם זאת, נערך סיור באזור המסיבות ב-6 באוקטובר בשעה 13:00, גם על ידי קצין אג"ם חטיבתי של צה"ל.
בהמשך אמר כי ביקשו להאריך את מסיבת היוניטי מ-24 ל-48 שעות, כדי שתוכל להתקיים במקום גם מסיבת הנובה. בפועל, אחרי קיום מסיבת היוניטי נערכה מסיבת הנובה באותו המקום. לפי מזרחי, ליקוי נוסף שנמצא בתחקיר הוא שהמסיבות אושרו בעל פה ולא בכתב.
אחרי מסיבת היוניטי, הסביר מזרחי, ב-22:00 בלילה נפתחו שערי הנובה. ההורים השיבו: "שערי הגיהינום". לדבריו, לא בוצעה הערכת מצב ממוקדת למסיבה, כמו גם התאמה ביטחונית בין קיום המסיבה לפעולות הצבאיות בשטח. מזרחי ציין גם "פערים חמורים במערכת ההכנות הצבאית ברמת החטיבה מול המסיבה", והדגיש: "עובדת קיום המסיבה לא הגיעה לכוחות הטקטיים בשטח. הגדוד והפלוגה הרלוונטיים לא מכירים את המסיבה". לאחר מכן הסביר מזרחי כי לא הוצבו באזור גם מערכות התראה, וכי מדובר בתקלה של צה"ל ולא של המשטרה, ושמשתתפי המסיבה קיבלו התראות על הירי באזור המסיבה באמצעות הטלפונים שלהם.
הוא העריך גם כי הטבח בנובה החל בשעה 9:00. עם זאת, כבר ב-6:35 החליט מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, לסגור את המסיבה ולפנות את החוגגים. על חדירת המחבלים לשטח מדינת ישראל אמר מזרחי כי "ההכרזה היא עניין שלם, סדר פעולות מחייב. אין עדיין עבודה, אין הבנה של היקף". בתגובה, ההורים התרעמו: "איך זה יכול להיות?!". לפי התחקיר, משעה 7:30 כבר לא הייתה תנועה מהמסיבה צפונה או דרומה, משום שכל מי שניסה להימלט מהאזור הבין שיש מחבלים בדרך. בשל כך, הם החלו לברוח מזרחה לכיוון מושב פטיש.
בהמשך הוצגו להורים סרטונים של כמה מרגעי החטיפה, שבהם נראו בין היתר אביתר דוד, מקסים הרקין, אלמוג מאיר ג'אן, בר קופרשטיין, אלקנה בוחבוט, גיא גלבוע דלאל וחמזה אל-זיאדנה. מזרחי הדגיש כי המסיבה לא הייתה תחילה היעד של המחבלים, וכי העדות לכך היא השעה שבה הם הגיעו אליה - כשבכלל היו בדרכם לנתיבות. לדבריו, בשעה 9:15 השוטרים והמאבטחים שהיו במסיבה הוכרעו בידי המחבלים. דקות אחר כך, בשעה 9:19, החל מסע הטבח במתחם המסיבה, שארך חצי שעה. ההורים הגיבו: "איפה הייתם בשעה הזו?! מ-6:00 בבוקר הם התחננו לעזרה". לקראת השעה 11:00 מרבית הכוח של חמאס יצא ממתחם המסיבה, והתכונן לנוע צפונה. במקביל, מאות עזתים שלא השתייכו לארגון הטרור מסוים יצאו מבתיהם, הגיעו למתחם הנובה והרחיבו את מעגל ההרס והרצח.
הריאיון עם מפיקי פסטיבל הנובה
(צילום: מיקי שמידט)
אחד מההורים השכולם שהשתתפו בדיון אמר במהלכו: "זה מה שאתם רוצים? שנקשיב לתחקיר, נסיים את היום הזה, נצא כולנו לרחובות ונדרוש ממי שצריך לדרוש שיציגו לנו למה קרה כל הכישלון? אנחנו כולנו יודעים איך הילדים שלנו נרצחו, אנחנו יודעים באיזה שעות, באיזה שניות, איך זה קרה".
"כבר מ-7/10 הבנו שהופקרנו"
בינתיים, מפיקי פסטיבל הנובה אופיר אמיר ועמרי סאסי סיפרו ל-ynet על התחושות הקשות שהם חווים בעקבות אירועי 7 באוקטובר, ועל המסקנות שלהם מאותו היום - ללא קשר לתחקיר. לדבריהם, כבר באותו יום נורא הם הבינו שהופקרו.
במהלך הטבח נפצע אמיר ברגלו מירי מחבלים. סאסי, מנגד, איבד במסיבה את דודו אבי סאסי, בת דודתו ניצן רחום שהייתה בהיריון בחודש רביעי, וכן את בן הזוג של ניצן לידור לוי. "הופקרנו באותו יום, למרות שדאגנו מראש להוציא את כל האישורים הנדרשים, החתימות וסידורי האבטחה. זאת הייתה השאלה המרכזית שעלתה מהמשפחות בתחקיר - ולא היו תשובות", סיפרו.
"כבר ב-8 באוקטובר, כשהבנו את גודל ההפקרה, התחלנו לפעול למען קהילת הנובה", הוסיפו. "זו קהילה שכולה משפחה אחת גדולה ואנחנו מקווים שהצלחנו לעזור לחלק מהמשפחות לסגור מעגל עם מה שקרה ליקיריהן".
לפי סאסי, "אנחנו עושים לא מעט שנים פסטיבלים בכל הארץ ואנחנו יודעים לעשות את זה בצורה הכי טובה והכי מקצועית שיש - הן ברמת האישורים, הן ברמת האבטחה, הן ברמת השיטור. וכמו כל האירועים, גם האירוע הזה היה מדויק - האישור מהצבא, מהמשטרה, מהמועצה. הגיעו 27 שוטרים בשכר, היה קצין שחתם על האירוע. כן היו אישורים, לא היו אישורים, כן הייתה אמורה להיות המסיבה שם, לא הייתה - אז סוף-סוף אומרים את זה בפה מלא: היו את כל האישורים הדרושים למסיבה, והכול התנהל על מי מנוחות, בדיוק כמו שצריך להתנהל".
לדבריו, "היה פה מחדל ענק של צה"ל. פשוט צה"ל לא נערך לאירוע הזה. מה שהם היו צריכים לעשות, הם לא עשו. היו צריכים לאבטח את האירוע ולא אבטחו את האירוע, היו צריכים לעדכן את כל הגזרות על האירוע ולא עשו את זה, וזה מחדל שיכל למנוע מאות נרצחים".
אמיר הוסיף כי "כבר מ-7 באוקטובר, בעיקר מ-8 באוקטובר, אנחנו הבנו שהפקירו אותנו. זו תחושה שאנחנו איתה מאז. אז התחקיר מראה - וזה קצת מקומם, זה קשה מאוד לעכל את זה - באמת מראה באיזה צורה, בכמה דרגים הפקירו אותנו. הצבא כשל מכל הגזרות, מכל הבחינות. וכן, אז התחקיר מראה את זה, הם מראים איפה הפקודות לא עברו, מי לא עודכן".
הבריחה ההמונית מהנובה
"הופקרנו ב-7 באוקטובר", המשיך אותו סאסי, "והבנו שאף אחד לא יעזור לנו אם לא נעזור לעצמנו - לא לנו ולא לאנשים שמסביבנו, ולקהילה המדהימה הזאת. לקחנו אחריות על האנשים והקמנו עמותה ופתחנו מתחמי קהילה ממש יומיים אחרי האירוע הנוראי הזה, תוך כדי שאנחנו נמצאים בשבעות ובלוויות, ועד היום זה מה שאנחנו עושים. כולנו עזבנו את כל מה שעשינו בחיים לפני, מתעסקים אך ורק בעזרה לקהילה, בעזרה למשפחות השכולות".
אמיר סיכם: "אנחנו לא אחראים למה שקרה ב-7 באוקטובר, זה ברור לנו. אנחנו לא חיים עם התחושה הזאת, אנחנו כן לוקחים אחריות על האנשים שלנו. כשאני אומר קהילה - זה חברים שלנו, זה בני משפחה שלנו, ובעצם החיים של כולנו השתנו מאז. אבל באמת, אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להחלים, כדי שהקהילה שלנו תחלים, ושהמשפחות ירגישו קצת יותר טוב, וכמובן שהחטופים שלנו יחזרו כמה שיותר מהר הביתה".
בתגובה להצגת התחקיר מוקדם יותר, מסרו משפחות "מועצת אוקטובר": "כמעט 550 ימים ולילות עברו מאז 7 באוקטובר, ו-1,500 משפחות מועצת אוקטובר עדיין מתחננות לתשובות. התחקיר שהוצג בפנינו היום על הטבח במסיבת הנובה היה שטחי. על פי עדות המשפחות שנכחו בהצגת התחקיר, הוצגו בפניהן עובדות לא מדויקות במקרה הטוב, שקרים במקרה הרע. חסרות תשובות לשאלות מהותיות: מדוע התחקיר לא כולל את הטבח במיגוניות והצירים? מתי הדרגים השונים ידעו על מסיבת הנובה? ומדוע אין סנכרון בתחקיר בין צה"ל, משטרת ישראל והשב"כ?
"התחקיר החלקי והשטחי הינו קצה הקרחון שחושף חלק אחד מתוך פאזל שמורכב מאלפי חלקים. התחקיר אינו תחליף לוועדת חקירה ממלכתית, שתחקור הכול ואת כולם - הדרג המדיני, הביטחוני, הצבאי והמודיעיני. ללא הפקת לקחים, האסון הבא כבר בפתח. רק ועדת חקירה ממלכתית תספק מעט מרגוע לנפשנו ותמנע את האסון הבא.
"משפחות רבות ממועצת אוקטובר מנהלות ב-544 הימים שחלפו חקירה עצמאית כדי להבין מה קרה ליקיריהן. לא ייתכן שבעוד מספר שבועות נציין את יום הזיכרון השני לטבח ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שתספק לנו תשובות. אי-הקמת ועדה ממלכתית זה ביזוי הקורבנות והתעללות במשפחות, בניצולים, בשורדים. זו התעלמות כואבת מהצורך הבסיסי ביותר של מדינה דמוקרטית: אמת וביטחון.
"משפחות מועצת אוקטובר ימשיכו במאבקן עד שתוקם ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את האמת כולה ואת הכשלים שצריך לתקן".
ארגון "קומו" מסר: "שנה וחצי חלפה מאז פרוץ המלחמה והמשפחות עדיין לא מקבלות תשובות מדוע הילדים שלהן הלכו לרקוד וחזרו בשקים. תחקיר הנובה מראה שוב שרק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לתת מענה ומרגוע למשפחות שלנו. אף גוף שחוקר את עצמו לא יכול לספק תחקיר מעמיק ואובייקטיבי. ההימלטות מאחריות היא בלתי נסבלת. לא ייתכן שעד היום לא ברור כיצד הופקרו לרצח 364 אזרחים ונחטפו עשרות אנשים ממסיבת ריקודים. אם הממשלה הזו לא תקים ועדת חקירה ממלכתית, הממשלה הבאה תקים. אף אחד לא יתחמק מן הדין".
