טל שהם, ששוחרר משבי חמאס לפני כחודשיים אחרי 505 ימים ברצועת עזה, התראיין לסוכנות הידיעות AP וסיפר על התקופה הקשה בשבי. "היו רגעים שחשבתי שלא אחיה מחר", אמר. "היו פעמים רבות שנפרדתי מהחיים וניסיתי להשלים עם המוות. יש כל כך הרבה דרכים למות שם".
גם אשתו של טל, עדי, שני ילדיהם יהל ונווה ושלושה בני משפחה נוספים נחטפו ב-7 באוקטובר 2023, ושוחררו כחודש לאחר מכן בעסקת החטופים הראשונה. שהם (40), שמחזיק גם באזרחות אוסטרית, שהה מחצית מתקופת השבי שלו בדירות ואת החצי השני במנהרות. לעיתים הוא היה קשור, מורעב, הוכה וספג איומי מוות. בהתחלה הוא כלל לא ידע שמשפחתו בחיים.
שהם סיפר כי לאחר שאשתו שוחררה מהשבי בעסקה הראשונה, אדם שהזדהה כפעיל חמאס התקשר אליה והזהיר אותה שלא תדבר על מה שעבר עליה בשבי - או שהם ירצחו את בעלה. לכן, הוא הדגיש בריאיון ל-AP כי יש דברים שעליהם לא ידבר כדי לא לסכן את החטופים שנותרו בשבי.
שהם נחטף מקיבוץ בארי, לשם הגיע כדי לבקר קרובי משפחה. הוא ומשפחתו הסתתרו בממ"ד במהלך מתקפת חמאס בקיבוץ, אך המחבלים פתחו את חלון החדר והשתמשו בחומרי נפץ כדי לנסות ולפרוץ פנימה, ובני המשפחה הסגירו את עצמם. לדברי שהם, מדובר בהחלטה שהצילה את חייהם. שהם נזרק לחלק האחורי של רכב ונלקח לעזה, מבלי לדעת מה עלה בגורל אשתו וילדיו. לפני שהופרד מהם, שהם סיפר בריאיון כי אמר לבנו, היום בן 9, שהוא לא יודע אם הם הולכים למות. "לא רציתי שהוא ישמע ממני שקר אם אלה הדקות האחרונות של חיינו", סיפר.
עם כניסתו לעזה, מחבל חמאס קפץ על גג הרכב שבו היה, כיוון את אקדחו לעבר שהם ואמר לו לכרוע ברך. אבל שהם סירב, מאחר שלדבריו "לא רציתי להירצח בתנאים שלהם". שהם אמר כי למחבל היה "רצח בעיניים". הוא נלקח תחילה לדירה, ומחוטפיו הבין שהיא נמצאת בצפון רצועת עזה. הוא שהה שם אזוק בחדר במשך שבועות.
כחודש לאחר מכן, הוא הועבר לדירה אחרת שאליה הועברו גם אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל שנחטפו ממסיבת הנובה, איתם בילה את רוב ימי השבי. כששמע מהשניים על תנאי השבי שלהם עד כה, שהם סיפר כי הרגיש "בר-מזל" לגבי התנאים שלו. "הם הוחזקו באזיקים פחות נוחים והיו להם שקיות ניילון על הראש. הם אכלו פיתה אחת ביום", סיפר.
השלושה שהו בדירה הזו במשך חודשים, והוכו באופן יומיומי. "השובים היו לועגים לנו ומשפילים אותנו. הם שאלו 'איך היה הפסטיבל?', והשמיעו קולות ירי", שחזר. השובים אסרו עליהם לדבר, כך שהם הכירו זה את זה בלחישות.
כדי שיצליח לתקשר עם שוביו, ובתקווה להפחית את הסיכויים שירצחו אותו, שהם למד בשבי ערבית ודיבר עם השובים על חייו בישראל. "אחד השובים שלנו אהב עיסויים, אז עיסינו לו את הגב כל יום בתמורה לכך שנקבל יותר אוכל כמו טונה, סרדינים ואפילו ביצים", סיפר.
לשהם נודע שאשתו וילדיו בחיים רק אחרי כ-50 ימים בשבי, אחרי ששוביו הביאו לו מכתב מאשתו שבו היא כתבה לו שהיא וילדיהם בסדר ושהם ישוחררו בקרוב. לדבריו, מדובר בטוב-לב נדיר מצד שוביו, והמכתב העניק לו כוח נפשי לשרוד בשבי.
"כשחזרתי הביתה רציתי לאכול הכול, ואף פעם לא הרגשתי שובע"
ביוני 2024 הועברו שהם, דוד וגלבוע-דלאל למנהרה שלהערכתם נמצאת כ-30 מטרים מתחת לאדמה, בה שהה עומר ונקרט. לדבריו, הם הועברו בעקבות "מבצע ארנון" שבמסגרתו כוחות הביטחון חילצו מהשבי בנוסייראת את החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו.
"גילחו אותנו והעבירו אותנו לשם באמבולנס כשאנחנו מחופשים לפלסטינים, ועם כיסוי עיניים״, סיפר שהם. לדבריו, "המנהרות היו חשוכות ולחות, והיה קשה לנשום". הם חלקו תא באורך 12 מטרים וישנו על מזרנים על הקרקע, במרחק מטר אחד מחור שהיה השירותים שלהם. הם התקלחו בערך פעם בשלושה שבועות.
שהם איבד כ-28 ק"ג במהלך שהותו בשבי. הוא פיתח דלקת ברגל שהייתה כל כך חמורה עד שהוא לא יכול היה ללכת במשך שבועות. הוא סיפר שבשלב מסוים רופא ביקר אותו וסיפק לו ויטמינים, ומצבו השתפר.
טל שהם בריאיון ל"פוקס ניוז" בחודש שעבר
(צילום: מתוך fox news)
מה שגם עזר לשהם לשרוד, לדבריו, היה התמקדות בדברים שבהם הוא יכול לשלוט. הוא התחיל לעשות בשבי "מיינדפולנס" שלמד מאשתו הפסיכולוגית, ודיבר על הרגשות שלו עם החטופים האחרים. "הדבר היחיד שיש לי שליטה עליו הוא החיים הפנימיים שלי," אמר. "אמרתי לעצמי כל יום שבסופו של דבר אהיה אדם חופשי".
שהם שוחרר לפני כחודשיים יחד עם עומר ונקרט, בעוד אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל נותרו מאחור. הוא סיפר כי הדבר האחרון שאמר להם הוא "תהיו חזקים, אל תאבדו תקווה". שהם אמר כי הוא חושש שלחטופים נגמר הזמן, וקרא לממשלה ולקהילה הבינלאומית לא לקשור את גורלם להסכם הפסקת אש. "אני באמת מפחד שאם הם לא ישוחררו בקרוב, הם כנראה ימותו שם", אמר.
שורד השבי אומר שתהליך הריפוי שלו הפך לקל יותר מכיוון שהוא יודע שמשפחתו יכולה להזדהות עם הסבל שחווה בשבי. שחרורו עזר למשפחתו להתאבל כראוי על קורבנות טבח 7 באוקטובר, בהם אביה של אשתו. "כשהייתי בשבי, הם היו כל כך מרוכזים בשחרור שלי", אמר. מאז ששב הביתה, שהם העלה 16 ק"ג. "כשחזרתי, רציתי לאכול הכול ואף פעם לא הרגשתי שובע", סיפר. לאחרונה הוא מנסה לחזור לשגרת התזונה שלו מלפני השבי, של צום לסירוגין.
בעוד הרגל שלו עדיין לא נרפאה לגמרי, שהם אומר שהוא בר-מזל מכיוון שהוא לא סובל מסיוטים בלילה. הוא אומר שילדיו הם אלה שעוזרים לו להמשיך קדימה. "כשאני שומע את הילדים שלי פונים אלינו ב'אמא ואבא', אומרים את שני השמות, זה כמו מוזיקה לאוזניים. כמשפחה, כולנו בתהליך של החלמה כעת. אבל אנחנו עושים את זה ביחד".
