שורד השבי עומר שם טוב נאם הערב (שבת) בעצרת המרכזית בכיכר החטופים בתל אביב. "אני עומר שם טוב, ואני בן חורין", אמר בפתח נאומו. "אתמול ציינו את היום האחרון בחג הפסח, חג שהעם שלנו חוגג כבר למעלה מאלפיים שנה – חג של יציאה מעבדות לחירות. עד ל-7 באוקטובר 2023, סיפור יציאת מצרים היה עבורי סיפור היסטורי ורחוק, אבל בשבוע שעבר, כשישבתי ליד שולחן הסדר עם בני משפחתי וביחד שרנו 'עבדים היינו - עתה בני חורין' – הבנתי לעומק את המשמעות של החג הזה. את המשמעות של העם הזה. את המשמעות של המדינה הזאת. והמשמעות הזאת היא חירות: החירות שלי, של המשפחה שלי, של החברים שלי".
נאומו של עומר בכיכר החטופים
(צילום: satview)
עומר הדגיש כי "החירות הזאת לא תהיה שלמה בלי חירות לאחים שלי, שנשארו מאחור שם בעזה. ועד שלהם לא תהיה חירות – אף אחד מאיתנו לא יהיה באמת בן חורין. ובגלל זה אני כאן, הערב. אני כאן הערב בשביל לשאול: למה הם עדיין בעזה? ואני כאן הערב כדי לצעוק: הצילו! 59 אחים ואחיות שלנו שם וחייבים להחזיר אותם. את כולם בעסקה אחת כוללת. בלי פעימות, בלי טריקים ובלי שטיקים: את כולם, גם במחיר סיום המלחמה.
"כשהייתי שם, בשבי, חוויתי טרור פסיכולוגי. אמרו לי שישראל מתפרקת, שהחברה שלנו מתפוררת, ושהריבים, המחלוקות והפילוג בינינו נותנים להם, לחמאס, כוח. לא האמנתי להם. וכשחזרתי – ראיתי בדיוק את ההפך: יש לנו עם חזק, מאוחד, שנלחם בשביל האחים שלו ושנלחם בשביל הערכים שלו: למען שותפות הגורל, למען הערבות ההדדית ולמען קדושת החיים וכבוד המתים.
"כשהייתי שם – ראיתי אתכם כאן, בכיכר נלחמים בשבילי ובשביל שאר החטופים. תמכתם, נאבקתם, חיבקתם את המשפחות. ועל זה אני רוצה להגיד לכם, מכל הלב - תודה. אני רואה אתכם, אני שומע את התגובות אלי ברחוב, ואני קורא את הסקרים: יש עכשיו רוב מוחץ בעם שאומר דבר אחד, ואותו אני רוצה להגיד לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה תזכור את הרגע הזה. עשה את הצעד האמיץ, הציוני, היהודי, האנושי עשה את מה שהיית צריך לעשות ממזמן: החזר את כולם. עכשיו. בפעימה אחת. ואם זה אומר להפסיק את המלחמה – אז תפסיק את המלחמה!
"העם תומך. העם מוכן. העם ימחא לך כפיים על זה. כי העם הזה רוצה את כל החטופים כאן, איתנו. כי העם הזה לא מוותר על האחים והאחיות שלו. כי העם הזה הבין כבר ממזמן, שלוותר עליהם זה לוותר עלינו. תחזיר אותם הביתה. עכשיו".
עידית אהל, אימו של החטוף אלון אהל, אמרה בנאומה בעצרת כי "שביעי של פסח הוא החג של קריעת ים סוף. בני ישראל הרגישו שאין להם מוצא וקפצו אל הים. הנס קרה – והים נבקע לשניים. לא רק כוח עליון היה שם, לא רק התערבות אלוהית, אלא מעל הכל - אומץ אדיר של עם הצמא לחופש. עם שהחליט לזעוק בקולו ובמעשיו: די! זו גם הקריאה שיוצאת ממני ביום הזה. אני פונה אליכם כאם קרועה מגעגועים. אם שמבקשת בסך הכל לשמוע את הבן שלה קורא: אמא. אני מבקשת מכם לצאת בקריאה שתבקיע את הים ותקרע את השמים: די! די לָשעבוד של הילדים שלנו, למנהרות, לרעב. די להשארתם של ילדינו מאחור. הלילה הזה כולם צריכים להיות בני חורין".
עידית אמרה עוד: "חג הפסח השנה היה מטלטל במיוחד. החופים היו מלאים, שמורות הטבע מפוצצות, הכבישים פקוקים ממטיילים - ואלון עדיין במנהרה. אין לו חירות, אין לו ארוחות. שנה וחצי הוא לא ראה את אור השמש. תגידו לי אתם – איך זה יכול להיות שהערב אנשים חוגגים את המימונה, בזמן שאלון, בני הבכור, וכל החטופים מוחזקים בשבי בתנאי רעב, נאבקים על כל פירור? אני קוראת מפה לממשלה הכריזו על מבצע הצלה לאלון ולכל אחת ואחד מהחטופים. כי עד שלא נוציא את כולם ממחנק המנהרות, איש מאיתנו לא יוכל לנשום לרווחה".
אימו של אלון סיפרה בנאומה כי נפגשה עם שורד השבי אליה כהן, שהוחזק עם אלון במנהרות. "הוא סיפר פרטים חדשים שאיש בישראל לא ידע על מצבו של אלון", תיארה. "גילינו שאלון לא רק נפצע בעיניו ומאבד את ראייתו. מחבלי חמאס הכו אותו עם הקתות של הנשק בראש. הוא סובל מחתכים בראש ורסיסים בכל הגוף. גילינו גם שבלילות חוזרים לו הסיוטים מזוועות הלחימה במיגונית המוות. עד לפני כמה חודשים היו לצידו אנשים שחלקו איתו את הקשיים. עכשיו הוא נושא בכאב לבדו".
איילת סמרנו, אימו של החטוף יונתן סמרנו, סיפרה בעצרת כי "בכל בוקר, אחרי שלא ישנתי כל הלילה, אני נכנסת לחדר של יונתן ומריחה את הקסדה, כי יש בה עדיין את ריח הבושם שלו. אני יושבת על הספה, מרימה את עיניי וזועקת ושואלת - 'יונתי שלי, האם אתה תחזור? מתי? באיזה מצב תחזור?". היא פנתה למקבלי ההחלטות: "תחזירו אלינו את כולם, תלמדו את יושבי הארץ מה משמעות המילה כולם ותראו לנו כמה הם חשובים.
"59 החטופים הם מיקרוקוסמוס של יושבי הארץ. הם מייצגים את כולם. יונתי שלי צריך לחזור הביתה, יונתי שלי היה חשוב לפני שנחטף, כי הוא היה קול בקלפי, כשהוא הלך לקלפי הוא ראה לנגד עיניו שיש מי שראוי להיבחר והוא האמין שהנבחר יעשה הכל למען כל יושבי הארץ, ואני קוראת מבמה זו וצועקת בקולו של יונתי שלי - איפה אתם? האמנתי בכם ואני מוסיפה ושואלת, איפה אתם? לא רק מי שיונתי בחר בו, איפה כולם? 120 חברי כנסת. איפה כל אחד ואחת מכם להפוך עולמות כדי להחזיר את היקרים שלנו הביתה?".
איילת אמרה עוד בנאומה: "הערב מסיימים את חג החירות, אך איך אפשר לסיים חג חירות כשאין פה חירות לאף אחד? מה צריך לקרות עוד כדי שכולם יבינו מה חשוב בעת הזו? אני מתחננת, תפסיקו את המלחמות הפנימיות, בואו נתאחד ונזעק יחד את הזעקה האמיתית. בואו בהמוניכם, בואו כולם, כל אחד ואחת מכם עם תמונה של חטוף ביד, לא עם סיסמה, לא עם מילים ולא עם שנאה. רק עם תמונה של מי שחייב לחזור מיד, תמונה של כל אחד מ- 59 החטופים.
"אני רוצה לבקש מכם בקשה, מהיום תאמצו חטוף, קחו אותו איתכם לכל מקום, לעבודה, לקניות, לטיול, לסלפי. תראו למקבלי ההחלטות שהם לא לבד, תציפו את הרחובות בתמונותיהם כך שלא תהיה פינה ללא תמונתם ולכל מקום שנבחר ציבור יגיע זה יהיה לנגד עיניו, הוא ישפיל עיניו ויבין וידע לשם מה הוא נבחר ומה צריך לעמוד בראש מעייניהם".
ענת אנגרסט, אימו של החטוף מתן אנגרסט, נאמה: " אמא, שומעת? רגע לפני שאת שולחת את הבן שלך לקרב, תסתכלי על התמונה. תראי, אמא, איך הבן שלי הופקר, ואיך עכשיו הוא מוקרב. תראי, אמא, איך במקום להפסיק את המלחמה ולהחזיר את הבן שלי הביתה, שולחים את הבן שלך להילחם במלחמה שמסכנת את שניהם. כי המלחמה הזו שמתנהלת מעל ראשם של החטופים, כבר הרגה עשרות מהם והרבה יותר מדי חיילים. די! ניסינו כבר להילחם. הדבר היחיד שיחזיר את הבן שלי ואת הבן שלך חיים זה רק הסכם, לא עוד מאותו לחץ צבאי ועוד מלחמה ללא מוצא.
"ואמא, תני לי לשאול: אם הבן שלך חלילה יפול בשבי, למה שאותו יחזירו? למה שאת המחיר עליו הוא יסכים לשלם? רה"מ לא ידע שמתן פצוע! הוא לא ידע!. עד היום נתניהו אישר רק הסכמים חלקיים, שלא כללו חיילים, לא חשוב מה מצבם. זוכרים את הערך המוסרי שעליו גדלנו וגידלנו את הילדים? לא מפקירים פצועים בשטח. אז מסתבר שכן מפקירים את מתן פצוע בשטח, גם אם הוא יצא להילחם עלינו, גם אם הוא נפצע קשה ועבר לינץ׳ ברוטאלי, גם אם הוא עובר חקירות העינויים שהוא עובר כבר גרמו לו לשברים ונכויות לכל החיים כי הוא לא שוחרר בזמן.
החיילים הגיבורים, אלה שנותרו לבד - מעטים מול המונים, אלה שהצילו חיים. אותם ישראל משאירה מאחור. הילדים שלנו ואנחנו שבויים ואין לנו אפילו אופק, תאריך, משהו להישען עליו שום תקווה. רה״מ, שר הביטחון, הרמטכ״ל: לפני שאתם שולחים חיילים לקרב תחזירו את מי שכבר שם. כל חייל שיוצא לקרב חייב לדעת שהממשלה וצה"ל מחויבים ללוחמים. אפשר וצריך לעצור את המלחמה כדי להחזיר את מתן שלי, את איתי חן ודניאל פרץ שלחמו יחד בטנק בודד כנגד כל הסיכויים תחזירו את כל החטופים את כל החיילים ועוד 56 אחים ואחיות – עכשיו! תמצאו את האומץ שהם מוצאים. תהיו ראויים להם, תהיו ראויים לעם הזה".
שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי, שבן זוגה מתן צנגאוקר עדיין מוחזק בשבי חמאס, אמרה בנאומה בעצרת כי "אני עייפה, אבל אני לא עוצרת ולא מוותרת. זו לא עייפות של מחסור בשינה, אלא עייפות שמשתלטת על הנשמה. עייפה מלהיות במציאות שבה מתן עדיין שבוי, עם עוד 58 חטופים. עייפה מהשאלה שמרסקת אותי יום אחרי יום – למה אני כאן, והם שם? עברו חמישה עשר חודשים מאז שחזרתי מעזה, אבל אני עדיין לא חופשייה. הגוף שלי כאן, אך הלב שלי כלוא שם, עם מתן, עם חבריי, עם כל החטופים.
"אין לי רגע של שקט – לא ביום, לא בלילה, לא בדממה ולא בצעקות שבוקעות מתוך הראש שלי במקום שבו הזמן קפא והחיים התרסקו. הם לקחו אותי מחיי, גנבו את האנושיות שלי, היכו אותי, השפילו אותי, השאירו אותי בלי אוכל, בלי מים, בלי כבוד. הם גרמו לי להרגיש שאני לא שווה כלום, שהחיים שלי לא חשובים. הם פגעו בי – פיזית, רגשית, נפשית, מינית – עד שהגעתי לתחתית הפחד וההשפלה. אבל חמאס לא ניצח אותי. כי את רוח אמונה ותקווה לא לקחו ואף אחד לא יעשה זאת.
"בעוד שאני כאן, 59 אנשים עדיין שם. הם עוברים את מה שעברתי – מכות, השפלות, הרעבה התעללות פיזית ופסיכולוגית. הם לא יודעים אם ישרדו, אם יחזרו הביתה, או אם יישארו שם לנצח בתוך מחזור של כאב וייאוש. ואני אומרת די - כמה עוד זמן תשחקו רולטה רוסית עם החטופים? אני לא רוצה לשמוע תירוצים, לא רוצה לשמוע שיש להם זמן כי נגמר להם הזמן. אני לא יכולה לשתוק בזמן שאנשים שאני אוהבת, והיו לצידי, עדיין עוברים את הגיהינום הזה, והממשלה במקום לעצור הכל ולהחזיר אותם הביתה, בוחרת להפנות את הגב. בוחרת להפקיר, להמשיך במלחמה שעלולה להיות גזר דין מוות חטופים, בוחרת להשאיר גופות חטופים בעזה, במקום להביא אותו לקבורה ראויה".
לירון אוברלנדר, בת דודתו של החטוף רום ברסלבסקי, התייחסה לאות החיים שהתקבל ממנו בסרטון הטרור הפסיכולוגי שפרסם חמאס. "עברה יותר משנה וחצי. תחשבו רגע, מה הספקתם בזמן הזה? סיימתם תואר? התחלתם עבודה חדשה? עברתם דירה? התחלתם זוגיות חדשה? חגגתם ימי הולדת, חגים, ישבתם בארוחות שישי - ומה עם רום?", אמרה לירון בנאומה. "בסרטון שפורסם השבוע – זה לא היה רום הבן דוד שלי. רום שאני מכירה הוא שמח, אופטימי, מאושר. אי אפשר להתעלם מהתנאים המזעזעים שהוא מספר עליהם - אין מקלחות, אין אוכל, אין מים, מחלות ללא טיפול.
"רום, אני כאן היום בשבילך. אני מבקשת, אל תקשיב לרעשי הרקע, תזכור מי אתה, כמה אתה נחוש ואמיץ, אני מכירה אותך-ואתה מסוגל. תחזיק באמונה. תישאר חזק. כל עם ישראל רוצה אותך בבית. רום, אני מבטיחה לך, רק עוד קצת, תכף אתה איתנו בבית. תחזיק מעמד! אנחנו רוצים הסכם מלא עכשיו! לא ייתכן שנגיע למצב שתהיה מלחמה בינינו, אסור להביא אותנו למצב שבו אנחנו מתווכחים מי יותר ומי פחות. מי דחוף לעכשיו ומי יכול לחכות לאחר כך. כולם הומניטריים! כולם חייבים לצאת משם בעסקה עכשיו!".
