מעל המראה המזעזע של שלושת החטופים שחזרו מהגיהינום של עזה, לא לפני השפלה אחת אחרונה, מרחפים כמו עננים שחורים הדברים הברורים, החדים והפוצעים שאמר יואב גלנט לנדב איל ב"ידיעות אחרונות": "ממשלת ישראל לא עשתה הכול כדי להשיב את החטופים... היינו יכולים לקבל את אותה עסקה עם יותר חטופים, במחיר יותר נמוך... בפועל, מה שאתה רואה היום ומה שהיה ביולי, הוא אותו דבר".
כולם זוכרים את נתניהו מזנק בשבת כדי לפגוש את נועה ארגמני אחרי "מבצע ארנון" המזהיר. את אוהד בן עמי, אור לוי ואלי שרעבי הוא רואה מהבירה האמריקנית, ומתעוררת התהייה אם אפילו זה נכון
עצם המחשבה שכל כך הרבה סבל פיזי ונפשי היה יכול להיחסך מהחטופים ומהמשפחות שלהם – והם עוד בני המזל שזוכים להתאחד – אמורה הייתה לגרום לראש הממשלה, לסביבתו ולכל אדם שעוד אכפת לו מהמוסד החבוט הזה, להבין שזה לא הזמן לסופ"ש במלון יוקרתי בוושינגטון. הפגישות המדיניות החשובות הסתיימו ונתניהו קיבל מספיק מתנות מנשיא ארה"ב כדי לגרום לארנון מילצ'ן להיראות כמו הקמצן של מולייר. עכשיו הגיע הזמן להתמודד מקרוב עם ההשלכות של ההחלטות הגורליות שקיבל. הרכנת ראש ובקשת סליחה כבר לא יהיו, הבנו, אבל אולי לפחות משהו קצת פחות מעליב מההודעות החלולות על "לא נעבור לסדר היום" עקב התמונות המחרידות. כולם זוכרים את נתניהו מזנק בשבת כדי לפגוש את נועה ארגמני אחרי "מבצע ארנון" המזהיר. את אוהד בן עמי, אור לוי ואלי שרעבי הוא רואה מהבירה האמריקנית, ומתעוררת התהייה אם אפילו זה נכון.
הכותרת
"לא זוכר מחזה כזה בכל הקריירה": הרגעים הבלתי נתפסים בוושינגטון
23:06
והרי היה ברור שהפעימה הקרובה צפויה להיות מייסרת ועגומה. באמצע השבוע, אחרי שטראמפ המציא במקום "תוכנית" שמאגפת מימין את ח"כ לימור סון הר-מלך, גם התגבר החשש שתהליך השחרור של החטופים לא יעבור בלי מסר. מראית העין, אלמנט שנוטה להבחין בין מנהיג שחלק מהציבור לא מסכים איתו לאדם שפשוט אי-אפשר לשאת, הפכה מחשובה להכרחית. אבל נתניהו והחצר הביזנטית שבנה סביבו לא מוטרדים מזוטות כאלה. דובר ראש הממשלה, למשל, הוא אדם שמפרסם סטורי על מקלחת הזהב בחדר המלון שלו (ואין אלא לקוות שהוא התאפק ולא לקח איזה חלוק למזכרת): לא בדיוק מישהו שיעמוד על רגליו האחוריות כדי שהבוס לא יצבור עוד נקודות של אטימות וניתוק. נראה שמבחינת רעייתו ובנו של נתניהו, זה שנתניהו בכלל בוחר לחזור נחשב לעוד מעשה נאצל של המשפחה עבור העם היהודי.
אלא שגם ההתנהלות הרקובה הזאת, כך נדמה, כבר נחשבת לכלב שנשך אדם (או להודעות "הנחיתי" של שר הביטחון העצמי, ישראל כ"ץ, אותה חשיבות בערך). אחרי שגילם ניצב בחגיגות הטרנספר של טראמפ, נתניהו אפילו לא טרח לתדרך את העיתונאים במשלחת, שלא לדבר על ריאיון נורמלי, עם כל הכבוד שאין לדייטים המעוותים עם ראש הסגל שלו בערוץ 14. את העובדה שהוא נסע כבר שלוש פעמים לארה"ב מאז 7 באוקטובר אבל עדיין "נערך" לביקור בקיבוץ ניר עוז, כבר כמעט לא מזכירים. אבל אם בסוף של שבוע כזה ראש ממשלת ישראל לא מבין שמקומו, ובכן, בישראל, אז אפילו חבל לבזבז עליו את קלישאת "רחוק מהעין רחוק מהלב": קצת קשה להיות רחוק ממה שאין לך.
